שבעה טיפים פשוטים לשדרוג החיסכון הכי חשוב בחיים
לעובדים רבים אין מושג מה קורה בחיסכון הפנסיוני שלהם וכמעט כולם חושבים שלעולם לא יבינו אותו, ועדיף שהמומחים יטפלו בו ■ זו טעות, ולכן ריכזנו שבע סוגיות שהבנתן תסייע לקבל החלטות חשובות לעובדות ולעובדים - הוותיקים ואלה שבתחילת הדרך
בין שאתם בתחילת דרככם בשוק העבודה ובין שכבר צברתם עשרות שנות ותק במקצוע שלכן — אף פעם לא מאוחר להעמיק את ההיכרות עם החיסכון הפנסיוני. למרות הרתיעה של רבים מעיסוק בפנסיה, שמסמלת זקנה ויציאה לגמלאות, ובהיבט הפיננסי נחשבת מורכבת, גם בגלל תקופת החיסכון הארוכה — התחום הזה לא מסובך כמו שנהוג לחשוב.
בסופו של דבר, צריך לקבל מספר מצומצם של החלטות — בעיקר בכל הקשור לבחירה במסלולי ההשקעה והביטוח, ובחברה שתנהל את הפנסיה שלנו. אספנו שבע סוגיות, שהבנתן תסייע לכם — חוסכים וחוסכות, צעירים ומבוגרים — בקבלת ההחלטות החשובות. מעין מורה נבוכים בתחום החיסכון הפנסיוני.
1. איך בוחרים את מסלול ההשקעה המתאים?
הטיפ העיקרי, שרלוונטי לא רק לחיסכון הפנסיוני, אלא להשקעות בכלל, הוא שיש יחס ישר בין סיכון לסיכוי — לפחות על סמך נתוני העבר, ובראייה ארוכת טווח. ככל שתסתכנו יותר — מה שאומר בדרך כלל השקעה במניות של חלק גדול יותר מהתיק — כך תרוויחו יותר עד תום תקופת ההשקעה, חרף הירידות החדות בדרך. בפנסיה, ההחלטות האלו באות לביטוי בבחירת מסלולי ההשקעה האפשריים.
ברירת המחדל בקרנות הפנסיה היא המסלול הגילאי. אם הצטרפתם לקרן פנסיה מאז 2016, ולא עשיתם שום שינוי — אתם משויכים אוטומטית לאחד משלושת המסלולים הבאים, בהתאם לגילכם: עד 50, בין 50 ל–60 ומעל גיל 60. אם התחלתם לעבוד לראשונה לפני 2016 ולא שיניתם דבר מאז — סביר להניח שאתם במסלול הכללי, שהיה ברירת המחדל באותן שנים.
ההבדל העיקרי בין המסלולים הוא בשיעור ההשקעה במניות. הרציונל הוא שבגילים הצעירים פחות מסוכן להשקיע שיעור גבוה יחסית מהתיק הפנסיוני במניות — כי במקרה של צניחה במחירי המניות, קרוב לוודאי שהשווקים יתאוששו עד תום תקופת החיסכון.
ברירת המחדל בקרנות הפנסיה היא המסלול הגילאי. אם הצטרפתם לקרן פנסיה מאז 2016, ולא עשיתם שום שינוי — אתם משויכים אוטומטית לאחד משלושת המסלולים הבאים, בהתאם לגילכם: עד 50, בין 50 ל–60 ומעל גיל 60. אם התחלתם לעבוד לראשונה לפני 2016 ולא שיניתם דבר מאז — סביר להניח שאתם במסלול הכללי, שהיה ברירת המחדל באותן שנים.
ההבדל העיקרי בין המסלולים הוא בשיעור ההשקעה במניות. הרציונל הוא שבגילים הצעירים פחות מסוכן להשקיע שיעור גבוה יחסית מהתיק הפנסיוני במניות — כי במקרה של צניחה במחירי המניות, קרוב לוודאי שהשווקים יתאוששו עד תום תקופת החיסכון.
בכל מקרה, כל תיק פנסיוני חייב לכלול כ–30% אג"ח מיועדות (אג"ח שמנפיקה המדינה ומבטיחות תשואה שנתית של 4.86%) — כך שהשוני בין המסלולים מתייחס ליתרת 70% מהתיק. מנגנון האג"ח הייעודיות עשוי להשתנות בקרוב (ראו עמ' 20), ויש לעקוב אחרי השפעות השינוי אם יתרחש.
במסלולי ברירת המחדל עד גיל 50, שיעור המניות הוא 50%–55%, והשאר מושקע בעיקר באג"ח (שמהוות כאמור 70% מהתיק). במסלולי גיל 50–60 החשיפה למניות היא סביב 45%, ואחרי 60 היא פוחתת לכ–25% — כך שרוב התיק מושקע באג"ח. במסלולי המניות, כל ה–70% שפנויים להשקעה מורכבים לרוב ממניות.
אז איזה מסלול מתאים לכם, והאם מומלץ ליזום שינוי ממסלול ברירת המחדל? רוב המומחים מייעצים למי שנותרו לו עשרות שנים עד גיל הפרישה, לבחור במסלול שמאפשר חשיפה מרבית למניות, וככל שחולפות השנים — להקטין אותה. כלומר, המסלול המנייתי מומלץ יותר לצעירים, שיכולים לחכות להתאוששות שאחרי הקריסה — שבמקרה של משבר הקורונה הגיעה מהר מאוד אחרי ההתרסקות במארס 2020 (עם זאת, אף אחד לא יכול להבטיח שכך יהיה גם במשברים עתידיים.
אבל למה הכוונה ב"צעירים"? יש מומחי פנסיה שמכוונים לגיל 40, ויש מי שרואים גם בבני 50 צעירים — הרי מצפות להם עוד שנות עבודה רבות עד גיל הפרישה (17 שנה לגברים, 12 לנשים). באופן כללי, מכיוון שהחיסכון הפנסיוני מיועד לשנים שאחרי גיל הפרישה — כל עוד אתם לא מתקרבים אליו, ירידה בשוק ההון לא אמורה להפחיד אתכם.
במסלולים עוקבי המדדים, חשוב לשים לב שלרוב הם לא מנוטרלי מט"ח. כך, הסכום שצברתם מושפע גם משער החליפין, למשל שקל־דולר — לחיוב או לשלילה.
2. באיזה מסלול מוצעים הביטוחים שאני צריכה?
באופן מובנה, בקרן הפנסיה ישנם שני סוגי ביטוחים: ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח חיים. כל תשלום שעובר מתלוש השכר לקרן הפנסיה, בניכוי דמי הניהול, מתחלק לשניים: רובו מופנה לחיסכון, וחלקו לתשלום בגין הביטוחים. מטבע הדברים, ככל שעלות הביטוח גבוהה יותר, כך חלק קטן יותר מהסכום המופרש מופנה לחיסכון — מה שיקטין את קצבת הפרישה.
מסלול ברירת המחדל, שאליו מצטרפות אוטומטית כל מי שלא בחרו במסלול אחר, כולל את מקסימום הביטוחים האפשריים — 75% נכות ו–100% לשארים. המשמעות היא שאם עובדת חווה אירוע של אובדן כושר עבודה, הקצבה החודשית שתקבל תהיה 75% מהמשכורת שלה; ובמקרה של מוות, השארים שלה יקבלו קצבה חודשית בסכום של 100% מהמשכורת.
עוד מסלולים פופולריים, מתוך השבעה האפשריים, הם מסלול עם מינימום ביטוח — 37.5% נכות ו–40% שארים — ומסלולים המשלבים בין הכיסוי המקסימלי בנכות והמינימלי בשארים, ולהיפך (ראו תרשים).
המשכורת שתשמש בסיס לחישוב הקצבאות היא השכר המבוטח בקרן הפנסיה — השכר שממנו מפריש המעסיק לקרן, שאינו כולל תשלומים כמו שעות נוספות ובונוסים בתקופה שקדמה למקרה הביטוח; החישוב מביא בחשבון את הממוצע של שלושה חודשים או של 12 חודשים, לפי הגבוה. ויש גם תקרה לכיסוי — פי שלושה מהשכר הממוצע, שכיום הוא 10,428 שקל.
מסלול ברירת המחדל אינו מתאים בעיקר לרווקים ורווקות בלי ילדים — שיכולים לוותר על ביטוח השארים ולהגדיל כך את החיסכון הפנסיוני שלהם. כל עוד לא חל שינוי בסטטוס המשפחתי, יש לפנות לקרן הפנסיה כל שנתיים — שכן הכיסוי מתחדש באופן אוטומטי.
מקרה נוסף ושכיח יחסית, שבו חוסכים לפנסיה מקטינים את ביטוח השארים או מוותרים עליו לחלוטין, הוא כשיש להם ביטוחים אחרים — בעיקר ביטוח חיים נוסף.
3. מי ינהל את הכסף שלי, ולמה לא כדאי לזגזג?
נכון להיום ישנן שבע קרנות פנסיה שניתן לבחור מהן: של חמש חברות ביטוח — מנורה מבטחים, מגדל, הראל, כלל והפניקס — ושל שני בתי השקעות, מיטב דש ואלטשולר שחם. שני בתי ההשקעות הנוספים שניהלו קרנות פנסיה, פסגות והלמן אלדובי, נרכשו באחרונה. הם נרכשו על ידי אלטשולר שחם והפניקס, אבל קרנות הפנסיה שנוהלו בהם עברו להראל ולמיטב דש — ובקרוב, לאחר השלמת מיזוג הקרנות, לא ניתן יהיה להצטרף אליהן כקרנות ברירת מחדל.
הקרנות של בתי ההשקעות, שנקראות גם קרנות ברירת המחדל, זכו במכרז הקודם של רשות שוק ההון מ–2018, משום שהציעו דמי ניהול מוזלים. המהלך נועד להגביר את התחרות בשוק הפנסיה, שנשלט על ידי חברות הביטוח.
החודש פירסמה הרשות מכרז חדש, שבו ייבחרו בין שתיים לארבע קרנות פנסיה — שישמשו קרנות ברירת המחדל לשלוש השנים הקרובות. מי שיצטרף לראשונה לשוק העבודה ולא יבחר קרן פנסיה ספציפית — יצורף על ידי המעסיק לאחת הקרנות שיזכו במכרז.
אז איך בוחרים? הבחירה בקרן הפנסיה אמנם צריכה לשקלל את גובה דמי הניהול המוצעים — אבל גם את התשואה שהיא צפויה להניב לחוסכים. בשונה מדמי הניהול, מטבע הדברים את התשואה העתידית של קרן הפנסיה לא ניתן לנבא — ולכן, כמו במקרים רבים, פונים לנתוני העבר.
כאן גם עולה השאלה איזה טווח זמן היסטורי כדאי לבחון, שכן בתקופות שונות היו "מנצחים" שונים. היות שמדובר על חיסכון לעשרות שנים קדימה, אין מספיק נתונים היסטוריים בקרנות הפנסיה לטווח כה ארוך, בין השאר בשל השינויים שנעשו במסלולים במשך השנים.
ניתן לבחון את ביצועי מנהלי ההשקעות באמצעות השוואה של נתוני קרנות ההשתלמות — שם, פרט לכך שאין רכיב של אג"ח מיועדות, ניהול ההשקעות דומה יחסית. גם כאן, אפשר לבחור במי שהניב את התשואה הגבוהה ביותר בכל התקופה, או להסתמך על התשואות בשנים האחרונות, שעשויות לשקף טוב יותר את הביצועים העדכניים, ואולי גם העתידיים.
עם זאת, חשוב לזכור שבכלל לא בטוח כי מי שהוביל בעבר ימשיך להניב תשואה עודפת גם בעתיד. יתרה מזאת, יש הטוענים כי ההפך הוא הנכון — כי אי אפשר להוביל כל הזמן. ואכן, נתוני העבר מלמדים כי לכל אחד מהגופים יש תקופות טובות ותקופות שבהן התשואה שהניבו לעמיתים נמוכה בהשוואה למתחרים.
לכן, אחת ההמלצות היא לבחור את אחד הגופים שנמצאים בשליש העליון של טבלת התשואות. בכל מקרה, רוב אנשי המקצוע ממליצים לא לזגזג בין הקרנות — ולדבוק בגוף שבחרתם לתקופה מסוימת.
נקודה נוספת שחשוב להביא בחשבון היא השירות שהחברה מעניקה לחוסכים שלה — למשל בתוך כמה זמן היא מגיבה לפניות, אילו דרכי פנייה קיימות, וכמה תלונות הופנו אליה. אף שקשה לבחון את רמת השירות בפועל לפני שמצטרפים, ניתן להיעזר במדד השירות שמפרסמת רשות שוק ההון.
כך למשל, ב–2019 (הנתון העדכני ביותר שפורסם עד כה) הציון הגבוה ביותר, 81 מתוך 100, ניתן לקרן הפנסיה של אלטשולר שחם; ואת הציון הנמוך ביותר, 67, קיבלה הלמן אלדובי (ראו טבלה).
4. האם אפשר להוזיל את דמי הניהול?
תמיד כדאי להתמקח על דמי הניהול בקרן הפנסיה שאתן נמצאות בה כעת. מטבע הדברים, זה יעבוד טוב יותר ככל שצברתן סכום גדול יותר. את דמי הניהול שאתן משלמות ביחס לממוצע דמי הניהול שנגבים בקרן שאתן נמצאות בה, ניתן לראות בדו"ח הרבעוני שנשלח אליכן בדוא"ל, וניתן לגשת אליו לרוב גם מהאזור האישי באתר האינטרנט של הקרן.
כדי להוזיל את העלויות אפשר גם לעשות שינוי בתמהיל דמי הניהול. מי שלא צברה עדיין סכום גדול בקרן הפנסיה יכולה להתמקח כדי להוריד את דמי הניהול מההפקדה, גם אם זה אומר לייקר את דמי הניהול מהצבירה — וגם ההפך: למי שצברה כבר כמה מאות אלפי שקלים לפנסיה, אולי משתלם לשלם דמי ניהול גבוהים יחסית מההפקדות ולהתעקש על הנחה בדמי הניהול מהצבירה. הכל תלוי כמובן בתמהיל דמי הניהול בקרן.
אפשרות נוספת היא לעבור לאחת מקרנות ברירת המחדל שפתוחות למצטרפים חדשים, שמציעות לרוב דמי ניהול נמוכים יותר מאלה שגובות חברות הביטוח — בעיקר לעובדים שאינם חלק מארגון גדול, שהשיג הנחות לעובדיו.
קרנות הפנסיה של אלטשולר שחם ומיטב דש מציעות דמי ניהול של 1.5%–2.5% מההפקדות ושל 0.05%–1%.0 מהצבירה. גם שתי הקרנות שנרכשו מחויבות כלפי מי שהצטרף אליהן בעבר לדמי הניהול מהמכרז הקודם — עד 2028 (ראו תרשים).
5. איך אני מוודא שכל הכסף נמצא בחשבון?
ככל שמקום העבודה שלכם קטן יותר, כך עולה החשיבות לוודא כי ההפקדות בוצעו כמו שצריך. תוכלו לבדוק את זה בדו"ח השנתי של קרן הפנסיה, שם מפורטות ההפקדות שבוצעו במהלך השנה. כדאי לבדוק שבכל אחד מהחודשים בוצעו הפקדות, וגם להשוותם לסכומים בתלושי השכר — כדי לוודא שאין טעויות בסכומי ההפקדה, אצל המעסיק או אצל קרן הפנסיה.
מומלץ גם לבדוק מהו השכר שממנו מפקיד המעסיק לפנסיה, ואם הוא כולל את כל הרכיבים כנדרש בחוק. כך למשל, המינימום שהמעסיקים חייבים להפריש לפנסיה הוא 6.5% לטובת תגמולים ו–6% לפיצויים, כשהעובד מפריש 6% לפחות — אבל לעתים בחוזה העבודה מתחייבים המעסיקים להפריש אחוזים גדולים יותר.
האחוזים אמורים להיות מחושבים מתוך מה שנקרא "השכר הקובע" — שלא כולל תשלומים משתנים, כמו שעות נוספות או בונוסים. עם זאת, הוא אמור לכלול תוספות קבועות שאינן מותנות בתנאים מסוימים. כך למשל, במקרה של שעות נוספות גלובליות, שמשולמות לעובד גם אם לא ביצע אותן בפועל — הן אמורות להיכלל בשכר הקובע, והמעסיק צריך להפריש לפנסיה גם בגינן.
6. מה צריך לעשות כשעוברים בין עבודות?
בניגוד לדורות קודמים, סביר להניח שעובדים ועובדות מדור ה–Y לא יעבדו באותה חברה במשך עשרות שנים, עד היציאה לפנסיה. כך גם, באחרונה פורסם סקר של דלויט שלפיו 74% מהישראלים שקלו להחליף עבודה בשנה האחרונה.
לכן גוברת החשיבות של השמירה על הרצף הפנסיוני גם בתקופות שבין העבודות, בפרט ככל שהעובדים והעובדות צעירים יותר. הסיבה לכך היא אפקט הריבית דריבית: כל סכום שמופקד בגיל צעיר "שווה" בפנסיה הרבה יותר מאשר אותו סכום שהופקד בגיל מבוגר יותר. זה רלוונטי גם למי שהוצאו לחל"ת בתקופת הקורונה, שהיו בעיקר צעירים, שרובם לא הפקידו באותה תקופה לפנסיה. אי־הפקדה במשך שנה לעובד בן 30 שמקבל את השכר הממוצע במשק — יכולה להביא לפגיעה של עד 100 אלף שקל בפנסיה.
לכן, במידת האפשר, כדאי להמשיך להפקיד סכום כלשהו לקרן הפנסיה גם בתקופות של אבטלה. אם זה לא מתאפשר, חשוב לשמר את קרן הפנסיה פעילה. בחמשת החודשים הראשונים שלאחר הפסקת העבודה הביטוחים ממשיכים אוטומטית (תוך ניכוי עלויות הביטוח מהסכום הצבור בקרן), אבל לאחר תקופה זו, אם לא מסדירים את התשלום ישירות מול קרן הפנסיה — לרוב קרן הפנסיה תיסגר.
המשמעות היא שבתחילת העבודה החדשה, המעסיקים לא יהיו חייבים להפקיד לפנסיה מיום העבודה הראשון, אלא רק לאחר חצי שנת עבודה. אם הקרן נותרה פעילה, המעסיקים יפקידו לפנסיה אחרי שלושה חודשי עבודה — רטרואקטיבית מהיום הראשון. מי שלא דואג לשמירת קרן הפנסיה פעילה, עלול לשלם על כך בחצי שנה של הפקדות לפנסיה.
קרן פנסיה לא פעילה משליכה גם על הביטוחים, שנפסקים לאחר חמישה חודשים, מה שהופך לקריטי יותר בגילים המבוגרים. לכן, מומלץ בתקופה ממושכת שבין עבודות להסדיר מול קרן הפנסיה "ביטוח ריסק" – כלומר, תשלום על הביטוחים - וכך גם הקרן תישמר פעילה.
7. למה לא למשוך את כספי הפיצויים? ועוד משהו
בעת סיום עבודה יש מי שבוחרים למשוך את כספי הפיצויים — אף שהדבר יפגע קשות בחיסכון הפנסיוני שלהם, בשיעור של כ–40% בממוצע. משיכת כספי הפיצויים משפיעה גם על ניצול הטבת המס בפרישה, ועלולה להוביל לתשלום מס גבוה יותר בתקופת הפנסיה. לכן, מומלץ להימנע ממשיכת כספי הפיצויים, ובמקרה הצורך לבחון לקיחת הלוואה מקרן הפנסיה.
ולסיום, כל האמור רלוונטי למה שנקרא קרנות הפנסיה החדשות, שפועלות מאז שנות ה–90 — ולא לחוסכים המבוגרים יותר, שכנראה חסכו בקרנות הוותיקות שהיו שייכות בעבר להסתדרות. כך גם המנגנון בביטוחי המנהלים, בין השאר בהקשר של מסלולי ההשקעות והביטוחים, הוא שונה.
דהמרקר
