קארל מרקס מחייך בקברו - האנליסט ערן כהן

דווקא אצל מובילת הקפיטליזם, ארה"ב, הופך הממשל למעורב יותר ויותר בכלכלה. הבנק המרכזי, ה"פד", מזרים בצורה מסיבית כספים לשוק החופשי, וכך הפך לבעל נכסים בכ-2 טריליון דולר, יותר מכל בנק מסחרי במדינה
השלב האחרון במשבר הפיננסי, שהחל עם קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר, שינה לחלוטין את מעורבות הממשל בכלכלה בארה"ב בפרט ובעולם בכלל. למרבה האירוניה, דווקא ארה"ב - הסמל של הקפיטליזם המערבי - היא המובילה בהתערבות הממשל בכלכלה.
האקטיביזם האמריקני גבר על עקרונות השוק החופשי וההתערבות היא כפולה - התערבות קיינסיאנית קלאסית של הממשל להגברת הביקושים בכלכלה וליצירת תעסוקה, והתערבות מוניטרית ייחודית של הבנק המרכזי, התופס את מקומם של הבנקים החבולים כמעניק אשראי מרכזי במשק.
ההתערבות המוניטרית נובעת מן העובדה שלמרות הורדות הריבית האגרסיביות, האשראי הבנקאי ממשיך להתכווץ. האשראי הצרכני בארה"ב ירד בכ-8 מיליארד דולר בנובמבר, בהמשך לירידה של קרוב ל-3 מיליארד דולר באוקטובר. זהו תהליך של הקשחת תנאי האשראי על ידי הסקטור הבנקאי, שמתקשה להתמודד עם ההפסדים בגין האשראי שנתן בעבר, ומשתמש בכספי הסיוע הממשלתי שקיבל על מנת לשקם את מאזניו.
התוצאה, אם כן, היא ירידה בכמות הכסף בארה"ב וברוב העולם, שעלולה להיהפך לקריטית ביותר. הבנק המרכזי מעריך כי המגזר הבנקאי אינו מסוגל לעמוד בביקושים לאשראי כרגע, ולכן נוקט בהזרמה אגרסיבית של כסף למערכת דרך קניית אג"ח מגובה משכנתאות, ני"ע מסחריים וכדו'. דרך רכישת נכסים כאלה, הגדיל הבנק המרכזי את מאזניו בכ-2 טריליון דולר בחודשים האחרונים והפך למעשה לבנק ה"מסחרי" המוביל בארה"ב.
מדיניות ה"פד" מוערכת כנכונה על ידי רוב המשקיעים, אם כי כרוכים בה שני סיכונים עיקריים :
הראשון, מינוף יתר של המאזן, עד כדי אובדן אמון של משקיעים ביכולת ההחזר של החוב האמריקני. בהקשר זה ניתן לציין כי הביקוש לאג"ח אמריקני עלה בעוצמה עקב גידול בחשש המשקיעים בכל העולם מנטילת סיכונים. האלטרנטיבות (מדינות אחרות) אינן פחות מסוכנות, וניתן לראות כי גופי ההשקעה הגדולים (דוגמת פימקו) נוקטים מדיניות השקעה שהמוטו שלה הוא הצטרפות למהלכי ה"פד". אלה בהחלט סימנים כי אמינות הבנק המרכזי נשמרת.
הסיכון השני, אם כי משני בחשיבותו לעומת הראשון, הוא האצה עתידית באינפלציה לאחר התאוששות המשק. סיכון זה הוא משני, משום שכיום הסביבה היא דפלציונית - ישנה קריסה בביקושים ובאשראי הצרכני. כמות הכסף לא תגדל ובסבירות גבוהה תקטן גם עם מהלכים אלה, ואפילו הגדלת בסיס הכסף (=הדפסה) לא תגדיל את כמות הכסף, כי המינוף הבנקאי יורד.
במידה ותתרחש קריסה בהיצע הסחורות, עקב משבר האשראי (לדוגמא, חקלאים שאינם מסוגלים ללוות על מנת לגדל סחורות חקלאיות), קיים סיכון לאינפלציה בטווח הקצר. לכן חשוב לנתב את האשראי לאורך כל שרשרת הייצור כחלק מתוכנית ההמרצה הכלכלית. הסכנה לאינפלציה משנית, גם משום שאינה סבירה לפני התאוששות כלכלית. עם זאת, אין ספק שכבר השנה יידרש ה"פד" לתכנן את ה"אקזיט" שלו מההתערבות בכלכלה הריאלית. ברגע שהסקטור הבנקאי יראה סימני חיים ויחזור להלוות בצורה תקינה, יידרש ה"פד" להקטין את מעורבותו ואף לצמצם בהדרגה את המנוף הפיננסי שלו. אם תהליך זה לא יתבצע בצורה חלקה, נהיה שוב בסיכון של עודף היצע של אשראי - בדומה למצב שהתקיים בין השנים 2003 ל-2007. באותן שנים, למרות תפקוד חזק מאד של שוקי האשראי לנדל"ן , דהרו הסוכנויות הסמי-ממשלתיות "פאני-מיי" ו"פרדי-מק" בראש הרכבת היישר אל התהום, במקום להקטין פעילות ובכך לבלום במידת מה את התנפחות בועת האשראי.