קראתי ניתוח מאוד מעניין של מדיניות סין

הצרות הכלכליות של סין ומה דוחף אותה להוביל את הציר נגד ארה"ב והמערב?
איך "נעלמו" 100 מיליון סינים מהרישומים של הממשל , האם סין עדיין מושכת זרים ואיך זה שהמדינות המתפתחות מתקשות בהחזר חובות לסין; על הבעיות של סין שמחלחלות לעולם כולו אבל לא מפריעות לה להוביל את הציר נגד ארה"ב והמערב
בסין התעסקו 3 שנים עם המלחמה בקורונה והסגרים האינסופיים זעזעו עמוקות את הכלכלה והחברה הסינית. כמעט כל הזרים עזבו וההון הזר מנסה אף הוא לברוח, אך אינו מצליח. 165 מדינות מתפתחות חייבות למערכת הבנקאות הסינית לפחות 1.34 טריליון דולר ורבות מהן מתקשות לעמוד בהחזרים.


גם הזדקנות מואצת של אוכלוסייתה מעמידה אותה על כרעי תרנגולת דמוגרפיים וכלכליים, בעיקר כשמתברר שניפחו את מספר הלידות ו"חסרים" 100 מיליון סינים מתחת לגיל 45. עדיין מדובר על הענק הסיני ושי ג'ינפינג מאיץ את ההימור נגד ארה"ב והמערב. הסינים מאמינים שממש כעת הוא הזמן לשנות את המערכת ואת מאזן הכוחות העולמי.



סין החדשה
ב-40 השנים האחרונות סין הוציאה 800 מיליון איש מעוני ומבערות. פרויקט אפי שאין שני לו ומוגדר כהצלחה הגדולה ביותר בהקטנת פערים חברתיים בעידן המודרני. המפלגה הקומוניסטית הסינית – מק"ס, חתרה אל המטרה והשיגה אותה. במקביל בנתה פרויקטי הסעות המונים מהמוצלחים בעולם - אוטוסטרדות, פסי רכבת מהירים ושדות תעופה ענקיים, כמו גם ערים ענקיות מרובות גורדי שחקים וכן צבא בעל הצי בגדול בעולם, חיל אוויר מתקדם, טילים גרעיניים ולוחמת סייבר. לסין גם שירות ציבורי יעיל ומסור מאד אליו גויסו טובי האנשים.
תוצאות אלו הראו לעולם מודל לא דמוקרטי מוצלח ביותר, סוג של קפיטליזם קומוניסטי. מדינות באסיה ובמקומות אחרים שואלות את עצמן האם המודל המערבי הליברלי בהכרח מציע פתרון טוב ומהיר יותר בדרך הארוכה, המפותלת והקשה להוצאת אוכלוסיה מעוני לשגשוג כלכלי ולעוצמה לאומית.


הקומוניזם הקפיטליסטי שמציגה סין מאפשר חופש כלכלי ובעלות על נכסים אך בלי בחירות חופשיות ועם שליטה ריכוזית יעילה, חזקה וחד משמעית. המודל המאפשר להמוני סינים להתעשר קרץ לדור הצעיר והם ניסו לחקות את היזמים והתעשיינים בתחומי הייצור, הנדל"ן וההייטק שהפכו למולטי מיליונרים. אך לפי ה-CIA מעל 90% מהמיליונרים הסינים קשורים בקשרי משפחה לוועד המרכזי הקומוניסטי - גוף המורכב מ-370 "נבחרים" שנקבעו ע"י מנגנון המפלגה. משמע, לצעיר סיני "רגיל" סיכויים אפסיים להתעשר ורבים יודעים ומבינים עד כמה המנגנון המרכזי למעשה מושחת עד היסוד. וזה מפחיד את המק"ס.



שי ג'ינפינג - השליט הכל יכול של סין
בתחילת כהונתו שי ג'ינפינג עודד מאד את היוזמה הפרטית. אך ככל שגדלו חברות הענק ונוצרו מולטי מיליונרים ומיליארדרים שהפכו לגיבורי תרבות, עד שהחלו להאפיל על המק"ס עצמה, כך גדלה אצל שי ההכרה שהם מהווים איום לשלטון והוא החליט לטפל בהם ביד ברזל. בדרך לעשות זאת הוא גם פגע קשה בשיתופי הפעולה וההשקעות של חברות ענק מערביות.
שי משמש לא רק כנשיא אלא גם כיו"ר המק"ס ויו"ר הוועדה הצבאית המרכזית, ריכוז כוח שלא היה קיים בידי אישיות בודדת מאז שנות ה-70 אצל מאו טסה דונג, אבי האומה. את תפקיד יו"ר המק"ס הוא נושא מאז 2012 ומעצב את סין לפי ראות עיניו. מטרתו - שרידותה של המק"ס, לא לדורות אלא למאות שנים. שי רוצה מעורבות של המק"ס בכל תחומי החיים עד שגם דורות סיניים עתידיים שייולדו לא יבינו כיצד בכלל ניתן בלעדיה.


בדרך אל הכוח וכדי להבטיח שלא תהיה לו תחרות, הוא פגע ברוב ראשי המחוזות בסין, שלח לפנסיה את כל האנשים שהיו מקושרים לראשי המדינה הקודמים לשלטונו, ובשנים האחרונות היה עסוק בחיסול קודקודי הסקטור הפרטי, כמו גם ראשי מנגנונים בירוקרטיים סיניים שצברו עוצמה רבה מדי, לטעמו. אפילו איסוף מידע שעלול לסכן לדעתו את שלטונו, הפסיק להיאסף. קיים מידע שאפילו אנשיו כה פוחדים ממנו, עד שאינם מעבירים לו את תמונת העולם האמיתית, אלא רק מה שלדעתם הוא מעוניין לראות – התפתחות מסוכנת בפני עצמה.



התוכנית של שי
לשי יש תוכנית איך העולם צריך לעבוד. זו כוללת בתוכה את המק"ס ככוח הדוחף לעצב מחדש מערכת בינלאומית שלדעתו בנויה כיום בצורה לא הוגנת לטובת ארה"ב ובעלות בריתה. אמנם המערב תופס את סין כיריבה, ככל שהיא מאיימת על ערכיו והופכת לאסרטיבית וסמכותנית יותר, אך לסינים זה לא משנה והם מאמינים שממש כעת הוא הזמן לשנות את המערכת ואת מאזן הכוחות העולמי.
ב-2023 סין קידמה את המודל האלטרנטיבי שלה, באמצעות מסמכי מדיניות עבי כרס ו"יוזמות גלובליות" חדשות, כמו גם נאומים, פגישות דיפלומטיות, פורומים וכינוסים בינלאומיים גדולים כקטנים. עבור משקיפים רבים, מסע פרסום זה עורר דאגה שעולם שעוצב על פי שי וסין יהיה בעל מאפיינים של שלטון הברזל האוטוקרטי שלה - כמו מעקבים כבדים, צנזורה ודיכוי פוליטי - שעלולים להפוך לפרקטיקות מקובלות בעולם.



עליונות סינית
"לציביליזציות שונות" תפיסות משלהן לגבי "ערכים אנושיים משותפים", אמר שי למנהיגי מפלגות וארגונים פוליטיים מכ-150 מדינות מוקדם יותר השנה, כשהשיק את "יוזמת הציוויליזציה הגלובלית" של סין. מדינות לא היו "כופות את הערכים או המודלים שלהן על אחרים" אם סין הייתה קובעת את סדר היום, הוא רמז כלפי ארה"ב.
הטיעון הסיני המרכזי: מאמצי ממשלות לשפר את מעמדם הכלכלי של בני עמן, שקולים לשמירה על זכויות האדם שלהם, גם אם לאנשים אלה אין חופש לדבר נגד שליטיהם
אך זהו איום ישיר על הדמוקרטיות – לא פחות. הסינים רואים עצמם כעליונים תרבותית מול המערב המפונק, השבע והרקוב ומאמינים שהכרה עולמית בהצלחותיה הפנומנליות של האימפריה העתיקה בעולם שעדיין קייימת – מחויבת לפיכך.


חשוב לזכור שהיריבות מול המערב יונקת משורשים היסטוריים. הקולוניאליזם וההשפלה הלאומית מהם סבלו במאות ה-18 וה-19 מהאירופאים (בראשם בריטניה) ומיפן במאה ה-20, השאירה אותם נוטרי טינה לעולם המערבי וכל איום לאומי עליהם מייצר ריאקציה קשה. בכל מקרה, הסימון של אויבים חיצוניים הוא רעיון שרודנים טיפחו מאז ומעולם ולכן סימון המערב ככלל וארה"ב בפרט, עוזר לפטריוטיזם המקומי ומגן על שלטון המפלגה.





היתה "טעות" בספירה - חסרים 100 מיליון סינים צעירים
פרסומי סטטיסטיקות בסין אינם יותר מאשר אמצעי להשגת מטרות מסוימות. לכן רוב האנליסטים במערב מניחים שרבים מהנתונים המתפרסמים אינם מדויקים ואלו שאינם מתפרסמים הם החשובים באמת.
למשל המידע בנוגע לתעסוקת צעירים היה כה נמוך שהם הפסיקו לחלוטין לאסוף את הנתון הזה. התוצאות של שוק האגח הסיני כה גרועות וכה הרבה חברות הפסיקו לשלם קרן וריבית שלא רק ששוק ההנפקות קפא אלא שהנתונים על המסחר באג"ח הפסיקו להגיע לחלוטין. הפסיקו גם לאסוף נתונים על רישום פטנטים.


בסין התעסקו 3 שנים עם המלחמה בקורונה וכל היתר הושם בצד וזה זעזע עמוקות את הכלכלה והחברה הסינית. מרוב שרצו להוכיח לעולם כמה טוב הם מטפלים בבעיה, הם מלכדו עצמם ולא נתנו לאוכלוסייה לצאת מבתיהם חודשים ארוכים ובכל פעם שהגיע ווריאנט חדש הסגרים התחדשו. בכל החוליים הואשמה הקורונה: שרשרת האספקה נפגעה, זו הקורונה אשמה, הצריכה ירדה, שוב הקורונה. החובות תופחים – הקורונה.


לפי המידע הדמוגרפי האחרון שהתפרסם, מאז 2017 הילודה בסין קרסה ב-70%! זו קריסת הילודה המהירה ביותר בעת המודרנית. האקדמיה למדעים בשנחאי שנחשבת לגוף מאד אמין, טוענת שהרשויות באופן מכוון "ניפחו" את הספירה בעשורים האחרונים, בהיקף של 100 מיליון סינים!!! שהיו אמורים להיות חלק מכוח העבודה וכוח הצריכה הסינית, של אנשים צעירים מתחת לגיל 45. רמז עבה למחסור הזה הוא שמאז תחילת המאה מחירי העבודה בסין קפצו פי 14 וזו הקפיצה המהירה ביותר בעלות עבודה של איזשהי מדינה אי פעם, מה שלא מאפשר בכלל לסין לשמור על עלות ייצור נמוכה.



בעיה בתחום הנדל"ן
הבעיה הקשה ביותר בחובו של המידע הדמוגרפי הזה היא נדל"נית. ההכנסה הפנויה של משקי הבית של סין שוות ערך ל-44% בלבד מהתמ"ג שלה, בהשוואה ל-72% בארצות הברית ו-65% בבריטניה. שווי שוק הדיור הסיני הוערך בפי 4 מהתמ"ג של המדינה ב-2020, בעוד ששוק הנדל"ן האמריקאי הוערך בפי 1.6 מהתמ"ג. ואם "חסרים" 100 מיליון צעירים לרכישת הבתים, שוק הנדל"ן הסיני שמצוי גם כך במצב קשה מאד עומד בפני קטסטרופה, שלא לדבר על הטווח הארוך שהצמיחה של התמ"ג תיפגע קשות מהמחסור בצעירים בכוח העבודה.

בעיות גבייה קשות של הלוואות בינלאומיות
היכולת של שי לעמוד בכנס מול נציגים מ-150 מדינות ברחבי העולם נובע בהרבה מכך ש-165 מדינות חייבות לבנקים סיניים לפחות 1.34 טריליון דולר. לפי AidData, החזרי הלוואות באיחור למלווים סיניים נוסקים, כשכמעט 80% מתיק ההלוואות של סין בעולם המתפתח תומך ב-57 מדינות השרויות במצוקה כלכלית קשה ואינן יכולות בכלל להחזיר את החוב. החובות הללו מגיעים לפירעון במהלך אקלים פיננסי חדש ומאתגר של ריביות גבוהות, מטבעות מקומיים חלשים והאטה בצמיחה העולמית. כעת, 55% מההלוואות למדינות מתפתחות נכנסו לתקופת ההחזר שלהן ורבות מהמדינות אינן עומדות בכך. 58% מההלוואות של סין היו הלוואות חילוץ, שעוזרות למדינות במצוקה בחיזוק יתרות חוץ ודירוג אשראי או סיוע בתשלומי חוב למלווים בינלאומיים אחרים.
בעקבות הסיטואציה הקשה, הסינים מתעלים כעת ההלוואות רק למדינות הלווות הגדולות ביותר, להן לבנקים הסיניים חשיפה מאזנית ברמה הגבוהה ביותר. סין מחלצת את הלווים, אך היא מחלצת בעצם את מערכת הבנקאות שלה עצמה, וזה עולה הרבה כסף.



כמעט כל הזרים עזבו
בשנחאי כבר כמעט לא נותרו זרים. כמעט כל הזרים הבינו לאן נושבת הרוח עם תחילת הסגרים של הקורונה והם נמלטו לארצותיהם. האמריקאים שלא עשו זאת, עזבו בחופזה לאחר אזהרתו של ביידן ב-2022, כמו גם האירופאים. הזרים היחידים שרואים כיום בשנחאי למשל, הם אנשי עסקים מרוסיה. רבות מהחברות הבינלאומיות מצויות בשלבי נטישה. הון זר אף הוא מנסה לברוח, אך תמיד היה קשה להוציא כסף מסין וכיום על גבול הבלתי אפשרי.

ביזפורטל