15 נקודות חשובות שעולות מהסכם הגז בין ישראל ללבנון

כמה כסף שווה ההסכם ללבנון, מה יקרה אם לא יהיה כדאי מבחינה כלכלית להוציא את הגז מהאדמה ומה התרחיש האופטימי ביותר מבחינת ישראל? 15 תובנות על הסכם הגז בין המדינות
הממשלה אישרה אתמול אחר הצהריים ברוב גדול את עקרונות ההסכם עם לבנון. כמה כסף שווה ההסכם ללבנון, מה יקרה אם ימצאו גז אבל לא יהיה כלכלי להפיק אותו ומה התרחיש הכי אופטימי מבחינת ישראל? 15 תובנות על הסכם הגז בין ישראל, ללבנון וארה"ב.
1. ההסכם נועד לבחון האם יש גז טבעי בסמוך לגבול בין ישראל ללבנון, ואם אכן יימצא גז הוא יאפשר לחברה בינלאומית לפתח את מאגר הגז, אך זאת רק לאחר שתגיע להסכמה עם ממשלת ישראל על החלק שהיא תשלם לישראל מההכנסות העתידיות ממאגר הגז. בכך ההסכם דוחה את המועד בו תקבע החלוקה של הערך הכלכלי הנובע ממאגר הגז, אם אכן יימצא, בין החברה הבינלאומית שתבצע ותממן את הפרויקט, בין לבנון ובין ישראל. כאשר כל צד יוכל להטיל וטו שימנע את פיתוח המאגר אם לא יהיו הסכמות עתידיות. לכן בשלב זה אין חלוקה של עור הדב שעדיין לא ניצוד, ישראל לא ויתרה על ערך כלכלי כיוון שפיתוח מאגר יהיה תלוי בהסכמה ישראלית, אך תתאפשר בחינה האם יש גז בסמוך לגבול הימי.
2. קצת רקע. לפני כ-15 שנה ישראל קבעה חד צדדית את הגבול הכלכלי הימי עם לבנון וחילקה את הרישיונות הימיים לצורך חיפוש נפט וגז. זאת לאחר מציאת מאגר ים תטיס מול אשקלון לפני יותר מ-20 שנה ומאגר קטן נוסף מול חופי עזה. לאחר מכן חברת נובל אנרג'י האמריקאית (היום חלק משברון), יחד עם שותפות ישראליות, מצאה את מאגרי תמר ולווייתן הענקיים, את מאגרי כריש ותנין הבינוניים ואת מאגר דלית הקטן (שכעת אין כדאיות כלכלית לפתח אותו). קידוחים נוספים יצאו יבשים או לא כדאיים לפיתוח (שרה, מירה, שמשון, ישי). תגליות הגז העלו את העניין בחיפוש גז גם בקפריסין ולבנון. בקפריסין נמצאו תגליות גז שעדיין לא פותחו.
3. בשנת 2016 נובל אנרג'י יחד עם השותפה הישראלית שלה, שותפות גז בבעלות קבוצת דלק, ביקשו לבצע קידוח ניסיון ברישיון אלון D ממזרח למאגר כריש, כיוון שהסקרים שביצעו הראו על סיכוי טוב למציאת גז. ממשלת ישראל בראשות נתניהו מנעה את ביצוע הקידוח בטענה שחלק מהרישיון נמצא במחלוקת עם לבנון. הרישיון לחיפוש גז במקום הוארך בשלוש שנים כיוון שמחלוקת זו הוגדרה בתור "כח עליון" ואז הרישיון פקע, מבלי שממשלת ישראל אישרה ביצוע קידוח. לאחר פקיעת הרישיון חילקה ישראל מחדש רישיונות חיפוש, ורשיון אלון D ברובו נכלל בבלוק 72, שחלקו הצפוני, כאמור, נמצא במחלוקת עם לבנון.
4 . לבנון ביצעה חלוקת רישיונות משלה, כאשר שותפות של החברה הצרפתית טוטאל עם החברה האיטלקית ENI וחברה רוסית זכתה בשני רישיונות ימיים – בלוק 4 צפונית לביירות ובלוק 9 ממערב לצור וצידון שגובל עם ישראל ועל חלקו הדרומי (8% משטח הרישיון) יש מחלוקת בין המדינות. החברות ביצעו קידוח ניסיון בבלוק 4 שיצא יבש, אך נמנעו מביצוע קידוח ניסיון בבלוק 9 בגלל המחלוקת בין לבנון לישראל. לאחרונה החברה הרוסית פרשה מהשותפות. מנגד, בפרק זמן זה טוטאל ו-ENI אספו מידע על הפוטנציאל למאגר גז בבלוק 9.
5. שילוב המידע שאספו נובל אנרג'י וטוטאל בלבנון וישראל מלמד על סיכוי טוב למציאת מאגר גז שחלקו הגדול בבלוק 9 הלבנוני וחלקו הקטן בבלוק 72 הישראלי, וחלק ממנו, כמובן, בשטח במחלוקת (שחלקו נכלל בשני הרישיונות). לפי התקשורת הלבנונית היקף הגז במאגר, אם אכן יימצא, גדול יותר מאשר במאגר כריש. עד שיבוצע קידוח ניסיון לא ניתן לדעת אם במקום אכן יש גז בכמות כלכלית.
6. המטרה העיקרית של ההסכם היא לאפשר בחינה האם יש גז באזור בו ישראל ולבנון נמנעו מביצוע קידוחים כבר מספר שנים בגלל אותה מחלוקת. שני האינטרסים העיקריים לישראל נשמרים: הבטחוני – קו המצופים שמהווה את הגבול הימי בחמשת הקילומטרים הקרובים ביותר לחוף, לפי הפרשנות הישראלית, לא יזוז. האינטרס הכלכלי – ללבנון אין כל דרישה על ערך כלכלי ממאגר כריש הישראלי, שצפוי להפיק גז בימים הקרובים. מאגר זה שייך ללא ספק במלואו לישראל, אך לבנון הייתה עלולה לגרור את ישראל למחלוקת משפטית בינלאומית ארוכה ויקרה אם ההסכם לא היה מתבצע. ארגון הטרור חיזבאללה אף איים לפגוע בתשתית ההפקה.
7 . המטרה של ההסכם היא לאפשר בחינה של מאגר הגז מול חופי צור ואם הוא אכן קיים אז לאפשר את הפיתוח שלו. לשם כך נקבע שהלבנונים יהיו אלו שאחראיים לפתח את המאגר, נקבעו גבולות כלכליים כך שחלק ניכר מהשטח בו צפוי להיות המאגר יהיה בשטח הלבנוני, אך פיתוח המאגר ידרוש הסכמה ישראלית – שלא תיתן לכך אישור ללא הבטחת נתח ראוי מהערך הכלכלי של המאגר, אם אכן יתגלה.
8. בהסכם נקבע שהרישיון יפותח באחריות חברות בינלאומיות שאין עליהן סנקציות. טוטאל ו-ENI עומדות בכך והן צפויות להיות אלו שישקיעו בפיתוח. השותפה הרוסית הבינה את הכיוון ופרשה מהרישיון בחודש אוגוסט, כעת מובטח שחברות רוסיות ואיראניות לא ייקחו חלק בפיתוח. כמו כן נקבע שחברות לבנוניות וישראליות לא ייקחו חלק בפיתוח. אותן חברות בינלאומיות הן היישות הכלכלית מולה מתבצע ההסכם.
9. על פי ההסכם, לפני קבלת החלטת השקעה בפיתוח המאגר, אם יתגלה, (החלטת FID), יתנהל משא ומתן בין השותפות הבינלאומיות שיפתחו את המאגר ובין ישראל על החלק שהשותפות ישלמו לישראל כתלות בהכנסות מהמאגר. סביר שהחלק הישראלי יהיה תלוי בחלק של המאגר שנמצא הן באזור הישראלי לגביו אין מחלוקת והן באזור שבמחלוקת ובין החלק שנמצא באזור הלבנוני לגביו אין מחלוקת. ללא הגעה להסכם לא יפותח המאגר. סעיף זה כולל סיכון גדול לחברות שיפתחו את המאגר כיוון שאם בישראל יהיה ראש ממשלה שיעלה דרישות לא הגונות לגבי החלק הישראלי ויכשיל את ההסכם המאגר לא יפותח והן יפסידו את ההשקעה שביצעו בקידוחי הניסיון. ההיגיון של ההסכם הוא שהמתווכת, ארה"ב, מוכרת ע"י ישראל כמדינה הוגנת, ושהיא תוביל לחלוקה הוגנת של הערך הכלכלי שינבע ממאגר הגז. בלבנון יש גורמים שלא אוהבים את הבחירה בארה"ב כמתווכת ויש שלא אוהבים את זכות הווטו של ישראל על פיתוח המאגר.
10. אם ההסכם ייחתם טוטאל ו-ENI יצטרכו להחליט האם לבצע קידוח ניסיון לבחון האם יש נפט או גז ברישיון. סביר שההחלטה של החברות האירופאיות תושפע מהממשלות שיקומו בישראל ובלבנון בחודשים הקרובים. אם הקידוח יהיה יבש לא יהיה ערך כלכלי להסכם, החברות האירופאיות יפסידו את ההשקעה של חמישים עד מאה מיליון דולר בקידוח ובעבודה סביבו, ולא תהיה שום חשיבות כלכלית להסכם.
11. בתרחיש בו תמצא תגלית גז שכדאי לפתח, בו לפחות חלק ממנה נמצא בשטח הישראלי, יתנהל משא ומתן בין הצדדים על הנתח שישראל תקבל מההכנסות. זה התרחיש החיובי שבעקבותיו טוטאל, ENI לבנון וישראל יזכו בהכנסות ממאגר הגז. ללא הסכם לא יערך קידוח ניסיון ובודאות לא תהיה עוגה לחלק.
12. מה התרחיש הכי אופטימי מבחינת ישראל? מציאת מאגר גדול של כ 100 BCM גז, שכשליש ממנו נמצא בישראל. במצב זה טוטאל ו-ENI יצטרכו השקיע מעל מיליארד דולר לבניית תשתית הולכה של כ-4 עד 5 BCM גז ללבנון. תחת ההנחה של מחיר גז של 5 דולרים ליחידת אנרגיה (דומה למחיר בישראל) ההכנסה השנתית מ-100% מהמאגר תהיה 700 עד 875 מיליון דולר, והמאגר יפיק 20 עד 25 שנים. מיותר לציין שאין כדאיות כלכלית לבנות עבור מאגר כזה תשתית לייצוא לטורקיה. יש לתת פרמיה סבירה ליזמים על הסיכון הרב וההשקעה הגדולה שהם לוקחים. סביר שישראל תצליח לקבל כ-15% עד 20% מחלקה (שליש) במאגר. זו חלקה של ישראל בהכנסות כאשר כל ההוצאות הן על היזמיות, החלק ברווח של ישראל גבוה בהרבה. תחת הנחות אופטימיות אלו המאגר יפיק לישראל כ-35 עד 58 מיליון דולר שנה. זאת החל מסיום הפיתוח (שלוש עד חמש שנים לאחר קידוח הניסיון), ולמשך כ-20 עד 25 שנים. כאמור, החישוב לוקח תרחיש אופטימי מאוד של מאגר גדול יחסית לפוטנציאל ושחלק ניכר ממנו במים הכלכליים של ישראל. התרחיש הסביר יותר כולל מאגר קטן יותר, ואז כדאיות הפיתוח תפחת, הנתח שישראל תוכל לקבל יקטן, וכך יקטן הערך הכלכלי. מצד אחד, מי שמדבר על מיליארדי דולרים שישראל תרוויח לא מדייק, מנגד, מי שמדבר על אובדן רווח של מיליארדי דולרים לישראל פשוט משקר (ללא הסכם לא יהיה קידוח ניסיון והערך לישראל יהיה בדיוק אפס, ישראל רק תפסיד מכך שלא יהיה הסכם).
13. לכן, בתרחיש סביר ההסכם ישיג לישראל ערך כלכלי של מספר עשרות מיליוני דולרים בודדים בשנה, החל מעוד מספר שנים, ובהיעדר הסכם ישראל לא תקבל כלום. הדבר נכון גם לגבי לבנון, לכן התקווה שפרויקט זה יציל את הכלכלה הלבנונית היא אשליה. אך עדיין סביר שיש עוגה לחלק, כדי שיחלקו את העוגה ישראל ולבנון צריכות להגיע להסכם. אחרת העוגה הולכת לפח.
14. גם אם ההסכם ייחתם יש חשש שטוטאל ו-ENI ימנעו מביצוע של קידוח ניסיון מחשש שלהן להשקיע סכום כסף לא מבוטל כאשר גורמים קיצוניים או פופוליסטים מישראל או מלבנון עלולים להכשיל את פיתוח המאגר, ואף יש להם זכות לכך בהסכם עצמו (הפיתוח ידרוש הסכמה הן של ישראל והן של לבנון). לטובת כל הצדדים צריך לקוות שהמתונים משני הצדדים יאפשרו סביבה פוליטית שתאפשר את הבחינה האם יש גז בגבול הימי בין המדינות.
15. קיצוניים משני הצדדים ימשיכו לצעוק על הכניעה לצד השני וינסו להכשיל את ההסכם. הסיסמא "אף שעל" תוחלף בסיסמא "אף גל". אבל מדובר בהסכם לא רע, שכל מטרתו לאפשר לשתי המדינות ליהנות ממשאב טבע שכפי הנראה נמצא בגבול הימי בין שתי המדינות. לא מדובר בשחר של יום חדש, אלא בהסכם כלכלי צנוע אך חשוב.

כלכליסט