הכול נעשה כול כל קשה

מונולוג של איש מזדקן

העולם השתנה - ולא לטובה!

שמתם לב כמה קשה הכול נהיה בימים אלה?
נראה שהעולם פועל נגדנו, והגיע הזמן
שנעשה משהו בנידון.

ראשית, הרשו לי לומר לכם -
המדרגות נהיות גבוהות יותר!
פעם נהגתי לטפס עליהן בקלות,
אבל עכשיו אני מוצא את עצמי
חסר נשימה עד שאני מגיע למעלה.

שלא נדבר על הקניות.
המצרכים הופכים כבדים יותר,
ואני נשבע שגם המעברים בסופרמרקט
מתארכים. שלשום הייתי צריך לעצור ולעשות
הפסקה לפני שהצלחתי להגיע למעבר של הלחם..

והאם שמתם לב כמה זמן לוקח להגיע
לכל מקום? אתמול נסעתי לבית המרקחת,
והרגשתי כאילו הייתי במכונית במשך שעות,
רק כדי לגלות שאני עדיין במרחק
של שני רחובות מהיעד שלי!
הכבישים נמתחים לאורך ולרוחב, עם
מחלפים ומעגלי תנועה וכיכרות, הכול כל
כך יותר מסובך. אני מתחיל לחשוב שאני
צריך צורת תחבורה חדשה רק כדי
לעמוד בקצב ההתפתחות.

נתקלתי בחבר שלי לפני כמה ימים,
והוא נראה כאילו הוא הזדקן בעשר שנים
תוך כמה חודשים. בקושי האמנתי למראה עיניי.
אני אומר לכם, אנשים מזדקנים, ואני נעשה
צעיר יותר מיום ליום. זה כאילו הזמן התחיל
ללכת אחורה עבורי.

ואם כבר מדברים על זמן, אני חושב
שהשעונים פועלים מהר יותר.
אני בטוח שהשעות מתקצרות.
פעם יכולתי לבלות אחר צהריים שלם במנוחה,
אבל עכשיו זה מרגיש כאילו אני רק ממצמץ,
והיום נגמר. איך הוא בכלל עבר? אולי נמנמתי?

ואז יש את הגאדג'טים האלה שכולנו
משתמשים בהם. מה קורה עם הטכנולוגיה
בימים אלה? פעם טלפונים היו קלים לשימוש.
עכשיו, אני בקושי מצליח להבין איך לשלוח
הודעת טקסט. בכל פעם שאני מנסה
להתקשר למישהו, המסך מהבהב
"שגיאה לא ידועה". מה קרה לפשטות?

ואל תתחילו איתי עם מזג האוויר.
זה כאילו העונות החליפו מקומות.
הקיץ חם ממה שהיה פעם,
והחורף קר מתמיד. איך מישהו יכול
לעמוד בקצב הטירוף הזה?

אני מתחיל לחשוב שיש קונספירציה.
כל מה שאני יודע משתנה,
והכל קורה מהר מדי.
איך אנחנו אמורים להסתגל לסטנדרטים
החדשים והבלתי אפשריים האלה?

כל מה שאני יכול לומר הוא שאנחנו
צריכים לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי.
אם לא נתמרד עכשיו, אני לא יודע
כמה עוד אפשר יהיה לסבול!

נ.ב. אני שולח את ההודעה הזו
באותיות מודגשות, כי משהו כנראה
קרה להגדרות המסך שלי, הכול חיוור
כל כך ואני בקושי רואה מה כתוב.
אתם חושבים שגם זה חלק מהקונספירציה?