סקטוריאלי, גלובלי, אופטימלי: ניתוח עולמי או גיאוגרפי פרטני?

גישת ההשקעה הסקטוריאלית מניחה שמגמה חיובית בסקטור מסוים תתקיים במניות הענף בכל העולם, שמושפעות מאותם גורמים ■ נתוני 2016 ותחילת 2017 מעידים על נכונות גוברת של משקיעים להגדיל סיכונים בנכסים פיננסיים בעולם, גם במחיר של תנודתיות גבוהה יותר


קובץ מצורף 10029


דונלד טראמפ מאמין בגישה סקטוריאלית - כך לפחות אפשר להסיק מהעובדה שעוד לפני כניסתו לבית הלבן הזמין אליו נשיא ארה"ב בכל פעם ראשי חברות מסקטור אחר. הראשונים היו בכירי חברות הטכנולוגיה הגדולות, עוד לפני פרסום הצו לאיסור כניסה מקבוצת מדינות מוסלמיות שעורר התנגדות עזה בקרבן. אחריהן הגיעו בכירי תעשיית הרכב, שטראמפ ניסה לדרבן אותם להחזיר ייצור לארה"ב. אחר כך הגיע תורם של מנהלי תעשיית התרופות, הפיננסים, וכך הלאה.

אך בעוד שטראמפ מתרכז בעיקר בארה"ב, גישה סקטוריאלית אמיתית מתנהלת כיום מתוך ראייה גלובלית, שלפיה יש עדיפות לניתוח סקטוריאלי עולמי על פני ניתוח גיאוגרפי פרטני. ההיגיון בבסיס גישה זו הוא שאם אתם צופים שסקטור מסוים יבלוט - הרי שבמקרים רבים הבולטות הזו צפויה להתקיים במניות הסקטור בכל העולם, ולא רק בארה"ב. שכן, בעולם הגלובלי של היום השפעות של גורמים מסוימים על סקטור בארה"ב ניכרות ברוב המקרים על חברות הסקטור בכל העולם (לא תמיד באותן עוצמות כמובן). אפשר ללמוד על כך, למשל, מהעובדה שאם נבחן את הסקטורים עם הביצועים החזקים ביותר ב-S&P500 מתחילת 2017, נגלה כי הרשימה דומה מאוד לזו של הסקטורים המובילים במדד MSCI העולמי ללא ארה"ב.


שיטת הסקטורים הגלובלית מאפשרת לנצל את העובדה שבמקרים לא מעטים לחברות מחוץ לארה"ב יש מכפילים נמוכים יותר, משום ששם לא נרשמו עליות משמעותיות כפי שהיו בשוק המניות האמריקאי בשנים האחרונות. לכך יש להוסיף את העובדה שרבות מהחברות היום פעילות בכל העולם, ולאו דווקא במדינה או ביבשת מסוימת.


אז מה רואים לנגד עיניהם המשקיעים הדוגלים בגישה זו? נבחן לדוגמה את סקטור חומרי הגלם הבסיסיים, אחד המגזרים הבולטים בתשואתם מתחילת השנה, הודות לעליות מחירים ולציפיות לשיפור בפעילות הכלכלית הגלובלית, הנתמכות בנתוני מאקרו מפתיעים לטובה בארה"ב, באירופה ואפילו בסין. המכפיל הממוצע של סקטור חומרי הגלם בארה"ב הוא 19.8, והמכפיל העתידי ל-12 החודשים הקרובים עומד על 17.9. אבל המכפיל העתידי של חברות חומרי הגלם באוסטרליה הוא רק 15.2, ביפן 15.6, בדרום אפריקה 14, בפינלנד ובברזיל 13 ובבריטניה ודרום קוריאה המכפיל הוא 11. אגב, שיעור הדיבידנד הממוצע של חברות הסקטור בכל העולם הוא 2%.


התמונה הזו בולטת בעוד סקטורים. נבחן את הצריכה המחזורית: לכאורה, ניתן לומר כי אחרי ביצועים גרועים ב-2016, הסיבה העיקרית לביצועים הטובים של הסקטור בארה"ב מתחילת השנה הוא הדוחות הכספיים החזקים של החברות המקומיות לרבעון הרביעי - מה שעשוי להשפיע רק, או בעיקר, על הסקטור בארה"ב. ואולם, מתחילת השנה עלו מניות הצריכה המחזורית בארה"ב ב-3.8%, בעוד שבמדד MSCI העולמי עלה הסקטור ב-3.6% וב-MSCI העולמי ללא ארה"ב הוא עלה בקצת יותר מ-3%. המכפיל העתידי של מניות הצריכה המחזורית בארה"ב הוא כ-18.4, בעוד שבקנדה הוא עומד על 13.6, בצרפת על 14.4, ביפן - 11.6, בברזיל 10.3 ובגרמניה 9.


דוגמה מעניינת אחרת היא בסקטור התעשייה. הגורם המרכזי לעליות במניות התעשייה בארה"ב מאז בחירת טראמפ היה הציפייה להגדלת ההשקעות בתשתיות, במוצרי ביטחון ובהגדלת הצבא, בהתאם להצהרותיו במהלך הקמפיין. לפיכך, ניתן היה להעריך כי הגורם הזה ישפיע רק על החברות האמריקאיות בסקטור הזה, שעלו בשלושת החודשים האחרונים בכ-13%. אך למרבה ההפתעה גם בעולם נהנה סקטור התעשייה מעליות חזקות, אם כי קצת פחות מבארה"ב (כ-10.5% בממוצע). אחרי העליות האלה נסחר הסקטור בארה"ב במכפיל עתידי של 17.9, בעוד שבצרפת למשל המכפיל הוא 16.7, בגרמניה 14.6, בברזיל 11.6 ובמקסיקו במכפיל 10.
מכפילים הזדמנויות


אך לא בכל הסקטורים כדאי לגוון מחוץ לארה"ב, ולעתים החברות האמריקאיות זולות יותר או מעניינות יותר מאחרות. כך למשל בסקטור הטכנולוגיה, שבו השוק האמריקאי משופע בחברות הבינלאומיות המוכרות לכולנו - מאפל ומיקרוסופט, דרך גוגל ופייסבוק ועוד אלפי חברות אחרות, כך שהגיוון בו גם גדול יותר מכפי שניתן למצוא במדינות אחרות. מכפיל הרווח העתידי של חברות הטכנולוגיה האמריקאיות הוא כ-17, והוא אחד הזולים מבין כל השווקים האחרים. לדוגמה, מכפיל הסקטור בגרמניה (עם חברות כמו סאפ או יצרנית השבבים אינפיניאון) הוא 20, ביפן (חברות כמו קנון, פוג'י, היטאצ'י, NEC, יאהו יפן ואחרות) המכפיל 18.9, ובהולנד (חברות כמו ASML בתחום השבבים או ג'מלטו המתמחה באבטחה דיגיטלית) המכפיל העתידי הוא 27. בדרום קוריאה המכפיל אמנם נמוך דרמטית (9), אך זאת בשל ההטיה שנוצרת עקב ממדיה העצומים של סמסונג אלקטרוניק המקומית.


בשנה האחרונה האסטרטגיה הזו עבדה, וכמו שהדברים נראים כעת, יש אוסף גורמים שמגדילים באופן משמעותי את הסבירות לכך שגם ב-2017 זה יקרה. הסיבה הראשונה היא העובדה שהשוק האמריקאי משלים שבע שנים חזקות שבהן היכה את רוב השווקים בעולם, מה שהפך מניות רבות בו ליקרות יחסית. הסיבה השנייה היא שסוף סוף אחרי כמה שנים, התאוששות כלכלית היא לא רק מנת חלקה של הכלכלה האמריקאית, ונתוני המאקרו מצביעים על האצה בפעילות הכלכלית, בפעילות הייצור ובמדדי מנהלי הרכש לתעשייה ולשירותים גם באירופה וגם בשווקים מתעוררים. למרות כל אלה, הריבית עדיין לא הולכת לעלות כמעט בשום מקום בשנה הקרובה - למעט בשוק האמריקאי. כל הגורמים האלה יחד מחזקים משמעותית את הנכונות של משקיעים להגדלת סיכונים בנכסים פיננסיים בעולם, או במילים אחרות - להשקיע גם בשווקים מחוץ לארה"ב, במחיר של תנודתיות גדולה יותר.


מי שמתמקד בארה"ב - מפספס


ואכן, מתחילת 2017 נראה כי יותר ויותר משקיעים בשלים לקבל את הגישה הגלובלית הזו. אחרי גיוסי שיא לETF's- על מניות וסקטורים בארה"ב ב-2016, השנה נרשמים גיוסים גבוהים מאוד בקרנות סל על מניות מחוץ לארה"ב. מתחילת 2017 גייסו קרנות סל על מניות בשווקים מפותחים (ללא ארה"ב) ומתפתחים בהיקף של מעל 10 מיליארד דולר. כל זאת על רקע סיכונים פוליטיים (הבחירות באירופה, מתיחות במפרץ הפרסי בין ארה"ב לאיראן) וסיכוני תמחור (אם השווקים יעלו חזק מדי).


גם מי שיבדוק את ביצועי הסקטורים, יגלה כי ברוב המקרים מתחילת השנה (ועד תחילת השבוע הנוכחי) הניבו מדדי הסקטורים הגלובליים תשואה גבוהה יותר מהמדד הסקטוריאלי בארה"ב. כך למשל, בשעה שסקטור חומרי הגלם ב-S&P500 עלה מתחילת 2017 ב-4.8%, הסקטור הגלובלי עלה ב-7.2%. בטכנולוגיה עלה הסקטור האמריקאי ב-5.98%, ואילו הגלובלי עלה ב-6.2%. היתרון העולמי בולט גם בפיננסים, בתעשייה, בנדל"ן, בצריכה הבסיסית ובאנרגיה - ותומך במי שמאמץ את הגישה הסקטוריאלית הגלובלית.