אין עסקאות טובות באפריקה

הסיכונים הפיננסיים הגבוהים במיוחד באפריקה כמו גם הסיכונים התפעוליים והגיאופוליטיים והצורך לשלם שוחד כמעט בכל עסקה, מאלצים חברות זרות להבטיח מלכתחילה שולי רווח גבוהים יותר מהנדרש לעומת מקומות אחרים על פני הגלובוס. עדיין, ההיסטוריה מלמדת שרבות מהעסקאות נכשלות. מדוע? מטבעות מדינות אפריקה הן בעלי התנודתיות הגבוהה ביותר, הריביות על המטבעות המקומיים הן מהגבוהות ביותר, מוסר התשלומים ירוד במיוחד, פשיטות הרגל נפוצות ולכן גם סיכוני האשראי גבוהים מאד. קיימים סיכונים תפעוליים החל ממחלות ומגיפות, דרך תשתיות רעועות ופגעי אקלים. על אלו נוספים סיכונים גיאופוליטיים כתוצאה מחשש להפיכות משטריות ו"סתם" מהומות וחשש לביטחון האישי. ואם לא די בכל הטוב הזה, אז נוספו לחברות הבינלאומיות הפועלות שם גם סיכונים משפטיים כאשר הנוהג הנפוץ של מתן שוחד לעובדי מדינה כדי "לקדם" פרויקטים, מצוי תחת מתקפה של חוקים פליליים בינלאומיים מחמירים.
כמעט בכל פרמטר כלכלי יבשת אפריקה היא הנחשלת ביותר מבין כל הגיאוגרפיות ונחשבת כקשה ביותר מבחינה עסקית. רוב החברות המערביות נמנעות ממנה לאור כישלונות אינספור של חברות בינלאומיות רבות שפעלו ופועלות שם. חלקן האחר אינו מעוניין לגעת בה עם מקל כי כמעט בלתי אפשרי שלא לעבור בה על החוק הבינלאומי. אך אפריקה אינה מקשה אחת אלא מורכבת מ-54 מדינות וכל אחת שונה מרעותה.
מתוך אוכלוסיה ענקית של 1.3 מיליארד שהיא גם בעלת קצב הילודה המהיר בעולם, רק כמחצית מתושבי הערים מחוברים לרשת מים וביוב ורק כשליש לחשמל. רוב תשתית הכבישים במצב בעייתי ולגבי רשת רכבות - זו נדירה. כמובן שבכפרים הרבים מספור המצב חמור בהרבה. אך התקשורת האלחוטית דווקא מפותחת ופורחת והכל נעשה באמצעות האינטרנט, כולל תשלומים. המעבר היה ישירות מעידן האבן לעידן הפלאפונים הניידים תוך דילוג על כל תקופת התקשורת הקווית.
כדי להבין עד כמה "האדם הלבן" רואה באופן אחר את מה שעיניים מקומיות רואות, וודאי ב"אפריקה השחורה", זו מדרום לרצועת הסהרה, ניתן להציג כדוגמה משעשעת את הסיפור שאנו רואים את הזברה כחיה לבנה עם פסים שחורים בעוד האפריקאים רואים בה חיה שחורה עם פסים לבנים (ומבחינה מדעית הם גם צודקים!).
ומבחינה עסקית? דוגמה מרכזית עד כמה מורכב וקשה לפעול באפריקה ועד כמה אפור הוא הקו המפריד בין מותר לאסור, קשורה לתפיסת המושג "שחיתות". מסקרים שנערכו במסגרת מדד האושר העולמי של האו"ם, החוקרים הופתעו לדעת שתפיסת השחיתות הבסיסית באוכלוסייה דווקא אינה כה גבוהה, זאת על אף שבעיניים מערביות מדובר במדינות בעלות רמת השחיתות הגבוהה ביותר. התשובה לתעלומה הזו התבררה כאשר הובן שהתושבים ברוב מדינות אפריקה חושבים שלמנהיגי המדינה ומקורביהם "מגיע" לקבל נתח גדול יותר מן "העוגה" וזה אפילו נורמלי, כי הם השליטים והשולטים. אז כשזו התרבות, בה תשלום שוחד לנושאי משרה היא נורמה, ברור שמדובר בפלנטה אחרת ביחס למקובל ב"מערב".
בעיה תרבותית אחרת המוכרת גם למי שפועל עסקית בהודו או בסין, שכמו במדינות אלו, גם באפריקה אף פעם לא אומרים לך "לא". במובן זה באפריקה המצב אף חמור יותר כי מכל פגישה יוצאים עם תשובה חיובית. רק אחרי מספר שנים של מאמצים כושלים לעבור לשלב הפרקטי של הביצוע, מבינים שבפועל מעולם לא התכוונו לעשות איתכם עסקים.


תקציבי שוחד
קיימים סקרים המראים ש-80% מהתושבים שיחדו שוטרים, 20% שיחדו פקידים במערכת המס ו-25% שיחדו שופטים! השחיתות במדינות עולם שלישי היא בקנה מידה אחר לחלוטין מהמוכר לנו, כאשר באפריקה ספציפית שוברים שיאים. על אף החוקים הבינלאומיים הברורים בנושא מתברר שיש באופן לא פורמלי "תקציב שוחד" שרוב החברות נוהגות לקחת בחשבון כחלק מ"עלות הפרויקט". זה נע בין סכומים של אלפי דולרים בודדים לפקידים בדרגים נמוכים ועד מאות אלפי דולרים לפקידים בכירים ומקבלי החלטות. במקרים נדירים זה יכול גם להגיע לעשרות מיליוני דולרים כאשר מדובר בפרויקט בקנה מידה ארצי המחייב את אישורו של ראש המדינה עצמו. למעשה, קיימת שחיתות שלטונית ממוסדת. אף שמרבית מדינות אפריקה הן כיום דמוקרטיות - מדובר בדמוקרטיות מושחתות, המשרתות רק את האליטה.
במהלך השנים פורסמו סיפורים רבים על הון שחור ששוכב בכספות בבנקים בשוויץ, כסף השייך לראשי מדינות, שרים ופקידים בכירים של מדינות אפריקאיות, שבחלק מהמקרים לאחר הפיכה בארצם נמלטים לאירופה וחיים חיי נוחות ועושר. בעידן הנוכחי בו מיליוני צעירים אפריקאים מחזיקים מכשירי סלולר ומחוברים לרשתות חברתיות - הסיכון לאי־יציבות פוליטית ביבשת רק הולך וגובר, סיכון נוסף על שלל הסיכונים הפיננסיים והתפעוליים ביבשת.


המערב מנסה לעשות סדר
כדי להילחם בתופעה (לא רק באפריקה, אלא בכל העולם) תיקים פליליים רבים נגד חשודים במתן שוחד לעובדי ציבור זרים נפתחו במהלך השנים. ישראל חברה באמנה ששמה המקוצר הוא OECD Anti-Bribery Convention וגם אצלנו התפרסמו מספר תיקים, בעיקר בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון 99 לחוק העונשין ב-2008, תיקון האוסר מתן שוחד לעובד ציבור זר.
החוקים הללו והפללת אנשי עסקים בישרו בעיקר הגדלה של הסיבוכיות והתייקרות עשיית העסקים בכל הקשור לחגיגת השוחד באפריקה. מול סיכון זה מצאו פטנט: ממנים "שותף מקומי" שתפקידו "לשמן" את הצינורות ולשלם את הכספים והוא מקבל תשלומים עבור "שירותי ייעוץ" כאשר בפרויקטים ממשלתיים אלו מגיעים גם עד כדי 15% ויותר. המערב יכול לחוקק חוקים אך אפריקה תמשיך בשלה כי הכלכלה הפוליטית שם מכוונת להטיב עם האליטה, לשמר את המונופולים הממשלתיים או הפרטיים, להעניק רנטות כלכליות אדירות למי שמחוברים לעטיני השלטון - כל זאת על חשבון האוכלוסייה כולה.


מי מצליח באפריקה?
בפרויקטי תשתית, רק החברות הגדולות והחזקות יכולות להצליח, זאת כי דרוש הון עצום וקשרים בצמרת. אך גם עם קשרים אלו לוקח מספר שנים להרים את המימון ולסגור את העסקה. למי שאין קשרים יהיה קשה מאוד להגיע בכלל לעסקאות האלו וגם אחר כך היישום קרוב לבלתי אפשרי, כי מלבד בעיות תפעול גם מוסר התשלומים קטסטרופלי.
למעשה, פרויקטי התשתית באפריקה נתונים ברובם לשליטה סינית. הסינים יכולים לקחת הצעה לפרויקט של מיליארד דולר, להביא את המימון בעצמם וגם לשלם "עמלה" של 10% - 100 מיליון דולר - לפקידי הממשלה שמאשרים את הפרויקט. אין סיכוי מולם.
שאלת המימון היא תמיד נקודת תורפה עסקית בשל ריביות הבסיס הגבוהות, פרמיית הסיכון והציפייה שהשותפים הזרים יבצעו את מרבית ההשקעה בעצמם. לכן הסינים כמעט תמיד מנצחים, אם כי גם לרוסים שליטה במדינות מסוימות, בעקבות הזרמת נשק ואמל"ח לשירותי ביטחון מקומיים. מי שנדחקים החוצה, לאחר שנים בהם הרעיפו כספים גדולים הם האמריקאים. הנטייה שלהם לבחון אם מדובר בדמוקרטיה ועד כמה המדינה ליברלית היא כמובן נכונה ובעלת כוונות טובות אך היא מייצרת אנטגוניזם אצל ראשי השלטון במדינות הרקובות. הסינים והרוסים לא אניני טעם ולא שואלים שאלות - הרי גם הם כזכור דיקטטורות.
קיימת גם מלחמה פנימית בין סקטורים שונים של הכלכלה. יבואני המזון מרוויחים מחידלונה של החקלאות המקומית ועושים כמיטב יכולתם כדי שזו תישאר בחוסר יעילותה ובפרימיטיביות שלה. נהגי המשאיות מרוויחים מהיעדרן של מסילות רכבת, יצרני הגנרטורים מרוויחים מחוסר בייצור חשמל וככל שהשחיתות גדולה כך קשה יותר לקדם פרויקטים שישנו את התמונה.



בעיות קשות של החזרי אשראי
לאור תמונת הרקע הזו לא צריך להתפלא שאין כמו יבשת אפריקה בכל הקשור לשלל סיכונים פיננסיים בהן נתקלות חברות זרות בפעילותן שם החל מסיכוני מטבע ועד סיכוני אשראי. אפילו הסינים נכוו קשות על אף עוצמתם. רוב הכסף שנתנו כאשראי לאורך השנים, לצורך מימון פרויקטי ענק שהם מבצעים ביבשת, לא הוחזרו. ארצות אפריקאיות רבות קיבלו במצטבר מהסינים הלוואות במאות מיליארדי דולרים, כחלק מאסטרטגיית העצמת ההשפעה הסינית שם. אבל עליית הריבית והפגיעות הכלכליות בעקבות הקורונה הביאו רבות מהן למצב של פשיטת רגל דה-פקטו. במקרה הסיני, כל חברות הענק שלהם הפועלות באפריקה הן תחת שליטת המפלגה הקומוניסטית הסינית וזו רואה את ההפסדים כחלק מתמונה גדולה יותר - הגברת השפעתם ודחיקת האמריקאים ממנה. אכן אפריקה נחשבת כיום כבעלת נטיות פרו-סיניות יותר מכל יבשת אחרת.
אמנם גם כעת מדינות אפריקאיות רבות טוענות שהן יכולות לחתום על עיסקאות מול חברות זרות על פרויקטי ענק, אך לקבל מהן את הכסף חזרה ועוד להרוויח בסוף – הסיכויים אינם מזהירים. לא פלא לכן שכאשר מביטים על מפת דירוגי האשראי של מדינות אפריקה, רובן צבועות באפור, משמע אין דירוג כלל, כי מצבן הפיננסי גרוע בהרבה מרף הכניסה לקבלת דירוג מלכתחילה.


הזווית הישראלית
הידועה מקרב החברות הישראליות הפועלות ביבשת היא כנראה שיכון ובינוי שיכון ובינוי -3.19% שסיכוני מטבע וסיכונים תפעוליים נחתו עליה בפעילותה באתיופיה ובניגריה. באתיופיה מספר פרויקטים של החברה הופסקו כתוצאה מאירועי אלימות ואי סדר במדינה ובניגריה המשבר הכלכלי הביא לפיחות במטבע המקומי ויצר לה הפסדים כבדים.
לכן, לאור כל הסיכונים שהוצגו משמח לדעת שישראל מייצאת מעט מאד לאפריקה. בממוצע שנתי פחות מ-1 מיליארדי דולרים בלבד (סחורות + שירותים), בסביבות 0.5% בלבד מהיצוא הכולל של ישראל. לבד מהתעשיות הביטחוניות שחלקן עובדות שם שנים רבות מתחת לרדאר ומספר חברות ישראליות וותיקות בעיקר בתחומי החקלאות, הנוכחות הישראלית ביבשת נמוכה מאד וכנראה עוד תקטן על רקע המתיחות המדינית עם דרום אפריקה - שכמו כולן גם זו מדינה מושחתת מאד, הסובלת מתשתיות במצב רעוע, מחסור חמור במים ובחשמל ואי שקט חברתי תמידי.


ביזפורטל