שיעור להבנת החיים

כיבוד הורים​
אחד לקח את אביו הזקן למסעדה,
תוך כדי אכילה נזל אוכל מפיו של האב על בגדיו,
החולצה והמכנסיים של האב התקשקשו בלכלוך.
כל הסועדים במסעדה נעצו מבטים באב, זה הגעיל אותם,
הקלמזיות שלו הגעילה אותם, הזקנה שלו הגעילה אותם,
אך דווקא הבן שלו, היה האיש הרגוע ביקום.
אחרי שהאב סיים לאכול, בנו, שלא היה נבוך כלל, לקח אותו בשקט לשירותים,
הבן ניגב עם הידיים שלו את חלקיקי המזון מבגדיו של האב,
ועשה כמיטב יכולתו בשביל לגרש את הכתמים מהחולצה והמכנסיים,
הבן סירק בעדינות את שיערו האפור של אביו, ורחץ את פניו.
בדרך החוצה מהשירותים, המסעדה התעטפה בדממה,
אף אחד לא הבין איך הבן יכול היה לעשות דבר כזה מגעיל, דוחה ומגוחך.
הבן ניגש לשלם את החשבון, וכשסיים, התכוון לעזוב,
אך ברגע שהוא החל לצאת מהמסעדה, אדם מבוגר עצר אותו,
אותו איש שאל אותו "תגיד, אתה לא חושב שהשארת כאן משהו?",
הבן לא הבין למה הוא מתכוון, והשיב "לא, לא השארתי כאן כלום",
אותו אדם ענה לו "כן השארת, השארת כאן שיעור חשוב מאוד,
לקח עבור כל ילד, ותקווה עבור כל אב".
המסעדה שוב התעטפה בדממה,
אותם אנשים שנגעלו מהבן והאב, נגעלו מעצמם.
כיבוד הורים זו אחת המצוות החשובות,
אך לאו דווקא מצווה, אלא יסוד, בסיס, דרך חיים.
ההורים שלנו יורידו בשבילנו את השמיים, עם הידיים שלהם,
אך מתישהו, הידיים שלהם ייחלשו, הזקנה לא פוסחת על אף אחד,
כשזה יקרה, אנחנו צריכים להיות שם, להיות השרירים שלהם,
להחזיק להם את החיוך עם הידיים שלנו, שלא יברח.