ערב שבת קודש-פרשת תולדות-האמנם רמאות יעקב?

בס"ד
פרשת תולדות

פרשת תולדות עוסקת בלידת עשיו [הבכור] ויעקב ובהמשך הפרשה מכירת הבכורה ליעקב ע"י עשיו, תמורת נזיד עדשים. בסיום הפרשה יעקב בורח מפני עשיו אשר רוצה להרגו לפדן ארם למצוא לו אישה.

בתשעה פסוקים ראשונים [בראשית כה, יט-כח] מקפלת התורה חיים שלמים: עשרים שנים של צער כיסופים של יצחק ורבקה, הריון קשה ובלתי שגרתי, וקונפליקט בין שני אחים שתחילתו עוד מבטן.

על הפסוקים[כה,כב-כג] "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" , מפרש רש"י: "ויתרוצצו- רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת.

ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם: לדרוש את ה'' - שיגיד לה מה תהא בסופה.

ממעיך יפרדו - מן המעיים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו".
עשו היה אדמוני. מבאר רש"י: "אדמוני - סימן הוא שיהא שופך דמים".
ועל הפסוק "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו", מפרש רש"י : "יודע ציד - לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות".

מספר שאלות קשות יש לנו על אהבתו של יצחק את עשיו:
1) מחד עשו הוא איש שדה שעוסק בציד ומגיע לשמירת מצוות רק בנסיבות לא יומיומיות – כשצריך לעשר מעשרות; ויעקב מאידך, הוא בחור ישיבה שיושב ולומד כל יום תורה; אז איך ההצגה הקטנה של עשו, אפילו אם מאמינים לה, יכולה לגרום ליצחק לאהוב את עשו יותר מאשר את יעקב?

2) מדוע מעדיף יצחק לברך דווקא את הבן שאינו לומד תורה?

3) התורה הרי חסכונית במילים, מה רצתה ללמד אותנו ולהוסיף לנו כאשר יידעה את רבקה ואף אותנו על הכיוונים השונים [צדיק ורשע] שנועדו לאחים עוד מבטן?

הבאר יוסף [הרב יוסף צבי סלנט], מפזר לנו את הערפל:
בפרק השישי של הקדמת הרמב"ם לפרקי אבות ("שמונה פרקים") הרמב"ם מגדיר מצוות "שכליות", כלומר, מצוות שאדם היה מבין בשכלו גם לו לא הייתה תורה, כגון לא תרצח ולא תגנוב. מסביר הרמב"ם כי עדיף אדם שבכלל אין לו מלכתחילה יצר לרצוח או לגנוב על פני מי שיש לו צורך לרצוח, ומתגבר עליו.

אבל במצוות "שמעיות", כלומר, שכל קיומן הוא רק בגלל שהקב"ה ציווה עליהן, ולולא ציווה עליהן לא היה עולה על דעתנו לקיימן, כגון שעטנז או בשר בחלב, הרי שמכיוון שלולא הצטווינו עליהן היינו מתאווים להן, במצוות האלה באמת עדיף אדם המתגבר על יצרו.

יצחק חשב ששני בניו צדיקים: יעקב –נהיר שהוא צדיק; ועשו – יצחק ראה, כמו שמפרש רש"י, שעשו האדמוני נועד לשפוך דמים. דמים אפשר לשפוך ברע – להיות שודד או רוצח, ואפשר לשפוך בטוב – להיות מוהל או שוחט, והוא חשב שעשו בחר לעסוק בציד כדי לתעל את הצורך שלו לשפוך דמים לכיוון היתר. כלומר, יצחק ראה את יעקב כצדיק מושלם, ללא יצר הרע, ואת עשו כצדיק המתגבר על יצרו.

אמנם, איסור שפיכות דמים זו מצווה שכלית, ובה עדיף הצדיק המושלם[יעקב] על פני המתגבר; אבל כאשר בא עשו ליצחק והוסיף ושאל אותו כיצד מעשרים, שמעשר זו בודאי מצווה שמעית, ראה אותו יצחק כמי שמנסה להתגבר על יצרו לא רק במצוות השכליות, אלא גם במצוות השמעיות, ובמצוות השמעיות עדיף המתגבר [עשיו על פני יעקב הצדיק] על המושלם, ולכן אהב אותו יותר.

מסיבה זו ממש רצה יצחק לברך את עשו ולא את יעקב: יצחק פירש שהיותו של עשו בשדה זו הדרך שלו להוציא את עודפי האנרגיה שלו ולתעל אותם לדבר חיובי, ולכן רצה שיהיה לעשיו תמריץ להישאר בשדה. יצחק רצה שעשו יראה ברכה בעמלו בשדה. ולכן רצה לברך את עשו בברכות גשמיות.
אבל את יעקב לא חשב יצחק לברך, כיון שסבר שהואיל והוא צדיק מושלם ותורתו אומנותו, ממילא יתברך ישירות מן השמים בכל מילי דמיטב השמורים לצדיקים ותופסי תורה.
יצחק, כאמור, היה משוכנע ששני בניו צדיקים -יעקב צדיק מושלם ללא יצר הרע, ועשו צדיק המתגבר על יצרו הרע- ומאמונתו התמימה הזו נבעה ההתייחסות השונה, והמוטעית בדיעבד, לשניהם.

אבל רבקה ידעה את האמת. רבקה ידעה שאין מדובר בשני צדיקים, אלא בצדיק ורשע, ושכבר בבטן נפרדו שני האחים – "זה לרשעו וזה לתומו". רבקה ידעה את זה מפני שזה נאמר לה ברוח הקודש באמצעות שם ועבר. אבל רבקה לא גלתה את דבר הנבואה הזו ליצחק [הרמב"ן על בראשית, פרק כ"ז פסוק ד': " ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה'' לה ורב יעבוד צעיר[ אולי מפני שלא רצתה לצער אותו.

לכן יצחק שלא ידע על הנבואה, היה יכול לטעות ולחשוב ששני בניו צדיקים, בבחינת "הווי דן כל אדם לכף זכות", ולטעות גם בכך שאהב את עשו יותר. אבל רבקה, שידעה מראש שעשו הוא רשע, אהבה יותר את יעקב, והתאמצה בכל מאודה שכל הברכות יגיעו רק אליו.

שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה
אונ' בר –אילן
Udi6519@gmail.com

יפיפה :)

אם הצלחתי לשמח אותך ואחרים, "והיה זה שכרי"..

הגמרא במסכת תענית כ"ב מספרת :

שאל ר' ברוקא את אליהו ע"ה אם יש בין האנשים בשוק כאלו המזומנים לחיי העולם הבא. ובין כך באו לקראתם שני אנשים. אמר אליהו ע"ה לרב ברוקא הללו מזומנים לחיי העולם הבא. שאל אותם רב ברוקא מה מעשיכם שבגללם זכיתם לחיי העוה"ב. אמרו לו האנשים שמחים אנחנו ומשמחים אחרים, שבשעה שאנו רואים אנשים עצבים אנחנו משמחים אותם..

וזה שאמרו אנו שמחים ומשמחים אחרים בא ללמדנו, שאם אדם רוצה לשמח אחרים צריך הוא עצמו להיות שמח, שאם הם עצמם היו עצבים אפילו אם היו רוצים לשמח אחרים לא היו יכולים...

שבת שלום!

אודי

כל הכבוד ממש ממש יפה.

היה חסר פרשת חיי שרה.........

שבוע טוב,
דניאל, תודה רבה. !

לצערי, פרשת חיי-שרה, הייתי מאוד טרוד ולא הספקתי לכתוב. אשתדל לפצות על כך, בלי נדר, בהמשך:)

בשורות טובות,
אודי