פרשת נח- העורב והיונה

בס"ד
לרפואת אליהו בן יפה ולהצלחת רעות בת דינה

פרשתינו פרשת נח, מגוללת את סיפור המבול לאחר ש"קץ על בשר בא לפני כי מלא הארץ חמס מפניהם" [בראשיתו, יג]. "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמיים כל אשר בארץ יגוע" [בראשית ו,יז]

לאחר ארבעים יום וארבעים לילה רוצה נח לבדוק מה מצב המים בחוץ, והוא שולח את העורב:
"וישלח את העורב ויצא יצא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ".[ בראשית ו, ז]

אבל העורב מסרב לעוף למשימתו אלא מסתובב סביב התיבה. כפי שמבאר רש"י: "הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חשדו על בת זוגו". דהיינו העורב חושד שמא נח, יבוא על אשתו.

רש"י מוסיף: ומדרש אגדה - מוכן היה העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי אליהו, שנאמר ‘והעורבים מביאים לו לחם ובשר". [בעל הטורים כותב יבשת אותיות תשבי. דהיינו, אליהו התשבי]

לנוח אין ברירה והוא מחליט לשלוח את היונה הצדקת: "וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה" [בראשית ו, ח].
העורב מתברר כסמל הרוע ואילו היונה, הלבנה, הטהורה והצחורה מתגלה כסמל הטוב.
כלומר, אנו רואים שלדעת רש"י שני ההסברים מבארים לנו מדוע העורב לא רצה לצאת לשליחותו. אם בגלל החשד שמא נוח יבוא על אשתו ואם בגלל המעשה העתידי בימי אליהו.

אם כן יש לנו מספר קושיות:
1)מדוע בחר נח בתחילה דווקא את העורב הרע, שמראש היה ספק אם יקיים את מצוות נח, ולא את
היונה הטובה, שהיה ברור שתעשה מצוותו?
2)איך יעלה על הדעת שהעורב חשד את נח על בת זוגו , גברת עורב?? שהרי אפילו על נשותיהם
המותרות להם מהעיקר נאסר על בני נח לבוא בזמן היותם בתיבה, אז על בעלי החיים האסורים להם
לא כל שכן? [במסכת סנהדרין, דף ק"ח עמ‘ ב‘ ]
3)מדוע העובדה שכמה מצאצאיו בעוד אלף דורות (של עורבים) יצטרך להביא לאליהו לחם ובשר, צריכה להפריע עכשיו למר עורב לבדוק את מצב המים בעולם?

העופות הטמאים שייכים למידת הדין, והעופות הטהורים למידת החסד; ולכן בחר נח קודם כל בעורב הטמא: המבול היה ממידת הדין, כמובן, ונח עשה חשבון כזה: אם העורב, שהוא ממידת הדין, יצא ויחזור בשלום, סימן שהעולם עדיין מצוי בשלב של מידת הדין, ואין לעזוב את התיבה; ואם לא יחזור - לא נורא. את היונה נח היה צריך, אבל את העורב נח חשב שהוא לא צריך:, ולכן לא רצה לשלוח מלכתחילה את היונה [תשובה לשאלה1]: הוא חשש שהיא עלולה לטבוע, ואז תחסר לו לקרבן. על העורב לא חס - אותו הוא לא צריך לקרבן, ומצדו שיטבע. אבל לעורב היו חשבונות משלו, והוא לא התכוון לטבוע כל כך מהר - הוא נשאר בסביבות התיבה כי חשש ממה שנח עלול לעשות לאשתו (של העורב) לאחר שהעורב ילך.
העורב סבר שנח בחר בו כיון שהוא שונא אותו [כיון שהוא בעל חיים המתאכזר לילדיו - על פי הגמרא במסכת כתובות, דף מ"ט עמ‘ ב], ומתוך תקווה שהעורב ימות בשליחותו; וכשהעורב ימות, לא יהיה עוד טעם להחזיק את גברת עורב בתיבה (שהרי אין ולא יהיה לה בעל), ואז תהיה לנח סיבה טובה לזרוק גם אותה מהתיבה ולהפטר אחת ולתמיד מכל מין העורבים.
"השיב" לו העורב - "אל תחשוב שאתה יכול "לחסל" אותי כל כך בקלות: יש למין שלי תפקיד חשוב בעתיד - לכלכל את אליהו הנביא; ואם אני אישמד עכשיו במשימה שלך, כל המין שלי יכלה, ולא יהיו בעתיד עורבים שיבצעו את המשימה של כלכול אליהו, ומי יודע אם יוכל לשרוד בלי מין העורבים.ולכן, העורב באמת לא חשש שנח עלול לבוא על אשתו. העורב לא דאג לעצמו, אלא דאג למין העורבים, ודאגתו זו לא הייתה מאגואיזם, אלא דאגה למשימה שהייתה מוטלת על צאצאיו, על מין העורבים, בעתיד; וזהו ההסבר מדוע המשימה של בניו בעתיד מנעה ממנו כעת לצאת למשימתו המסוכנת.
משראה נח שהעורב מסרב ללכת בשליחותו, החליט לשנות טקטיקה: במקום לשלוח עוף טמא כדי לראות אם עדיין מידת הדין שלטת, החליט לחכות עוד קצת, ולשלוח עוף טהור, כדי לראות אם כבר השתנה מצב העולם, וכבר שלטת מידת החסד!

שבת שלום,
אודי כהן
חבר תנועת "תורה אחרי צבא" ובית המדרש בחולון.
מייל": udi6519@gmail.com

יפה מאוד

מאוד הגיוני אגב כל הקטע הזה של "העורב חושד שמא נח, יבוא על אשתו. " (גברת עורבת).
ובכלל כל הדו-שיח בין נוח לחיות ממש מרתק אותי - ממש דוקטור דוליטול

העיקר שאתם מרוצים

חן חן לכם.
יש הסברים נוספים לדו שיח המרתק בין נוח לעורב..[אפשר לעין ברש"י או ב"אור החיים החיים הקדוש" וכן במדרש לעניין העורב.

ניסיתי לשתף אתכם בדבר קצר וקולע:)

שמחתכם, היא שמחתי!
שבוע טוב,
א'

יפה מאד תודה רבה יישר כוח !!! יש להבין כי כמה שאנו רודפים אחר הכסף בסופו של דבר לא ניקח כלום אלא רק מצוות ומעשים טובים

- אבל מה שאני לא מבין כאן, זה מדוע ולמה חשד העורב שמא נח יבוא על אשתו? מדוע ולמה לא חשד העורב בפיל ובהיפופוטם? שמא גם הם יבואו על אשתו? לא, זה בלתי אפשרי פיזית? אז עם נח זה כן?

- דבר אחר, הגיעו לתיבה אך ורק הנאמנים לבני מינם בלבד, כמו שנאמר: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, ואין אִשְׁתּוֹ אלא ביתו(=הבית שלו) ולא כל שכן אם היא אך ורק בת מינו בלבד.

- כלומר, כִּי כָּל בָּשָׂר אשר הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, ז"א כִּי כָּל בהמה חיה ועוף הנזקקין לשאינן בני מינן, לא זכו להגיע לתיבה, והם טבעו במי המבול(למעט הדגים אשר מילאו את פיהם מים) ...אז מה שאני לא מבין כאן, זה מדוע ולמה חשד העורב שמא מי שאינו בן מינו יבוא על אשתו? אז בהצלחה לפקיעה, תודה

אשרייך צדיק. נהנתי מאוד לקרוא! והחכמתי.

בס"ד- לרפואת מרים בת לאה
ידידי היקרים,

העורב לא באמת חשד שנוח יבוא על אישתו כפי שהסברתי בפיסקה האחרונה. הוא דאג למשימה של אליהו, שאם כעת מין הערבים ייכחד, לא יהיה מי שיכלכל את אליהו בזמנו.

זה יסביר היטב [בשם האבני אזל]: "העורב הוא סמל אכזריות וקשיחות הלב. שכן, האם נוטשת את אפרוחיה הקטנים ואינה דואגת למזונם [כתובות מט].

משראה העורב שנח שולחו החוצה, למרות שהמים עדיין ממלאים את העולם, חשד אותו באכזריות ובכוונה לסלקו מן העולם. וזהו "שהיה חושדו בבת זוגו"- שחשד נח, כי יש בו מידת אכזריות שבה מצטיינת בת זוגו..
ערב מבורך,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה
אונ' בר אילן