המעבר לעבודה מהבית עשוי לשפר את מצב הפנסיה

שוק הפנסיה בישראל עתיד להשתנות בעקבות הקורונה, כך לדברי פרופ' קנת' מישל, שלימד בחוג למימון באוניברסיטת העיר ניו יורק במשך יותר מ–20 שנה. מישל טוען כי הטכנולוגיה, בשילוב המעבר לעבודה מהבית, יחוללו את השינוי.


בראיון עמו מתאר מישל את הבעיות בשוק הפנסיה, וכבר בהתחלה מבקש לדייק במונחים: "אני לא אוהב את המונח חיסכון פנסיוני, אלא מעדיף לחשוב על זה כהשקעה. הרי אם תשימי עכשיו שקל בקופת חיסכון בבית, אז בגיל 67 יהיה לך שקל. פנסיה אינה חיסכון, היא השקעה. למעשה, פנסיה זה שוק ההשקעה הגדול בעולם".
מישל עלה לישראל מארה"ב ב–2008, ומאז הוא עוסק בייעוץ פנסיוני. הוא בנה את תשתית הייעוץ הפנסיוני עבור בנק מזרחי טפחות, והקים סטארט־אפ לייעוץ רובוטי בתחום הפנסיוני. לדבריו, השינוי שעתיד להתרחש בשוק הפנסיה המקומי בעקבות הקורונה יתקן אנומליה שהתחילה עם החלתו של חוק פנסיה חובה ב–2008. החוק קבע כי כל מעסיק מחויב להפריש לפנסיה עבור עובדיו, כשמי שבוחר בקרן הפנסיה — הוא העובד.
"אז הוחלט שכל העובדים צריכים להשקיע בפנסיה, אבל איך העובד יכול להגיע לקרן הפנסיה?", אומר מישל. "מי שנכנס למשרדים הוא מנהל ההסדר, והיתה פה קומבינה, כי הוא נתן למעסיק שירותים בחינם — אבל זה היה בעצם על חשבון העובדים". לדבריו, הקומבינה היתה שחברת הביטוח ביקשה מהמעסיק לעודד את העובדים להצטרף לקרן הפנסיה שלה, ובתמורה המעסיק קיבל הנחה על פוליסת אובדן כושר עבודה שהוא רכש לעובדיו מאותה החברה — זה אמנם לא חוקי, אבל זה לא אומר שהמצב הזאת אינו קיים גם כיום.


"בעקבות הקורונה, כשעובדים מהבית ונראה שלא נחזור באופן מלא למצב הקודם, וכשיש אפשרות להצטרף דיגיטלית לקרן פנסיה — הלקוח כבר לא צריך סוכן או יועץ כדי לקבל את המוצר. ברגע שההפצה כבר לא תהיה העבודה שלהם, מה שהסוכן או היועץ יצטרכו לעשות כדי להישאר רלוונטיים זה להתמקד בצרכנים ובצרכים שלהם", טוען מישל, ומוסיף כי עד היום זה לא היה המצב: "אמנם העובד הוא המשקיע, אבל מי שמפקיד הוא המעסיק. לכן, התעשייה התמקדה במעסיק ובצרכים שלו.
הסוכן האובייקטיבי הוא פתרון חלקי


הצעה לאפשר לבנקים לבצע ייעוץ פנסיוני דיגיטלי, במקום החובה לפגוש את היועצים פנים־מול־פנים, עלתה על הפרק באחרונה במסגרת חוק ההסדרים. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי ההתפתחויות הטכנולוגיות מאפשרות לספק את השירות באופן דיגיטלי, וכי תקופת הקורונה ממחישה את הצורך הקיים בשוק לשירות כזה.


לדברי מישל, "הבנקים תמיד רצו שתהיה להם את האפשרות להיכנס למשרדים. האירוניה היא שהקורונה גורמת לכולם לעזוב את המשרד, ומנקודת המבט של הבנקים זה דווקא פנטסטי". עד כה, הייעוץ בבנקים לא היה פופולרי במיוחד, אף שהוא מוצע ללקוחות בחינם, ובכמה בנקים שירותי הייעוץ אף מצטמצמים בשנים האחרונות.


עברו לתצוגת גלריה
יואל יפה
יואל יפהצילום: אייל תגר
לדברי יואל יפה, שותף מייסד בסטארט-אפ של מישל, שגם הצטרף לראיון, אחת הסיבות לכך שעד כה הייעוץ הפנסיוני לא היה מרכז רווח של הבנקים היא הדרישה לייעוץ פיזי — שהוא יקר ולא משתלם, לאור עמלת ההפצה הנמוכה (0.25% מהסכום הצבור בקרן) שהבנקים מקבלים מקרנות הפנסיה. יפה אומר כי המעבר לשירותים דיגיטליים, שבניגוד לשירותים אחרים לא מצריכים הלימות הון, יהפוך את העניין לכדאי כלכלית עבור הבנקים.
בשוק המקומי אין הרבה שחקנים שמספקים ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי. רבים מהשחקנים הם סוכני ביטוח, שרובם מרוכזים בחמש סוכנויות הביטוח הגדולות — שהן בבעלות חברות ביטוח וגובות כ–80% מהפרמיות בענף. אחת הטענות לגבי האובייקטיביות של סוכני הביטוח היא שהעמלות שהם מקבלים מחברות הביטוח אינן אחידות — כך שהסוכן יעדיף להמליץ ללקוח על המוצר של החברה שמשלמת לו את העמלה הגבוהה ביותר, ולא בהכרח על המוצר הטוב ביותר עבורו.


מישל ממחיש את הנקודה: "אם הלכת לרופא, שאמר לך כי זו התרופה שאת צריכה, ואז את מגלה שהוא מקבל תשלום על כך — זה בסדר? אז למה אנחנו מקבלים את המודל הזה בפנסיה?"


בשל הכשל הזה, מדברים ברשות שוק ההון בשנים האחרונות על מודל "הסוכן האובייקטיבי", שאמור לדעתם לפתור את הבעיה — כך שעבור מוצרים דומים הסוכנים יקבלו עמלה אחידה. מישל אומר כי הפתרון הזה אמנם טוב יותר מהמצב הנוכחי, אבל לא לגמרי פותר את הבעיה: "מי שמחזיק בארנק, יש לו כוח — והגוף המוסדי יכול עדיין לפטר סוכן שלא מספק את הסחורה. זה כוח גדול וראיתי מה קורה כשגוף מוסדי מפעיל לחץ על מפיץ".


לדבריו, הפתרון יכול להיות בחיוב כל החברות לעבוד עם כל הסוכנים. פתרון נוסף יכול להיות ניתוק מערכת היחסים בין הסוכנים לחברות הביטוח — כך שהתשלומים ביניהם יעברו דרך המסלקה הפנסיונית — נוסף על מודל הסוכן האובייקטיבי.


"מתחזקים את הרתיעה מעיסוק בפנסיה"


כולנו מעדיפים לא לחשוב על הפנסיה שלנו. רבים אפילו לא טורחים לקרוא את הדו"ח השנתי שמגיע מקרן הפנסיה. מישל אומר כי אחת הסיבות לכך היא ש"אנשים לא רוצים 'לפגוש את עצמם' בפנסיה, כי זה מתקשר אצלם לדברים שליליים וזקנה מתקשרת למוגבלות". לדבריו, הדרך להתגבר על הבעיה היא לשנות את הטרמינולוגיה ולראות בחיסכון הפנסיוני לא משהו עתידי שיקרה בעוד 30 שנה, אלא חלק מההון הנוכחי.


"ניקח, למשל, זוג באמצע שנות ה–30 לחייהם, שרוכשים דירה ב–1.5 מיליון שקל עם משכנתא של 600 אלף שקל, ויש להם יחד 250 אלף שקל בפנסיה ובקרנות השתלמות, ועוד 20 אלף שקל בהשקעות. אלה מספרים מייצגים. תיק ההשקעות שלהם בפנסיה הוא 21% מהשווי הנוכחי שלהם. אם הם ישקיעו אותו נכון עכשיו — יהיה להם יותר באופן מיידי".


מקור - דה מרקר