היום נקבר בעלי האהוב. זה ההספד שלי .
לג'ינג'י היקר שלי.
לפני שנה ,עשרה חדשים וששה עשר ימים הכריעה אותך המחלה, ועצמת את עיניך לצמיתות.
ידעתי שאין מרפא לסוג הזה של הסרטן. ידענו לאן מתקדמת המחלה, אך קיווינו שימיך עלי אדמות יהיו רבים יותר.
אף פעם לא ידעתי בוודאות אם סבלת או לא כי לא שיתפת אותי ואת הילדים במצבך הגופני.
תמיד שידרת שהכול טוב. , אל תדאגו אני בסדר. כנראה שלא רצית לצער אותנו, לא רצית שנרחם עליך.
ככול שפחת תאבונך, הכנתי לך תבשילים שינעמו לך, שיגרמו לך לאכול יותר. שאולי תעלה קצת במשקל. המשימה לא ממש הצליחה.
השתדלת כמה שפחות להקשות עליי. כמה שפחות לבקש דברים, כמה שפחות להטריד .
אתה היית הגבר היחיד בחיי. אהבתי אותך. הערכתי את שכלך. ידעת לנתב דברים בצורה נכונה. העדפת שלום על מלחמה.
אני זוכרת את החיוך המבויש שלך, את העיניים החומות , הטובות שלך,
תמיד היית חזק, אהבתי שחיבקת אותי ,בזרועותיך החזקות. חיבוק מלא חום .
ידעת תמיד שהמשפחה חשובה לי מאוד. וההורים במיוחד.מעולם לא התערבת בטיפול שלי בשני הוריי, בהורייך, בדודה שלך.
אמרת לי שהערכת את הצד הזה שבי מאוד.
מאז שעזבת אותי,החיים לימדו אותי להסתדר בעצמי .בתקלות ועניינים טכניים ,טיפלתי ללא מורא..
אך לא הייתי לבד במערכה. טלי ואחר-כך גם לירן שהצטרף למשפחה , עזרו לי לפתור בעיות גדולות וקטנות.
אני מודה לכם על כך, מכול הלב.
מידיי פעם חשבתי כיצד נחגוג את חתונת היובל שלנו. אך התוכנית שלי התקלקלה. נמשיך את הספירה, כאשר ניפגש מחדש,
אצל היושב במרומים.
היית איש אציל נפש, טוב לב ונבון. הייתה לך סבלנות רבה לקטנים ולגדולים. הנכדים שלך, מאור- הנכד הבכור, היה בבת-עיניך.
אהבת אותו מעל ומעבר. רכשת משחקים חכמים עבורו, שיחקת איתו, לימדת אותו כיצד לבנות בלגו ומאור עשה חייל במעשיו.
כאשר נולד הנכד הראשון מעבר לים, ברייסי של עמית ומאי, טסת לקליפורניה להכיר את הנכד החדש. שנמצא איתנו פה.
נולן, הנכד השני , נולד כאשר כבר לא היית בעולם הזה... יש לציין שעמית במיוחד וגם מאי, שלחו לנו מידי יום
סרטוני וידיאו קצרים, ותמונות כדי שנפסע איתם יחד, בתקופת גדילתם והתפתחותם. הארכיון מונה אלפי קטעים, ועל כך תודתנו.
ג'ינג'י, כול פינה בבית מזכירה לי אותך. בבוקר -אני אומרת לך בוקר טוב. ובלילה- לילה טוב.
כשאני הפסדתי אותך, בית -הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, הרוויח אותך. אתה תרמת את גופך למדע. והסטודנטים
שלמדו מגופך, אולי יום אחד ימצאו תרופה למחלה הנוראה הזאת.
תמיד אהבו אותך, בעבודותיך השונות, השכנים, החברים, המשפחה המורחבת והמצומצמת. היית איש מיוחד ונחמד.
אני כיבדתי את רצונך לתרום את גופך למדע. עכשיו- בהבאתך לקבר ישראל- גם רצוני כובד.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן כן יהי רצון.
אשתך האוהבת. אילנה. 22.7.2024.
