ביום שישי השחור הזה כולנו הפכנו למציתים

“כמה סימבולי שחגיגת יום שישי השחור מתקיימת על רקע שריפות בארץ ובעולם. הקשר בין תרבות הצריכה ומחלת הקניות לבין משבר האקלים, השריפות וההצפות איננו עקיף. אלו לא שריפות מקריות, אלו הן הצתות ואנחנו, כולנו המציתים”


קובץ מצורף 9859

“אין זה חידוש שעקב הפעילות הכלכלית האנושית מצב כדור הארץ הולך ומחמיר. אפקט החממה, החור באוזון, התחממות הפלנטה, מז”א משתגע, הכחדותם של מינים, זיהום מים ואויר – כל אלו הם תמרורים אדומים בדרך לתהום אליה אנחנו הולכים. ענף שלם ורחב בכלכלה התופס תאוצה בעולם ב-2 העשורים האחרונים ונקרא ‘כלכלה סביבתית”‘- עוסק בקשר בין כלכלה וסביבה. בבית ספרינו אין אפילו קורס אחד בנושא כלכלה סביבתית.” – הדברים האלה נאמרו לפני 13 שנה על ידי בוגר תואר ראשון לכלכלה דאז חגי קוט, בטקס חלוקת תארים בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב.
שום דבר לא השתנה מאז סיים קוט את לימודיו ועד היום. למעשה לימודי הכלכלה לא השתנו מאז אמצע המאה הקודמת. זו אותה הכלכלה שמקדשת את הצמיחה והצריכה. אותה כלכלה שהפכה ימים של זמן איכות עם המשפחה לימי טרוף קניות. כלכלה שגרמה לחסכונות להפוך להלוואות, את הבזבזנות הפכה לתרבות ואת הצניעות לקמצנות.“הקשר בין תרבות הצריכה ומחלת הקניות לבין משבר האקלים, השריפות וההצפות איננו עקיף. אלו לא שריפות מקריות, אלו הן הצתות ואנחנו, כולנו המציתים.” – כתב ערן בן ימיני, ממיסדי ארגון מגמה ירוקה, בדף הפיסבוק שלו- דברים שהובאו גם בפתיח לפוסט זה.
חלק גדול מהמוצרים שאנחנו רוכשים מזהם את האויר בזמן תהליך היצור, ההשמדה ואפילו בתהליכי המחזור, שלא לדבר על הצורך בכריתת יערות כדי להפיק חומרי גלם. מדובר בתהליך שמשפיע ישירות על האקלים. במאה השנים האחרונות ההתחממות הממוצעת של העולם הייתה 0.2 עד 0.6 מעלות. התחזית למאה השנים הבאות היא התחממות של בין 1.4 לעד 5.8 מעלות. על פי נתוני השירות המטאורולוגי רצף של ימים יבשים עם רוחות מהגזרה המזרחית כמו אלה שאנחנו חווים כעת – לא היו כבר 54 שנים. הלחות עצמה גירדה באזור מישור החוץ את החמישה אחוזים – יובש שאפילו באילת מתקשים להכיר בתדירות גבוהה. התוצאה של ההתחממות וההתיבשות באה לידי ביטוי בשריפות.
דרור רשף מהתנועה לכלכלה בת קיימא מסביר שריבוי השריפות אצלנו הן חלק ממגמה עולמית. במערב ארצות הברית לדוגמה כמות השריפות גדלה פי 4 לעומת שנות ה-80 . השריפות נמשכות יותר זמן – פי 5 – ושורפות שטח גדול פי 6. שריפות גדולות לא ייחודיות רק לישראל. רשף מצא שגם בלבנון ובסוריה מתרחשות לאחרונה שריפות ענק. גם באוסטרליה נרשמה עליה בשריפות כאשר בארצות הברית הגיעו השריפות לשיא של כל הזמנים בשנה שעברה- עם שטח של 40 מיליון דונם שנשרף – פי שתיים משטחה של מדינת ישראל.
זה נכון שהאינסטיקנט הראשון שלנו הוא לחפש מיד אשמים בצד השני, אבל לולא שינוי האקלים שגרמנו לו – לא היה למציתים בזדון או ברשלנות סיכוי להבעיר חצי מדינה.
הכלכלנים עדיין לא הפנימו שבלי סביבה לא תהיה כלכלה ומתנהלים כאילו אפשר יהיה לצמוח גם בלי כדור הארץ. בכך הם השאירו את הבימה לפעילי איכות סביבה שקוראים בצורה נואשת לציבור להתנגד לתרבות הצריכה שפשטה עלינו באותה מהירות שהשריפות פשטו על שכונות בחיפה. אחת מהפעילות היא ריבה ולדמן, מנהלת המרכז לחינוך-סביבתי בפארק המחזור חירייה.
ולדמן התראיינה ביום שני האחרון לתכנית הרדיו של הכלכלה האמיתית עוד בטרם התחילו השריפות הגדולות. ולדמן הזהירה מפני הנזקים הגדולים שגורם הבלייק פריידי לסביבה ולאקלים. לטענתה כמויות הפלסטיק והאריזות שמגיעות למרכז המחזור עלו דרמטית בשנים האחרונות בעקבות העליה בצריכה מאתרים בחול. “רואים פסולת שעד לפני כמה שנים לא ראינו בכלל” – הסבירה.


אז מה עושים עם כל המידע הזה? רשף מספק מספק מספר עצות לתשומת ליבנו:
א. מבינים שהתחממות היא לא בעתיד אלא כבר היום. בשנים האחרונות שברנו את שיאי המדידות של שנים שחונות וחמות ב-15 השנים בין 1997 לבין 2012 היו החמות ביותר שידעה ישראל מאז התחלת המדידות ב-1850.
ב. מבינים שהתחממות עולמית ובעיות סביבה אחרות הן לא “חינם” הן לא נעלמות באוויר – הן משפיעות על הכלכלה ועל החיים שלנו גם אם אנחנו לא רוצים להכיר בכך. הן ישפיעו אפילו עוד יותר אם לא נבין את ההשפעה שלהן ונמשיך להתנהג כאילו הן לא קיימות.
ג. מבינים שיש מי שמרוויח ויש מי שמפסיד. תאגידי ענק, חברות נפט וחברות לייצור מכוניות עושות הרבה כדי להמשיך את המצב הקיים ולשכנע אתכם שבעצם אין שום דבר. זה מצליח להן לא רע. כמו שחברות הטבק הצליחו לשכנע אנשים במשך שנים שעישון לא מסוכן ולא ממכר. כי אף אחד לא רוצה להאמין לחדשות רעות – אז אם מישהו מציע שיש ספק- אז אין ספק שאין בכלל שום בעיה. אפשר להמשיך כמו מקודם. בסופו של דבר יש מי שגם מפסיד מזה – הרבה אנשים – שבדרך כלל לא יודעים למה נשרף להם הבית או למה הם קיבלו סרטן.
ד. לומדים, מכירים את הנתונים ומשתפים אחרים. מצמצמים צריכה ומעודדים מעבר לאנרגיה נקיה. אסור שהפוליטיקה התרבות הכלכלה והתקשרות שלנו יהיו מבוססי ספינים. זה לא עובד וזה רק יהיה יותר גרוע. אם האידאולוגיה לא מתאימה לנתונים – האידאולוגיה צריכה להשתנות – לא להתאים את הנתונים לאידאולוגיה.



מאת האתר -הכלכלה האמיתית-