עדיין כדאי למכור את הליש"ט, ומהר

נפילת המטבע היתה יכולה להיות ברכה לכלכלה הבריטית, אבל היא עושה כאב ראש לבנק המרכזי שלה משתי סיבות: ראשית, היחלשותו לא באמת מושכת השקעות זרות; שנית, צלילת הליש"ט היתה כה חדה שהיא מאיצה את האינפלציה

הליש"ט אולי נראית זולה, אבל ייתכן שהמחיר הנוכחי גבוה ביחס למה שמצפה לנו בחודשים הקרובים.
לאחר שאזרחי בריטניה החליטו במשאל העם להיפרד מהאיחוד האירופי, ירד שער הליש"ט בחדות משער של 1.45 דולרים לליש"ט, והתבסס למשך קיץ ארוך על 1.33-1.3 דולרים. ההודעה של ראש הממשלה, תרזה מיי, על כוונתה להפעיל את סעיף 50 - בקשה ליציאה מהאיחוד - עד מארס 2017 הפילה את המטבע הבריטי בעוד כ-10%, תוך שהוא מתבסס ברמה של 1.23-1.2 דולרים לליש"ט.

הפעלת הסעיף מותירה שנתיים עד שהסכמי הסחר וההגירה של בריטניה עם האיחוד יפקעו. שנתיים אולי נראות זמן רב, אבל למעשה מדובר בתקופה כמעט לא הגיונית לניסוח מחדש, הסכמה וחתימה על הסכמים מורכבים כל כך. שתי ראיות לכך הן העיכוב המביך בחתימה על הסכמי הסחר של האיחוד עם קנדה, שנמשכים שנים בשל סירוב ברגע האחרון של מחוז אחד בבלגיה לחתום עליהם.
ראיה נוספת לעובדה ששנתיים הן זמן קצר מדי להתארגנות היא שאיגוד הבנקים בארה"ב ביקש כבר להחריג את מגזר הבנקאות מלוחות הזמנים האלה, מכיוון שהעברת המטות שלהם מלונדון תדרוש זמן רב יותר.
אם לא די בכך ששנתיים הן מעט זמן, הערכת השוק היא שהבחירות בצרפת ובגרמניה, מדינות המפתח של המשא ומתן עם בריטניה, יתקיימו רק בסתיו 2017. הדיונים אודות ההסכם החדש של הבריטים עם האיחוד יתחילו רק ב-2018, באיחור מלחיץ של שנה. הדיונים, מן הסתם, לא יתנהלו בהרמוניה, מאחר שהאיחוד ירצה להעניש את הבריטים על העזיבה, והבריטים מצדם עלולים להגיב בשינוי מדיניות העבודה של אירופאים במדינתם.
כל אלה מפעילים לחץ כבר כיום על הליש"ט. אין סיבה הגיונית לכך שפוליטיקאי יסנדל את עצמו בהתחייבות על מועד בנושא כה רגיש, ולכן יש להניח שמאחורי ההודעה של מיי עומדת כוונה רצינית. בכל מקרה, אם אכן תפעיל מיי את סעיף 50 עד מארס כפי שהתחייבה, המהלך עלול לדחוף מטה את הליש"ט עוד יותר.


נפילת המטבע היתה יכולה להיות ברכה לכלכלה הבריטית, אבל היא עושה כאב ראש לבנק המרכזי שלה משתי סיבות: ראשית, היחלשותו לא באמת מושכת השקעות זרות. הרי מי יפתח מפעל בבריטניה כל עוד הסכמי הסחר העתידיים שלה עדיין לא ידועים? ומי יקנה דירה להשקעה בלונדון כשלא ידוע לו אם העובד הצרפתי ששוכר אותה יוכל להמשיך בעבודתו בעיר גם ב-2019?
שנית, צלילת הליש"ט היתה כה חדה שהיא מאיצה את האינפלציה, והיצואנים לבריטניה מעלים מחירים מפני שהתקבולים שלהם התכווצו בעשרות אחוזים. האינפלציה גם לא מאפשרת חופש פעולה לבנק המרכזי, שהיה רוצה להמריץ את הכלכלה בשלב הקריטי הזה באמצעות תוכנית הרחבה. במצב כזה, הסיכון הוא שהכלכלה הבריטית עלולה להיגרר לסטגפלציה - שילוב של אינפלציה עם מיתון.
המצב הסבוך של הבריטים ברור לכולם. מוחמד אל־עריאן, מנכ"ל פימקו, חברת ניהול קרנות האג"ח הגדולה בעולם, היטיב לנסח את המצב באומרו כי החודשים הקרובים קריטיים עבור הכלכלה הבריטית, והוסיף כי הבריטים ויתרו על משהו (החברות באיחוד) עבור שום דבר ("Gave out somethingfor nothing").
גם התבוננות בגרף של הליש"ט לא משאירה מקום לאופטימיות, כמאמר האמרה של שוק ההון "לא תופסים סכין נופלת". סיפור המטבע, שירד משער של 1.70 ל-1.20 דולרים לליש"ט בתוך שנתיים, לא נראה כמו הזדמנות קנייה, ואין תמיכה אמיתית שניתן להיאחז בה. אם כבר, להפך - ללכת עם המגמה מכל הסיבות שהוזכרו כאן.
למי שמחפש קניות בזול, אדרבא, לונדון היא כייפית וזולה כיום מאי פעם. אבל למי שחושב על השקעות ארוכות יותר, או שצריך להגן על עצמו מפני ירידות נוספות בשער הליש"ט, מומלץ להסיר את המשקפיים הוורודים בהקדם, ולהניח שההליש"ט עלולה עוד לרדת.

דהמרקר