מלחמת החזאים 2010 - מגדל שוקי הון

על פי התחזיות לשנת 2010 שפורסמו עד כה ע"י הבנקים הגדולים בארה"ב - פנינו למעלה. קונצנזוס זה, גם אם אינו מפתיע, מעורר תהיות: האם לא אפשרי שישנם עוד גלי הדף בדרך ממשבר האשראי החמור ב-80 השנים האחרונות, או אם תרצו, מהמיתון הכי חמור מאז מלחה"ע ה-2? מההזרמות האדירות של הממשלות ומהריביות האפסיות? האם לא למדנו כלום ממה שקרה פה בשנה שעברה?

להלן עיקרי התחזיות של וול סטריט לשנת 2010, כפי שעולה מהסקירות של הגופים הפיננסים הגדולים:
1. המשך חזרה לצמיחה עולמית מתונה אך יציבה.
2. שווקי המניות ימשיכו לעלות.
3. האסטרטגיה הכללית שעולה ממספר תחזיות של בנקים גדולים: משקל יתר לסקטורים מחזוריים (תשתיות, טכנולוגיה, פיננסים ועוד) מול משקל יתר לדפנסיביים (שירותי בריאות, יצרני ומשווקי מוצרי צריכה ביתיים ועוד). משקל יתר לשווקים מתפתחים על פני מפותחים, שם טרנד הצמיחה והחזרה לשגרה נראים ברורים יותר.
4. הדולר האמריקאי: כאן ישנה מגמה מעורבת – צמיחה עולמית אמורה להוציא משקיעים מהדולר לטובת מטבעות אחרים. אך אנליסטים רבים מעריכים כי הדולר הוא "Over Sold", במיוחד אל מול אי הוודאות בגוש היורו (יוון, ספרד) וההתאוששות החלשה בבריטניה.
אנטי-חוב ממשלתי לטווח ארוך, הודות לחובות העתק של הממשלות ברחבי העולם, בנוסף לתחזיות האופטימיות לגבי שווקי המניות שיהוו תחליף לאג"חים הממשלתיים.
5. ריבית ה"פד" תתחיל לעלות באיטיות במהלך המחצית השנייה של 2010. ההשפעה תהיה חלשה, שכן הרמה עדיין תהיה נמוכה מאד.

מי מסרב להשתתף בחגיגה ולמה?
אל מול החזית האחידה שוול סטריט מציגה יש כמה אנשים שלא מוכנים להשתתף בחגיגה. בין הבולטים ניתן למנות את נוריאל רוביני מאונ' ניו יורק; מרדית' וויטני מאופנהיימר לשעבר וכיום מנהלת פירמה שהקימה בעצמה; ביל גרוס, מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם; ודיוויד רוזנברג, לשעבר הכלכלן הראשי לענייני צפון אמריקה במריל לינץ' והיום כלכלן ואסטרטג ראשי בבית ההשקעות האקסקלוסיבי מקנדה, גלסקין-שף. בינתיים, כל המוזכרים לעיל פספסו ראלי של 65% ב-S&P500 מאז מרץ, אבל חייבים להודות שדבריהם מעוררים מחשבות מערערות ביטחון ותהיות לגבי תמימות הדעים הרווחת בוול סטריט.
להלן עיקרי הבעיות איתן מתמודדת כלכלות ארה"ב והעולם, שעשויות לפגוע בהמשך ההתאוששות ובאופטימיות הכללית:
שוק עבודה חלש - רמת האבטלה הגבוהה מזה 30 שנה, ממוצע שעות שבוע עבודה נמוך מאד ברמה היסטורית, מיליוני מועסקים במשרות חלקיות בעל כורחם ועוד שלל נתוני שיא שליליים. כל עוד לא יחול שיפור משמעותי ברובד הבסיסי ביותר בעושרם של משקי הבית, הכלכלה האמריקאית תתקשה להציג התאוששות בת קיימא.
שוק אשראי מתכווץ - דיוויד רוזנברג מדבר על שינוי כללי ואקוטי בתפיסה של הצרכן האמריקאי כלפי אשראי. בתהליך ארוך (עשרות שנים) והדרגתי, שתפס תאוצה בשנים האחרונות. הגיע האמריקאי הממוצע מיחס חוב/הכנסה פנויה של 30% ליחס של 125%. לפי רוזנברג, המשבר הביא לנקודת תפנית קריטית ביחס לאשראי. כלכלת ארה"ב יצאה לדרך חדשה, בה יחס החוב/ההכנסה הפנויה ירד לרמה היסטורית ממוצעת של 70%. אם אכן יקרה הדבר, מדובר באשראי בהיקף של 7 טריליוני דולר, שייכחדו ויהוו מעמסה כבדה מאד על היכולת של ארה"ב לחזור למסלול צמיחה יציב.
הפסקת תוכניות התמרוץ והעלאות ריבית - כלכלנים רבים טוענים כי הצמיחה בארה"ב היא אשליה בלבד וללא מאות המיליארדים שהוזרמו, הצמיחה עומדת על 0% במקרה הטוב.
הנחת הממשלות היא שהפחתה הדרגתית בתוכניות השונות, בשילוב עם העלאת ריבית איטית, תאפשר למשקים לחזור למסלול צמיחה נורמלי ללא "גלגלי העזר".
ברקע הדברים, צריך לקחת בחשבון את קשרי הגומלין בין הצמיחה בכלכלות המפותחות למתפתחות. על אף הביטחון בטרנד הצמיחה של האחרונות, אין להתעלם מההשפעה של אי התממשות הציפיות בראשונות. ירידה בביקושים במערב משפיעה ישירות על הפעילות היצרנית בשווקים המתפתחים ותפגע בצמיחה ה"וודאית" שנסמכת רבות על הייצוא ופחות על הביקושים מבית.

הביטחון מדאיג
יותר מבשנים עברו, מדאיג הביטחון הכמעט מוחלט של הצדדים בתחזיותיהם הכה מנוגדות. עד כה ראינו כיצד האופטימיים הצליחו להחזיר את רוב ההפסדים והיה משתלם להיות במחנה שלהם. אך טיעוני הפסימיים, חייבים להודות, גורמים לרצות להיות שייכים אליהם, במקרה שהורדת גלגלי העזר של הממשלות תסתיים בנפילה.

אתה צודק בפחד מירידות ותודה באמת, אבל לציבור אין בררה בטווח הקצר ברור הייתי שם לונג ולארוך רוביני צודק יש בעיה אמיתית, אבל הוא מתעלם מזה שזה בעיה לא ניתנת לפתרון כי אם לארה"ב יש חוב לאומי מטורף לא יעזור כלום לכן גם אם השוק יירד הוא יעלה חזרה.