האם הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים באמת טובה ללקוחות? אלטשולר שחם.

כמעט כולם מסכימים שקיימת בעיה בשוק כרטיסי האשראי. הענף מגלגל למעלה מ- 200 מיליארד שקלים בשנה, שרובם ככולם הולכים למספר מצומצם של בנקים המחזיקים באותן חברות אשראי. מי שנפגעים הם ציבור הלקוחות והעסקים שמשלמים עמלות וריביות גבוהות מידי.

מובן שהלקוח יכול לבחור באיזה כרטיס אשראי שירצה, כולל כרטיס חוץ בנקאי, אבל בפועל הסטטיסטיקה מלמדת כי הלקוחות בוחרים בעיקר בכרטיסי האשראי של הבנק שלהם. כלקוחות שבויים, הם מוכנים לשלם גם עמלות גבוהות יותר על דמי הכרטיס, וכן ריבית גבוהה יותר על ההלוואות שהם לוקחים מחברת האשראי. בעיה נוספת שמייצרת העובדה שהבנקים מחזיקים בחברות כרטיסי האשראי, היא שאין לבנקים מוטיבציה לתת ללקוחות הלוואות אטרקטיביות מטעם חברות האשראי. לפי הנתונים של המפקח על הבנקים, רק כ- 2.3% מהאשראי הצרכני ניתן על ידי חברות כרטיסי האשראי. זה לא מפתיע היות והריביות של החברות האלו גבוהות למדי, שוב, היות ואין להן אינטרס להיות בתחרות עם הבנקים, הבעלים שלהם. בהיעדר שוק אשראי חוץ בנקאי מפותח, הבנקים מהווים כאלטרנטיבה כמעט יחידה לקבלת אשראי, מה שמאפשר להם להעלות את הריביות כרצונם.

גם בעלי העסקים נפגעים מהריכוזיות הזו. עבור רכישה המתבצעת בכרטיס אשראי, נדרש בית העסק לשלם עמלת סליקה שיכולה להגיע עד ל- 2.5% מסך הרכישה, והיא מתחלקת בין הגוף הסולק, חברת כרטיסי האשראי והבנק בו מתנהל החשבון של בית העסק. כל עוד הבנקים יהיו בראש שרשרת המזון הזו, בעלי העסקים ימשיכו לשלם עמלות מופזות, הגבוהות מאלו שנגבות מעסקים במדינות מערביות אחרות.

על פניו, נראה כי הפתרון היעיל לבעיית הריכוזיות בתחום היא הפרדת חברות כרטיסי האשראי מתוך הבנקים. ואכן, בשנתיים האחרונות נידון העניין מספר פעמים ולאחרונה החליט שר האוצר כחלון לתת עליו שוב את הדעת. השאלה היא האם ההפרדה הזו באמת תגדיל את התחרות ותשפר את מצבם של הצרכנים והעסקים? להערכתנו זה עשוי לשפר את מצבם של הלקוחות אבל לא על חשבון פגיעה ברווחים של הבנקים.

להזכירכם, הפרדה של פעילות פיננסית מתוך הבנקים כבר נוסתה בעבר. קראו לזה רפורמת בכר ובמסגרתה הופרדו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מתוך הבנקים. המטרה הייתה לשפר את התחרות ולהקטין את ניגודי העניינים של הבנקים. זה שיפר את מצבם של לקוחות הגמל, אך גם הבנקים המשיכו "לחייך כל הדרך אל הבנק" – הם מכרו את הקופות במחיר מלא ומצאו דרך יצירתית להמשיך ליהנות מעוגה באמצעות גביית עמלת הפצה. גם בתחום כרטיסי האשראי התוצאה עלולה להיות דומה. מנגד, המפקח על הבנקים מתנגד להעברת בעלות שכזו. הוא מוטרד בעיקר מהעובדה שפעילות מתן אשראי היא פעילות בנקאית מובהקת ולכן מצריכה היכרות טובה עם הלקוח. הבנק מכיר את הלקוח היטב ולכן יכול לאמוד את הסיכונים במתן הלוואה, אבל גופים חדשים, שאינם מכירים את הלקוח, יהיו חייבים להעמיד לו אשראי בריבית גבוהה יותר כדי לכסות על כל הסיכונים הבלתי ידועים. התוצאה עשויה להיות דווקא התייקרות של האשראי לצרכנים ולעסקים. אם נסתכל על מה שקורה בעולם, בעיקר בארה"ב, נראה שמספר שנים לאחר שהופרדו מתוך הבנקים אנו רואים מגמה של התמזגות מחדש של חברות כרטיסי האשראי עם הבנקים. לכן, יכול להיות שהפיתרון נעוץ דווקא במקום אחר.

לדעתנו, אחת האפשרויות היא לקדם שימוש בכרטיס מסוג "דביט", שהינו כרטיס בעל מאפיינים דומים לשימוש במזומן, תוך הורדת עלויות באופן משמעותי. כרטיס כזה נפוץ מאוד לשימוש בארה"ב, שם הריביות על תשלום באשראי גבוהות מאוד. ממילא רוב הרכישות שלנו נעשות בסכומים נמוכים, כך שהשימוש בכרטיס שכזה עשוי להיות אטרקטיבי הן לצרכים והן לעסקים. ביחד עם עידוד פעילות אשראי חוץ בנקאית, זה יכול לתת את הפיתרון בתחום האשראי.