השבוע החולף היה סוער, בדגש על יום חמישי, עת פקעו אופציות המעו"ף. ציינו במהלך רביעי כי שחקני המעוף יכנסו לפקיעה וינסו להוביל מהלך שלילי אלא שהצטרפות של מוסדיים שניצלו שוב מחזור גדול להקטנת פוזיציה הובילה לתנועה חדה מהצפוי. הכותרות בדבר אפשרות פתיחה במפולת של מעל 2% תלושות מהמציאות ואינן מקצועיות – בשלב הרנדומלי אכן המצב עמד על ירידה חדה בהיקף שכזה אלא שזו נבעה בעיקרה ממנית מזרחי שאיבדה (על הנייר כמובן) 16% דבר המבטיח מנגנון פתיחה אנגלית, ולכן לא באמת היה מצב דרמטי. ברם, שחקני המעוף הוכיחו שליטה בשבועיים האחרונים למסחר והדגישו שוב כי פני המעוף מטה חזרה לרצועת הדשדוש תוך שבירה רגעית של רמת 1430 – גם הפעם שיחק המזל לטובת משקיעי ת"א בשל ראלי עולמי (הקלה כמותית ביפן אליה נתיחס בהמשך) ותיקון במהלך הפתיחה בארה"ב שאחרת רמת 1400 היתה מגיעה כבר בשלב מוקדם בחודש ולא כפתיחת פוזיציות שחקני המעוף: פקיעה אופטימאלית בנובמבר ברמת 1395-1410; גבול עליון סביבות 1465 ואילו גבול תחתון רחוק (הודות לסטיה) ברמת 1355. העליה הרגעית בסטיה, וההתעקשות להמתין עם פוזיציות ה PUT הוכיחו עצמן ואיפשרות להרחיב את טווח הפקיעה האופטימאלי בחמש נקודות תמימות ביחס לחודשים קודמים. אם לרגע היה ספק כי ת"א תשמור על פער 500 הנקודות אחריו אנו עוקבים, כך פספסו המשקיעים המקומיים את הראלי וחזרנו להפרש השגרתי אלא שזה המצב רק עבור הציבור והמשקיע הממוצע: בעוד אלו מוסיפים לנתב כספים לקרנות מנייתיות ומעורבות, למעלה מ 3 מיליארד ₪ באוקטובר, הרי שמוסדיים מעבירים כל העת הכספים אל מעבר לים – גיוס של 5.5 מיליארד ₪ בתעודות על מדדים זרים, וכיוון שלפחות מחצית הסכום משוייך למוסדיים קל להבין כיוון התנועה. נחדד שוב כי ציבור ומשקיעים מקומיים הינם ידיים חלשות בעת מפולת ולכן תשואת היתר מעבר לים צפויה להמשיך עימנו גם בחודשים הקרובים, כשבינתיים מי שלא עשה כן זוכה לעדנה שכל כולה מבוססת עליה בשער הדולר.
מבחינת שחקני המעוף היעד היה ונותר מדד הבנקים: אם בסקירה האחרונה ציינו כי זה ירד אל מתחת ל 1300 הנקודות, הרי שזאת התממש במלואות והמדד צלל אף 2% מעבר לכך. זה לא הקנס בלאומי, ולראיה הירידה הגורפת במגזר, אלא ההערכה כי הבנקים יאלצו להידרש להגדלת הלימות הון ובצירוף האטה במשק שתחלחל בסופו לשוק הנדל"ן קשה כרגע לראות שינוי מגמה במגזר עם יעד אפשרי בטווח של שבועות סביבות 1250.
במקרו, בנק ישראל החליט לשמר הריבית על כנה, וכצפוי החל במשחקי הודעות ביחס להקלה כמותית. אפעס, כי הסבירות לזאת בחודשים הקרובים נמוכה ביותר – אין ספק שאם זה היה תלוי בפלוג היא היתה ממהרת ומוציאה התכנית מיידית אלא שאין לה בשלב זה פרטנרים בממשלה, בדגש על משרד האוצר. בנק מרכזי אינו יכול להוציא לפועל תכנית שכזו ללא ליווי ממשלתי צמוד, קרי הבהרה לאזרחים/בוחרים עוד רגע, כי מצב המשק גרוע ולכן הקרקע טרם הוכשרה. בנק ישראל ינסה לעשות כברננקי-דראגי לפלרטט עם המשקיעים בהודעות אמורפיות אך בשלב זה הדבר אינו עומד על הפרק. גם הורדת ריבית נוספת בשיעור 0.1-0.15% הולכת ומגולמת במלואה ולכן ידי בנק ישראל כבולות לפחות עד סוף השנה, כשרק שער הדולר מעודד במשהו את נתוני האינפלציה. כאנקדוטה אציין כי אלמלא הזינוק בשער הדולר, ולאור הירידה במחירי הדלקים המדד היה צפוי לצלול בשיעור של פי 4 מהירידה הקלה בפועל ולהכניס את ישראל להגדרת מיתון עוד טרם ההגדרה הרשמית של שני רבעונים עוקבים.
רוצה לומר – מזל למשק מכיוון הדולר, מזל למעו"ף מכיוון הדולר + ראלי עולמי ובכלל אפקט אקראיות חיובי יוצא דופן. זה יכול להימשך כל עוד אין ירידה מהירה מעבר לים/בדולר אך כיוון שהמדדים ברובם ברמות שיא הסבירות להמשך שמירה על הקיים הולכת ופוחתת.
כך כדוגמה בולטת דוקא מתחום המט"ח, ההקלה הכמותית ביפן טרפה הקלפים עבור הצמד המקומי: הנחנו בסקירה האחרונה כי הדולר ישוב לדשדש ברמות 3.7-3.75, ואכן המטבע ירד לרמת 3.73. החלטה יוצאת דופן ביפן הזניקה הדולר מול סל המטבעות ומשם היתה קצרה הדרך לרמת 3.8 ₪/דולר. מהלך זה אינו מוצדק ואינו מבוסס אלא שעל רקע נתונים שליליים בת"א ושיפור יחסי בארה"ב ניתן להוסיף ולהניח תמיכה חזקה ברמת 3.7 ועדיין ירידה בהמשך השבוע לרמת 3.75-3.8.
בגזרת הנפט אין בינתיים חדש ואנו ממתינים לשבירת 80 $/חבית אך הזהב רושם מהלך יורד ושובר רמת 1200. זוהי כבר רמה נוחה לקניה, גם אם המגמה בעיקרה שלילית בטווח הקצר, כל שכן כגידור אינפלציוני עתידי (ארה"ב בלבד בשלב זה). ניתן כבר להמתין לירידה של כ 2% נוספים ואז לבצע רכישה ברמת 1145, דבר המתאים היטב לטווח בינוני-ארוך.
באירופה חוינו השבוע תיקון ירוק אבל "זה לא זה". לא במחזורי המסחר, לא בעקביות העליות, ולא בירידה שוות ערך בסטיה. המשקיעים ביבשת עלו למרות נתונים שליליים בגלל ההקלה הכמותית ביפן. יהיה מי שיאמר, ובצדק, כי אין לזו כל נגיעה ביחס ליבשת אך עבור המשקיעים המהלך הינו בבחינת "עכשיו תורנו". מלחמת המטבעות מחייבת את האירופאים להגיב וברור לכל כי כל שנותר לדראגי הוא הקלה כמותית בהיקף משמעותי וסחר תקדים. כאילו כדי ללבות הסבירות למהלך שכזה סקר האמון בגרמניה רשם באוקטובר ירידה לרמת 103.2 ונסוג לרמות מלפני שנתיים, ומדד מנהלי הרכש לסקטור היצרני רשם קריאה של 51.4 לעומת תצפי ל51.8. גרמניה = אירופה בכללותה ולכן מרקל "תישבר" בסופו של דבר ותיאות להתפשר בנושא הקלה כמותית/אג"ח כלל אירופאיות . אופטימי ובהחלט יתכן שיקרה בתחילת 2015 אך בינתיים המדדים תלויים לחלוטין בוול סטריט וזו כבר ברמת שיא כך שחציית 9000 בדאקס הינה זמנית.
ואכן החדשות היו רובן ככולן מכיוון אסיה – ההודעה של הבנק המרכזי ביפן על הגדלת ההרחבה הכמותית להיקף 726 מיליארד דולר תפסה את המשקיעים לא מוכנים, ובשעת חשבון נפש על המשך כדאיות השקעה באפיק המנייתי. מלבד העובדה כי מעטים חזו זאת (5% מהאנליסטים בלבד וגם זאת לא במועד הנוכחי), משך התכנית שהוארך בפועל בשלוש שנים במקביל להיקף שזינק לא משאירים כלל שאלה ביחס למדד הניקיי – טרם נאמה המלה האחרונה במהלך העולה. אם וול סטריט לא תפריע באופן יוצא דופן ניתן להניח עליה של עוד 3-5% בטווח המיידי, וזאת מאחר ואין אלטרנטיבה גם בקרב "המשוגעים" שמדפיסים כסף: ארה"ב לקחה הפסקה, אירופה עוד מהססת ואילו ביפן די היה בשני נתוני אינפלציה גרועים בכדי להאיץ התכנית באופן לא פרופורציונאלי. בטווח הארוך מדובר על אסון – הבנק המרכזי מגדיר את יעד האינפלציה כפקטור המשפיע על התכנית ובמטרה שזו תגיע ל 2.2% שנתי. בהרחבה הכמותית הראשונה, הצפי עמד על 2% וקיבלנו קצב שנתי של 0.9%. בהרחבה הכמותית הנוכחית, הצפי עומד על 1.8% בשנים עשר החודשים הקרובים ועל רקע הדלפציה מסביב לעולם נדמה כי היעד פשוט לא בר השגה. היין צפוי להיחלש גם בימים הבאים ונדמה שהיפנים לקחו לקיצון את רעיון ההרחבה הכמותית, כשאנו עדים (בקרוב גם בישראל?) לתופעה הזויה: לא עומדים ביעד האיפלציה? פשוט ייצרו אינפלציה מלאכותית דרך הדפסת כסף. נדמה כי הבנקים המרכזיים בדרכם לעמידה ביעד רומסים כל הגיון כשיש אינפלציה לאזרחים ואינפלציה על הנייר. כך או כך, לאחר זמן רב שארה"ב הבחירה הראשונה לשוק המניות ואילו אסיה עדיפה על אירופה רק במעט, הרי שכעת הנייקי שני לאמריקנים ופותח פער מעמיתיו ביבשת כל שכן מהיבשת הישנה.
דוגמה להאטה ביבשת היפנים יכולים לקחת מסין: מדד מנהלי הרכש לאוקטובר הצביע על ירידה חדה לרמת 50.8 נקודות לעומת צפי לרמת 51.2. הסינים כבר מבינים כי פניהם להאטה, וגם אם נניח כי הנתונים אינם משופצים, די בכך ללמד כי ליפנים אין כל סיכוי לעמוד ביעד האינפלציה. המשקיעים שיגלו זאת ירסקו את הניקיי אך לזאת עוד חזון למועד וכאמור בטווח הקצר אל להפריע לחגיגה.
בארה"ב השיא החדש הושג אמנם הודות לנעשה בניקיי אך היה זה שבוע גדוש בידיעות חיוביות. מדד אמון הצרכנים זינק ב 6.1% והשאיר מאחור את התחזיות האופטימיות ביותר; התמ"ג בארה"ב עלה ברבעון השלישי ב 3.5%, וממד מנהלי הרכש זינק ל 66.2 אל מול תחזית ל 60 נקודות בלבד. כל אחד מהנתונים הללו סיפק עוד קצת דלק לעליה של 10% בשנים עשר ימים, כשהפד הקפיד הפעם לברור מלים בהודעתו (להבדיל מנאומה של יאלן בחודש שעבר) והבהיר כי יעבור זמן "נכבד" בין הפסקת התכנית להעלאת הריבית. די בזה להשיב המשקיעים בשעטה אל עבר השווקים אך לא באמת בכדי לבסס שיאים משמעותיים. חדשים אלא סביבות 1980-2030. תחת ההנחה השמרנית כי הדוחות הנותרים לא יפתיעו לרעה ניתן להעריך כי בטווח המיידי אנו צפויים לדשדוש-זחילה מעלה ובכל מקרה צריך קטליזטור לירידה של אחוז ויותר שמחוץ לנתוני המקרו השגרתיים. מצב כזה יכול להתקבל לדוגמה מהחבירות לסנאט השבוע כשהמשקיעים רוצים בעיקר לשמר את הקיים, קרי נצחון הדמוקרטים (אע"פ שהסטורית הרפובליקנים הם חביבי וול סטריט). נצחון רפובליקני יוביל לסינדול בסנאט אך המצב הבעייתי אף יותר הוא חוסר הכרעה ברורה בשל מבנה ההצבעה ומשקל הקולות. ארה"ב לא צריכה כרגע חוסר בהירות ולכן נצחון דמוקרטי יקדם עוד מעט המדד, רפובליקני יבלום קלות ואילו חוסר בהירות יכול להוביל לתנועה חדה התלויה רבות בקירבה ל 2000 הנקודות שהופכת כעת לתמיכה. כיוון שמדובר על ירידה של 1% די בזה להכניס פקודות סטופ רבות לפעולה אך בכל מקרה מדובר על חלקו השני של השבוע, ובפרט שאנו מניחים המשך ירוק באסיה ואירופה בטווח מיידי.
מניות ומגזרים
זהב – כאמור בסקירה, אם כי שימו לב כי אנו מכניסים פקודה ממתינה ברמת 1145$/אונקיה, ולא פקודה בספוט.
קמהדע – המשקיעים נוטשים אבל לא מתמחרים במאום את שנותר בחברה. קשה להאשימם לאור האכזבה, ועדין המניה מתומחרת בחסר בולט ולכן אנו מכפילים משקלה בתיק.
- ביתר המניות והמגזרים אין שינוי המלצה.
שבוע טוב ומוצלח !
