הדמעה שבדרך

תסלחי לי, אימא.
חיכיתי שם איפה שהשארת אותי
במשך יומיים שלמים.
ישן ממש בצד הדרך המהירה.
פחדתי מהרעש של
המכוניות אבל לא זזתי.
חיכיתי שתחזרי לקחת אותי.

אמש עצרה אחת המכוניות
שחולפות בכביש, והיא יצאה.
היא הזמינה אותי לאכול אצלה
אבל אמרתי שלא.
היא הזמינה אותי לבוא לישון
אצלה בבית וגם לזה אמרתי שלא.

ניסיתי להסביר לה שאני מחכה
לך, אבל היא לא הקשיבה.
היא שלפה רצועה ואמרה שאני
לא יכול להישאר שם יותר.
נשכתי אותה כמה פעמים ובסופו
של דבר השתנתי על עצמי.
נבחתי בלי סוף וייללתי.
לא רציתי לזוז משם.
היא לא הבינה שהיא מפרידה אותי ממך!
היא לקחה אותי בניגוד לרצוני ונסענו!

הייתי כל כך עצוב כי ידעתי שאת
תהיי מודאגת כשתחזרי ואני לא
אהיה במקום שבו השארת אותי.

הגענו לבית שלה.
המשכתי לנבוח בתקווה שתשמעי
אותי אבל את לא באת. אולי לא שמעת.
הקאתי בגלל העצבים שלי,
הייתה לי בחילה מרוב צער וגעגועים.
כל הזמן אמרתי לה שאני חייב לחזור
לכביש, כי את הולכת לחשוב שנטשתי
אותך כשתראי שאני לא שם!

אני, שאוהב אותך מכל הלב והנשמה,
לא הפסקתי ליילל מאז שנפרדנו
לפני כמה ימים.
אני רוצה שתדעי, לעולם לא הייתי נוטש אותך.

אני לא יודע איפה את עכשיו,
או למה עצרת את המכונית בצד הדרך
והשארת אותי שם.
בטח היה לך משהו מאוד חשוב לעשות.
אבל אם סיימת אותו, את יכולה בבקשה
לבוא ולקחת אותי עכשיו?

היום אכלתי קצת כי כאבה לי הבטן מרוב רעב.
גם ישנתי על מיטה מאוד רכה, ובמקרה גם
אפילו ניערתי קצת את הזנב.
אני כל כך מצטער, בבקשה סלחי לי.
היא פשוט ממש נחמדה אליי.

היא אמרה שאוכל להישאר אצלה לתמיד.
היא קוראת לי מילו אבל כבר יש לי שם, אחר.
כשתבואי לקחת אותי תוכלי להגיד לה את זה?
את תראי כמה היא תהיה מופתעת כשתסבירי
לה שזו הייתה טעות אחת גדולה.
כי זו באמת רק טעות, את חוזרת בשבילי, נכון?

חיות מחמד אינן כלי חד פעמי שזורקים
כאשר אנחנו לא רוצים/צריכים אותן יותר.
זו מחויבות לכל החיים. הם משפחה!
תודה רבה לכל מי שמאמץ ומציל אותן,
בזכותכם העולם הזה הוא מקום טוב

נגעת בעצבים חשופים מנחם
בעל חיים זו לא בובה, לא מתנה ולא דרך להרוויח כסף
לבעלי חיים יש רגשות, והם הרבה יותר טובים מאיתנו..

אלה לפי דבריך יש לך בעיה קשה בהבנת הנקרא זה בדיוק מה שכתוב בסיפור שבעלי חיים וכלבים בעיקר הם נפשות והסיפור מתאר מה מרגיש כלב שנעזב בדרך וננטש ע"י בעליו מציע לך לקרוא שוב ושוב ושוב עד שתגלי מה באמת כתוב בסיפור כי כלב כשמו כן הוא כולו לב

אמיתי ונוגע ללב .כמה שזה נכון.-
כמה פעמים ננטשות חיות נאמנות, במיוחד כלבים, על ידי בעליהן.
חיות בטבע אספו וגידלו תינוקות בני-אדם. ולא נטשו אותם או טרפו אותם.
רק בני האדם, החלק הרע שבם, מסוגל לנטוש את בעל-החיים שלו, ללא נדנוד עפעף.
ליבי כואב למקרא הדברים. כמה זה מצער ונכון.

מנחם, אולי לא הבעתי את עצמי נכון
אני לחלוטין תומכת במה שכתבת, ולחלוטין הבנתי את הסיפור המרגש
אני קוראת טונות של כתיבות כאלה בפייסבוק, רק הלוואי שגם אנשים אחרים יקראו ויעלו בתודעה שלהם
לי אישית שלושה כלבים מקסימים, את כולם הבאתי מהסגר, כולם היו לפני המתה
אני חושבת שהעולם הזה לא יהיה טוב יותר עד שהאנושות לא תשנה גישה כלפי בעלי החיים
ולאו דווקא חיות מחמד, אלה בכלל

אם ככה אני כנראה לא הבנתי אותך סליחה יקירתי