נלסון מנדלה

סיפור שסיפר נלסון מנדלה:

לאחר שהתמניתי לנשיא, ביקשתי מכמה
משומרי הראש שלי לצאת לטיול בעיר.

לאחר שטיילנו קצת, הלכנו לאכול
ארוחת צהריים במסעדה.

ישבנו באחת המסעדות המרכזיות
בעיר, וכל אחד מאיתנו אמר מה
הוא היה רוצה לאכול.

אחרי שהמלצר לקח את ההזמנות שלנו,
שמתי לב שבשולחן שהיה ממש מולנו
ישב אדם אחד בודד שחיכה לקבל שירות.

כשהגישו לו את האוכל, אמרתי לאחד
החיילים שלי,
'לך תבקש מהאיש הזה להצטרף אלינו."

החייל ניגש ומסר לו את ההזמנה.
האיש קם, לקח את הצלחת שלו והתיישב לידי.

בזמן האכילה, ידיו רעדו ללא הרף והוא לא הרים
את ראשו מהאוכל. כשסיימנו, הוא הושיט לי
יד בלי אפילו להסתכל עליי.
לחצתי את ידו והוא הלך.

החייל אמר לי:

"ראית, האיש הזה בטח חולה מאוד, כי ידיו
לא הפסיקו לרעוד בזמן שהוא אכל."

"ממש לא!" עניתי. "הסיבה לרעד שלו היא אחרת."

המלווים שלי הרימו גבה והסתכלו עליי בצורה מוזרה.

ואז אמרתי להם:

"האיש הזה היה השומר של הכלא
שבו הייתי כלוא. לעתים קרובות,
אחרי העינויים שעברתי, צרחתי
ובכיתי, התחננתי למים,
והוא בא להשפיל אותי.
הוא צחק עליי ובמקום לתת לי
מים הוא השתין על ראשי.
הוא לא היה חולה עכשיו.
הוא פחד ורעד, אולי מחשש שאני,
עכשיו כשאני נשיא דרום אפריקה,
אשלח אותו לכלא ואעשה לו את
אותו הדבר שהוא עשה איתי, אענה
ואשפיל אותו. אבל זה לא אני,
ההתנהגות הזו אינה חלק מהאופי שלי
וגם לא מהאתיקה שלי.
מוחות המחפשים נקמה הורסים מדינות,
בעוד שאלה המחפשים פיוס בונים אומות"












82