יש גם אהבה כזו

זהו סיפור אגדה על חברות בין פרפר לתאו.
ייתכן שתזהו את עצמכם בדמותו של האחד או השני ​

פרפר כחול מצא את התאו פצוע ומחוסר הכרה,
עם חץ תקוע בכתפו. הוא ניסה להסיר את החץ,
אבל התאו התעורר מהתעלפות הכאב שלו וצעק,

"אני לא צריך את העזרה שלך! עזוב אותי בשקט!"
הוא דחף את הפרפר בחוזקה ואפילו קצת פגע בו.

הפרפר הפצוע עף בצליעה והלך ישר למערה, שם
הוא נהג לבכות בכל פעם שהתאו העליב אותו.

אבל ברגע שהפרפר התאושש, הוא חזר שוב,
והביא איתו צמח מרפא כדי לנסות לרפא את חברו.

הפרפר קיבל בעיטה נוספת. הפעם, התאו השתמש
בכוח רב מדי והפרפר יצא חבול ופצוע קשה.

"עוף מפה!" צעק התאו, לא מבין שהפרפר גוסס
בגלל הבעיטה הקשה.

למרות שהוא נפצע, הפרפר השאיר את צמח המרפא ליד התאו.

"אתה יודע, תאו... לפעמים אני חושב שאתה ממש לא
אוהב אותי," אמר הפרפר, עם דמעות בעיניו.

״אתה צודק! ואני ממש לא! אני אפילו שונא אותך! ענה התאו.

הפרפר עף משם בחצי זחילה, עייף וכואב, והלך ישר למערה
שלו לבכות. אבל הפעם... הוא לא חזר אל התאו.

ככל שחלף הזמן, התאו התחיל להתגעגע לפרפר.
הוא זכר את מחוות החיבה, המתנות הקטנות, החיוכים,
המתיקות של הפרפר העליז שריקד מסביבו.
אבל עכשיו היה רק ​​עצב.
ריקנות עמוקה.
חור בחזה ששום דבר לא יכול למלא.

התאו כבר לא אכל, הוא לא ישן... דואג שמא
הרג את הפרפר ברוב כעסו.
לצידו על הקרקע הוא ראה את צמח המרפא, המתנה
האחרונה שנותרה לו מהפרפר, אבל הצמח כבר קמל ומת.

התאו לא יכול היה לסבול את זה יותר.
הוא יצא לחפש את הפרפר.
הוא הלך ישר למערה שבה ידע שהפרפר נהג לבכות.
הוא נכנס עם תקווה. אבל הפרפר לא היה שם.
הייתה רק שתיקה כבדה. ריקנות מייסרת.

התאו נשען על סלע והתחיל לבכות.

לאחר מכן שאל אותו הסלע:

״מה קרה לך? מה בכי המרורים הזה?״
התאו גמגם, ״אהבתי פעם פרפר עליז, שמח ונדיב...
אבל הוא מת! אני... אני... אני חושב שהרגתי אותו.״

דמעות המשיכו לזלוג על פניו כשאמר את זה.

הסלע ענה לו:

״האם זה נכון שאהבת אותו?״

״כמובן! וזה לא היה מעט! אהבתי אותו המון.״ הוא ענה.

״ולמה אף פעם לא אמרת זאת?״ שאל הסלע.

״אני לא יודע... חשבתי שקל יותר לומר שאני שונא.״

ואז, לפתע, הפרפר יצא מאחורי הסלע ש"דיבר" עם התאו.

״איזה טמבל אתה,״ צהל הפרפר, ״האם ראית פעם סלע מדבר?
זה אני שמדבר! אני חי! לא מתתי!״

התאו רתח מרוב כעסֶ והחל לצעוק:

״אני שונא אותך! אני שונא אותך!״

אבל כשהוא אמר את זה... הוא הרים רגל אחת
כדי לחבק את הפרפר בחוזקה.

גם אחרי זה, הוא מעולם לא אמר בבירור שהוא אוהב את הפרפר.
וככה זה בחיים: יש הרבה אנשים שלעולם לא יאמרו את המילה הזו.
אבל היא שם... היא נמצאת בליבם.

ייתכן שהאנשים האלה לעולם לא יגידו "אני אוהב אותך."
אבל הם אלה שיחפשו אתכם אם יום אחד תיעלמו להם