הדרמה של הריבית בעולם טרם הסתיימה: במובנים מסויימים היא רק החלה

הדרמה של הריבית בעולם טרם הסתיימה: במובנים מסויימים היא רק החלה
למרות שהחודש צפויים רוב הבנקים המרכזיים ללכת בדרכו של בנק ישראל ולא להעלות את הריבית, יש סיכוי שימשיכו להעלות בחודשים הקרובים ■ השתלשלות הארועים שעשויה להחזיר אותנו לריבית נורמלית לא תהיה נעימה, אבל היא תתקן עיוות היסטורי
אם יש מספר אחד שהוא החשוב ביותר בכלכלה, הרי הוא הריבית. לכל כלכלה, הריבית קובעת את מחיר האשראי, קרי: מחיר הכסף. במשך אלפי שנים הייתה אמת זו הנר שלאורו זרם הכסף בעולם, וביתר שאת בתקופה המודרנית, במאה ה-20 ובסדר העולמי הכלכלי שלאחר מלחמת העולם השנייה. עד 1980 הריבית תמחרה את הסיכון והעלות של האשראי בצורה שתאמה לרעיון של תגמול וסיכון: כשהסיכון היה גבוה, עלות האשראי הייתה גבוהה (חשבו על ריבית על הלוואה, או תשואה שמשלמים מנפיקי אג"ח). הפער בין ריבית הלוואה לחיסכון היה הרווח הסולידי של בנקים, מוסדות תיווך בין מלווים וחוסכים.
מי שקבע את ריבית היחס — הבנצ'מרק — בכל כלכלה היה הבנק המרכזי. ריבית הבסיס, שהבנק המרכזי הלווה בה כסף לבנקים המסחריים (או איפשר להם לחסוך אצלו בה), הייתה העוגן שלפיו נקבעו ריביות רבות לטווח קצר. המטרה של הכלי הזה הייתה לרסן או לדרבן את הביקוש לכסף, ודרכו את הביקוש המצרפי במשק. אם המחירים עלו מהר מדי בעקבות ביקוש רב מדי, הבנק המרכזי העלה את הריבית, ריסן את הביקוש והאט את הכלכלה ועמה את עליית המחירים.


עליית הגלובליזציה הפיננסית
עליית הגלובליזציה של הפיננסים לוותה בתופעה מדהימה: הריבית ברחבי העולם ירדה. היו לזה כל מיני הסברים, כמו למשל הזדקנות האוכלוסייה והגלובליזציה בסחר, שאיפשרה לסין לייצר כל דבר ולייצא אותו במחיר נמוך, וכך דיכאה את האינפלציה. את ירידת האינפלציה אפשר היה לייחס גם לגורמים אפלים יותר: מדיניות שדיכאה את כוחם של העובדים והובילה לקפאון בשכר הריאלי — באופן מוחלט ובוודאי ובוודאי ביחס לרווחי התאגידים והתוצר הכלכלי — בלמה את עליות המחירים בסל הצריכה. מחירים של נכסים שעשירים עשו מהם כסף רב — נדל"ן ומניות, בעיקר — היו בהחלט באינפלציה מסחררת מ-1980 ועד עכשיו, עם שתיים־שלוש הפסקות זמניות.
https://img.haarets.co.il/bs/0000018...=345&width=350
במשבר הפיננסי של 2008 כשהבנקים הפסיקו להלוות כסף ונפילת שוקי הנדל"ן והאג"ח מגובות המשכנתאות פגעה בלווים וצרכנים ברחבי העולם, הבנקים המרכזיים הוריד את הריבית כדי לעודד זרימת אשראי וצמיחה כלכלית. כשזה לא הספיק, עם הריבית באפס וללא תחמושת בקנה, החלה הרחבה כמותית בקנה מידה מסחרי: הבנק הפדרלי, הבנק המרכזי של אירופה, יפן ובריטניה קנו אג"ח בטריליוני דולרים מהבנקים המסחריים, והזרימו בתמורה מזומנים בכמות כזו לשווקים. עידן הריבית האפסית והשלילית הגיע.
מאז זרמו טריליוני דולרים לכיסי העשירים, קצת פחות לכל השאר. הכלכלה הגלובלית גדלה בקצב של יותר מ-3% בשנה בממוצע בשני העשורים האחרונים. ואולם הגידול בעושר משאיר לה אבק. בין 2000 ל-2020 העושר הגלובלי עלה מ-160 טריליון דולר, פי ארבעה מהתמ"ג הגלובלי, ל-510 טריליון דולר –פי ששה מהתפוקה העולמית. ולמי הוא הלך?
בעשור שהסתיים בסוף 2022 הלך חצי מהגידול בעושר בעולם לידי המאיון העליון. כלומר, 1% מהאנשים בעולם קיבלו כמו שקיבלו כל 99% הנותרים. ב-2020-2021 נוצר בעולם עושר בהיקף של 42 טריליון דולר, ושני שליש ממנו הלך למאיון העליון, בעוד ש-99% האחוזים הנותרים הסתפקו בשליש בלבד, לפי נתוני אוקספם.
בארה"ב התוצאה נראית כך: 10% העליונים מחזיקים ב-70% מכלל העושר של האומה. המאיון העליון מחזיק בכ-32% ממנו, בעוד ש-50% התחתונים מחזיקים ב-2.6%, לפי נתוני הבנק הפדרלי לסוף 2021.


סוף עידן הריבית האפסית?
ב-2022 החלו הריביות בעולם לעלות מחדש, בגלל האינפלציה שהפציעה מחדש בסוף הקורונה, לאחר שהוספדה כמעט כליל. הבנק הפדרלי שהתנמנם על משמרתו מעט התנפל על האינפלציה והעלה את הריבית מ-0.25% ל-5.5% תוך פחות משנה וחצי. איתו ובעקבותיו הלכו כל שאר הבנקים בעולם, גם בגלל האינפלציה שהיתה אצלם וגם כדי להגן על שערי מטבעותיהם.
החודש, בפגישתו המתוכננת ל-20 בספטמבר, צפוי הבנק הפדרלי להשאיר את הריבית בשערה הנוכחית, 5.5%, בסיכוי של 92%, לפי המסחר בחוזים על הריבית. סיכוי של 47% מעניק השוק לריבית של 5.75% ומעלה בנובמבר. הריבית בגוש היורו צפויה גם היא להישאר ב-14 בספטמבר ב-3.75% לאחר שהועלתה מ-0.5%-, וזאת למרות שהאינפלציה בגוש היורו היתה באוגוסט 5.3%, לעומת 3.2% בארה"ב ביולי. בבריטניה הריבית הועלתה 14 פעמים ברציפות ל-5.25% מ-0.25% (הוא הקדים את ארה"ב וגוש היורו בהעלאות ריבית). לפי תחזיות השוק, בשלושת השווקים החשובים האלה תעלה הריבית עוד לפני שתיעצר סופית ותתחיל לרדת.
השאלה החשובה היא לטווח היותר ארוך: הדרמה של הריבית מתרחשת כבר יותר משנה: לא רק שהיא מפילה את שוק אגרות החוב זו השנה השלישית ברציפות – בפעם הראשונה בתולדות קיומה של ארה"ב; לא רק שהיא מטלטלת את שוקי הנדל"ן, עם התייקרות המשכנתאות; היא עשויה להביא בסופו של דבר לבלימת הצריכה הפרטית. במובנים רבים, המציאות עוד לא נפרשה בפנינו במלואה: אם הריבית תישאר גבוהה – יחסית – לאורך זמן, האם משמעות הדבר שחזרנו בחזרה לעידן של ריבית נורמלית? בעיקרון, זהו אינו דבר שלילי. אבל בפועל, לעולם יש כיום עומס חובות שלא נראה מעולם, והניעור שמתחיל כבר להתרחש (כמו בסין, לדוגמה), יסלים ויהיה כואב מאוד. כל מהפכה, גם היא מסתיימת בסוף בהארה, עוברת שלבים קשים וכואבים בדרך.

דהמרקר