חמותי היקרה

חמותי מעולם לא הסתירה את
חוסר שביעות רצונה ממני.

מהרגע שנישאתי לבנה, בטי נתנה
לי להבין שלא הייתי הבחירה שלה.

אבל בסופו של דבר, הסתבר לי
שלא הבנתי אותה כל השנים.

לאחר מותה, היא הותירה אחריה
משהו ששינה את חיי לנצח.

בטי הייתה חולה במשך תקופה,
אך מותה עדיין הגיע די כהלם.
הייתי מחוץ לעיר כשזה קרה, לא
הצלחתי לתפוס טיסה חזרה בזמן.

מערכת היחסים שלי איתה תמיד הייתה
מורכבת. היא שמרה על לב סגור,
ותמיד האמנתי שהיא לא אוהבת אותי.
בגדול, היא סבלה את נוכחותי בחייו של בנה,
וקיבלתי את זה כטוב ביותר שאפשר לקוות לו.

כשחזרתי הביתה לאחר שהיא נקברה,
מצאתי קופסת קרטון מחכה לי.
פתק היה מצורף לזה:
"למאדי. תפתחי כשאת לבד. באהבה, בטי."

הייתי המומה. בטי מעולם לא אמרה לי
שהיא אוהבת אותי. ידיי רעדו כשנשאתי את
הקופסה והנחתי אותה על שולחן המטבח.
מצד אחד להוטה, ומצד שני עצבנית מדי
לחשוף את תוכנה.

בפנים, היה מכתב שנח על מעטפה מלאה במזומן.
מראה כתב ידה העדין של בטי, וכמות שטרות
הכסף שמילאו את הקופסה, גרמו לי להתכווץ.
נשמתי נשימה עמוקה, פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא.

מאדי היקרה,
אני מקווה שהמכתב הזה ימצא אותך בריאה,
ואני מתפללת שאת קוראת אותו לבד, כפי שביקשתי.
יש לי הרבה מה לספר לך, ואני יכולה רק לקוות
שתביני מדוע מעולם לא דיברתי כל עוד הייתי בחיים.

ראשית, אני חייבת לך התנצלות.
בטח הרגשת את הקרירות שלי,
ועל כך אני באמת מצטערת.
אבל מעולם לא שנאתי אותך.
להיפך - הערצתי אותך.
טוב ליבך, כוחך ואמונך הבלתי מעורער
באנשים הם נדירים ויקרים.
האמת היא, שהריחוק שלי לא נבע
מבוז אלא מאכזבה - לא ממך, אלא
מהעובדה שנישאת לבני.
מאדי, את ראויה להרבה יותר טוב.
צפיתי בך מקריבה את חלומותיך ואת
הפוטנציאל שלך למען גבר שלא ראוי לך.
ידעתי כבר זמן רב שהוא בוגד בך.
ראיתי את הסימנים, וניסיתי לומר לעצמי
שזה לא מקומי להתערב. אבל לראות אותך
חיה בנישואים שנבנו על שקרים, שבר לי את הלב.
ראיתי בך יותר מדי מעצמי. אני ביליתי את חיי
לכודה בעולם של בגידות וחלומות שלא התגשמו,
וחששתי שאת הולכת באותו מסלול,
בדיוק כמו שבני הלך במסלול של אביו.
אבל אני מקווה שעבורך זה לא מאוחר מדי.
הכסף שנותר לי בשבילך הוא לא רק לעתידך,
הוא לחופש שלך. השתמשי בו כדי להתחיל מחדש,
כדי להגשים את חלומותיך, כדי לבנות את החיים
שמגיעים לך. אם זה אומר לעזוב אותו, אז אני
מקווה שזה יעזור לך למצוא את האומץ לעשות זאת.
תהיי אמיצה, מאדי. העולם צופן לך הרבה יותר מזה.
באהבה ובחרטה,
בטי

דמעות זלגו על פניי.
האישה שחשבתי שבזה לי, למעשה ראתה אותי.
בצורה ברורה יותר מכל אחד אחר.
היא נתנה לי מתנה - לא רק את הכסף, אלא את
הדחיפה שהייתי צריכה כדי לקחת שליטה על חיי.

באותו לילה, קיבלתי החלטה.
אכבד את רצונותיה של בטי ואחזיר לעצמי את
העתיד שכמעט ויתרתי עליו.

להתעמת עם לוק היה אחד הדברים הקשים ביותר
שעשיתי אי פעם. כשהוא חזר הביתה באותו ערב,
החזקתי את המכתב, ידיי רועדות.
"זה מאימא שלך," אמרתי. "היא ידעה עליך הכול."

פניו החווירו. "מאדי, אני—"
"אל תנסה אפילו!" קטעתי אותו. "אני לא רוצה
לשמוע את התירוצים שלך. אני סיימתי איתך."

הימים שאחרי היו כואבים אך הכרחיים.
לוק הכחיש הכול בהתחלה, אבל בסופו
של דבר, האמת התגלתה - הוא בגד בי
על ימין ועל שמאל ישר אחרי החתונה.
בטי ראתה את זה הרבה לפניי.

עם המכתב שלה והכסף שהיא השאירה,
הגשתי בקשה לגירושין ועברתי לדירה קטנה
במרכז העיר. זה היה מפחיד ומלהיב בו זמנית.
השקעתי את עצמי בעבודה, ולראשונה מזה שנים,
הרשיתי לעצמי לחלום שוב.
תמיד רציתי לפתוח מאפייה, ועכשיו, היו לי
האמצעים לעשות את זה.
נרשמתי לקורס קונדיטוריה, וניסיתי מתכונים
חדשים כל ערב במקום לצפות בטלוויזיה.

ערב אחד, בזמן שלשתי בצק ללחם מחמצת,
הטלפון שלי צלצל.
"היי, מאדס!" חברתי הטובה ביותר ג'נה צייצה.
"יש יריד עסקים קטנים בחודש הבא. את חייבת
להשיג דוכן ולהציג את המאפים שלך!"

הרעיון היה מרתיע אבל מרגש. עניתי מיד,
"את יודעת מה, ג'ן? אני חושבת שאני אעשה זאת."

היריד היה נקודת מפנה.
אנשים אהבו את המאפים שלי,
ובסוף האירוע היו לי בקשות לקייטרינג
וערמת כרטיסי ביקור.
כשארזתי את הדוכן שלי, הרגשתי חמימות
שקטה בתוכי - נוכחותה של בטי.
"תודה," לחשתי לדמותה האוורירית.

שנה לאחר מכן, המאפייה שלי, שקראתי לה
"הברכה של בטי", הפכה למקום אהוב בשכונה.
על הקירות תליתי קטעים ממוסגרים מהמכתב
שבטי כתבה לי. דבריה הזכירו לי, ולכל מי שנכנס,
את האומץ שנדרש כדי לרדוף אחר החלומות.

צאו לרדוף אחרי החלומות שלכם https://static.xx.fbcdn.net/images/e.../1/16/263a.png
ובעיקר - אל תשלימו עם בגידות ותספרו
לעצמכם סיפורים שזה כלום