מזל בתחפושת

וינסטון צ'רצ'יל הרים פעם את כוסו ואמר:
"אני מעדיף לא לאחל לאף אחד בריאות
או עושר - אלא רק מזל.
כי רוב האנשים על הטיטאניק...
היו גם בריאים וגם עשירים.
אבל מעטים מאוד מהם היו ברי מזל."

זה גורם לך לחשוב.
האם ידעת שמנהל בכיר שרד את
פיגועי ה-11 בספטמבר כי לקח את
בנו ליומו הראשון בגן ואיחר לעבודה?

גבר אחר שרד כי היה תורו לקנות סופגניות.

אישה אחת שרדה כי השעון המעורר שלה
לא צלצל.

מישהו אחר איחר בגלל פקק תנועה בניו ג'רזי.

אחד החמיץ את האוטובוס.

אחר שפך קפה ונאלץ להחליף בגדים.

מכוניתו של מישהו לא התניעה.

אחד חזר הביתה כדי לענות לשיחת טלפון.

הורה אחד התעכב כי ילדו היה איטי באופן יוצא דופן.

גבר אחד פשוט לא הצליח לתפוס מונית.

אבל הסיפור שהכי הרשים אותי?
גבר שנעל נעליים חדשות לעבודה
באותו יום. בדרכו, רגליו כאבו.
הוא עצר בבית מרקחת לקנות פלסטרים.
זה מה שהציל את חייו.

מאז ששמעתי את זה, אני חושב אחרת.
עכשיו, כשאני תקוע בפקק...
כשאני מפספס את המעלית...
כשאני שוכח משהו וצריך לחזור אחורה...
כשהבוקר שלי פשוט לא הולך כמתוכנן...
אני מנסה לעצור ולסמוך על כך שאולי
העיכוב הזה אינו עיכוב או נסיגה.
אולי - זה פשוט תזמון אלוהי.
אולי אני בדיוק איפה שאני אמור להיות.

אז בפעם הבאה שהבוקר שלכם מתפקשש...
הילדים איטיים, המפתחות הולכים לאיבוד,
כל הרמזורים אדומים - אל תילחצו.
אל תשתגעו.
יכול להיות שזה סתם מזל בתחפושת

קטע יפה ומעורר מחשבה.