כשבישראל יש רק 20 מניות שוות, אפשר להבין את סוד המשיכה של וול סטריט

מה עשו קופות הגמל וקרנות ההשתלמות בפברואר, עלייתן המטאורית של קרנות אשראי פרטי, האם הבנק הפדרלי יוריד השנה את הריבית בארה"ב - ועוד כמה דברים שידברו עליהם הבוקר בשוק ההון


הדשא של השכן אכן ירוק יותר


שלשום (ו') התפרסמו הערכות לתוצאות קופות הגמל וקרנות ההשתלמות לפברואר. אחרי שבינואר התשואות של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות היו כמעט אפסיות, בפברואר הן הניבו תשואה חיובית גבוהה. המסלולים הכלליים הניבו תשואה ממוצעת של 2%, והמסלולים המנייתיים – 4.5%. את הפרחים צריך לשלוח למניית אנבידיה, שזינקה בפברואר ב-26% ומשכה איתה את מדדי המניות בוול סטריט, המרכיב הגדול של המוסדיים בתיק המניות שלהם. מסתבר שהגדלת מרכיב ההשקעה בחו"ל תרמה יותר לתשואות של קופות הגמל מאשר ההפסד מהיחלשות שער הדולר.


התפקיד של מנהלי כספי הפנסיה שלנו אינו רק להשיא את התשואה הגבוהה ביותר, אלא גם להיות מנהל הסיכונים שלנו. "הסיכון שהתממש ב–7 באוקטובר מחייב הוצאת כסף פנסיוני לחו"ל" — אמר גילעד אלטשולר, מייסד ומנכ"ל משותף של בית ההשקעות אלטשולר שחם, בפאנל שהתקיים בשבוע שעבר, והוסיף "אם הפרנסה והביטחון נפגעים, לא צריך שגם החיסכון הפנסיוני ייפגע. לכן זה נכון לצאת מישראל, זה שומר על הלקוחות שלנו".


התפיסה הזו, שאלטשולר מטיף לה כבר הרבה שנים, רק הולכת ותופסת תאוצה בקרב המנהלים המוסדיים, בטח אחרי 7 באוקטובר. גם יוסי לוי, מייסד בית ההשקעות מור, מסכים - ואף החריף את הטון באותו פאנל על הבורסה המקומית: "המוסדיים מחוברים להרבה אנליזות מכל העולם. יש לנו הרבה מידע, בוודאי על המניות הגדולות בארה"ב. חלק קטן מושקע בסטוק־פיקינג (בחירת מניות ספציפיות; א"ש), אבל עיקר ההשקעה היא פסיבית. לעומת זאת, בישראל יש רק 10–20 מניות ששווה להשקיע בהן, ואתה מכיר אותן היטב".


כאשר בכירי מנהלי ההשקעות בישראל תמימי דעים כי בהיבט של ניהול סיכונים, מסוכן שכל הביצים הפנסיוניות יהיו בישראל - כדאי להקשיב להם. יש לכך משמעות מקרו-כלכלית בהיבט של מקורות פיננסיים להשקעה בתשתיות ופרויקטים נוספים שכספים פנסיוניים היו תמיד המקור שלהם.

דהמרקר