1 קבצים מצורפים)
העולם המת של תיאוריות הניהול
מומחי ניהול מנסים למכור לנו תיאוריות שכבר אינן נכונות הגיע הזמן שעולם הניהול יעבור את המהפכה שהנצרות עברה לפני 500 שנה
קובץ מצורף 10021
ב–2017 נציין 500 שנה לאירוע שאולי אחראי יותר מכל אירוע אחר ללידתו של העולם המודרני: מרטין לותר פירסם את 95 התזות שלו, וקרא לכנסייה הקתולית לקחת אחריות על אינספור טעויות תיאולוגיות וחטאים ממוסדים.
באופן בלתי־נמנע, הרוויזיוניזם ההיסטורי סיבך את הסיפור (ואף הטיל ספק בסיפור שלפיו לותר תלה את הצעותיו על דלת כנסיית כל הקדושים בוויטנברג) - אבל הנרטיב נשאר ברור. על הכנסייה נכפה שינוי. היא היתה מנותקת מחיי החברה ומלאה בשחיתות. באמצעות השינוי, לותר גרם לאמונה הנוצרית, כולל הקתוליות הרומית, לפתח סגנון חיים חדש.
ייתכן שהדמיון בין הנצרות של ימי הביניים לתיאוריות של עולם הניהול אינו ברור, אבל אם מחפשים — אפשר למצוא אותו. תיאוריות הניהול שמקדשות קפיטליזם דומות מאוד לאנשי הדת שקידשו את הפיאודליזם. בתי ספר למינהל עסקים הם קתדרלות ללימודי קפיטליזם. היועצים הם שליחי הדת. ובדיוק כמו שהכמורה בימי הביניים השתמשה בלטינית כדי להישמע סמכותית, תיאוריות הניהול משתמשות אף הן בשפה גבוהה ומבלבלת. הנוהג של מכירת מחילות בימי הביניים, שאיפשר למאמינים להתנקות מחטאיהם תמורת כסף, דומה לתיאוריות ניהול שמוכרות טרנדים חולפים שאמורים לפתור את כל הבעיות בעסק שלכם.
באחרונה צץ דמיון נוסף: הגורואים איבדו קשר עם העולם שבו הם מנסים לשלוט. תיאוריות הניהול בשלות לרפורמציה משל עצמן.תיאוריות הניהול מאורגנות לפי ארבעה רעיונות בסיסיים, שחוזרים על עצמם עד זרא בכל ספר עסקי ובכל ועידה. לרעיונות האלה אין כמעט כל קשר למציאות.
תחרות זה פאסה
הרעיון הראשון הוא שהעסקים תחרותיים יותר מתמיד. כך ניתן למצוא ספרים עם כותרות פופולריות כמו "קץ היתרון התחרותי" (של ריטה גונתר מגראת) או "היתרון של התוקף" (של רם קארן), שיוצרים רושם שאנחנו נמצאים בעולם סופר־תחרותי, שבו ענקים מבוססים נופלים כל הזמן בשל כוחות שמשבשים את פעילותם.
די במבט על המספרים (או טיסה בענף התעופה האוליגופוליסטי בארה"ב) כדי להפריך את הבדיה הזאת. המגמה הבולטת כיום בעולם העסקים היא לא תחרות, אלא קונסולידציה. השנים שחלפו מאז 2008 היו מהחזקות ביותר בתחום המיזוגים והרכישות, ובממוצע בוצעו בהן 30 אלף עסקות כאלה בשנה, בשווי מצטבר של כ–3% מהתמ"ג.
דו"ח של מועצת היועצים הכלכליים שפורסם ב–2016 מראה תהליכי קונסולידציה מתקדמים בעיקר בארה"ב, וכי החברות שמוזגו גם נהנו מרווחי שיא. תעשיית הטכנולוגיה, למשל, נמצאת במקום גבוה ברשימת התעשיות המתכווצות. בשנות ה–90 עמק הסיליקון היה כר פורה לסטארט־אפים, ואילו עכשיו הוא מלא בעיקר בכמה חברות ענק.
היזמים התעייפו
רעיון נוסף שעבר זמנו הוא שאנחנו חיים בעידן של יזמות. גורואים לניהול כמו פיטר דרוקר וטום פיטרס מטיפים כבר זמן רב על נפלאות המיזמים, וממשלות ניסו לעודד יזמות כהכנה לנפילה הצפויה של חברות גדולות - ואולם הראיות מספרות סיפור שונה. מאז שנות ה-70, קצב ההקמה של עסקים חדשים בארה"ב נמצא בירידה מתמדת. בכמה מהשנים האחרונות נסגרו יותר חברות מאשר הוקמו חברות חדשות.
באירופה רוב הסטארט־אפים נשארים קטנים - בעיקר בשל חוקי המס שמענישים חברות גדולות שמעסיקות יותר ממספר מסוים של עובדים, וגם מאחר שליזמים אכפת יותר מאיזון בין חיים לעבודה מאשר מצמיחה. הרבה אנשי עסקים שנמשכו לכת היזמות נתקלו רק בכישלונות, ופורשים לעת זקנה עם חסכונות מעטים.
עולם העסקים אינו מהיר כפי שחשבנו
הרעיון השלישי הוא שעולם העסקים נהפך למהיר יותר. יש אמת מסוימת בכך. חברות אינטרנט יכולות להגיע למאות מיליוני לקוחות בתוך שנים מעטות. אבל יכול להיות שזה מרשים פחות מהמצב בעבר. יותר ממחצית ממשקי הבית בארה"ב החזיקו במכונית רק שני עשורים אחרי שהנרי פורד הציג לראשונה את פס הייצור ב–1913 - ומבחינות רבות, עולם העסקים דווקא מאט. חברות מבזבזות לעתים קרובות חודשים או שנים בבדיקת ההחלטות שלהן בכמה מחלקות (חשבונאות, משפט, פרטיות ועוד), או שהן מתמודדות עם ביורוקרטיה ממשלתית שאינה נגמרת. האינטרנט לוקח מיד אחת ומעביר לשנייה. כיום כל כך קל להשיג מידע ולהתייעץ עם כל העולם (כולל ספקים ולקוחות), וחברות מהססות עד בלי סוף.
הגלובליזציה נסוגה
תפישה שגויה רביעית היא שהגלובליזציה היא בלתי-נמנעת ובלתי־הפיכה - תוצר של כוחות טכנולוגיים שהחלטות אנושיות אינן יכולות לשנות. על התפישה הזאת חזרו בספרים רבי מכר, שהבולט שבהם הוא "העולם הוא שטוח" של תומס פרידמן, שיצא ב-2005. לפי תפישה זו, ב-1914 העולם היה בהרבה מובנים גלובלי באותה מידה כמו בהווה, ועדיין הוא היה קורבן למלחמות ולאוטוקרטיה. העולם כיום מראה סימנים של חזרה לאחור. דונלד טראמפ מטיף ללאומנות אמריקאית ומאיים על סין עם מכסים. בריטניה מפרידה את עצמה מהאיחוד האירופי. החברות הרב־לאומיות מסתכלות קדימה, ומתכוננות לעתיד לאומני יותר.
הכוחות שפועלים נגד גלובליזציה מדגישים את החולשה של תיאוריות הניהול: התמימות בנוגע לפוליטיקה. האורתודוקסיה המודרנית של הניהול התבססה ב–1980–2008, כשהליברליזם היה כוח עולה, ופוליטיקאים מהזרם המרכזי היו מוכנים לשחק על פי חוקי משחק כלל־עולמיים. אבל העולם כיום שונה מאוד. הצמיחה בפריון נחלשת במערב, חברות מתאחדות בקצב מדאיג, היזמות מדשדשת, הפופוליזם עולה והחוקים הישנים של העולם העסקי נקרעים לגזרים.
תיאוריות הניהול צריכות לבחון את עצמן עם ראש נקי מתפישות דתיות, באותו אופן שהכנסייה עשתה זאת בהשפעת מרטין לותר. אם לא יעשו זאת, הן עשויות להיות לגלות את המשמעות של הסתמכות על רעיונות מתים.
TheMarker