האם הכלכלה ההודית צפויה לחזור למסלול הצמיחה? אלטשולר שחם.

הבחירות האחרונות שנערכו בהודו יצרו תקוות רבות בקרב המשקיעים והובילו רבים להשקיע כספים בשוק המניות והאג"ח במדינה. כידוע, הודו היא הכלכלה העשירית בגודלה בעולם והמדינה בעלת כמות האוכלוסייה השנייה בגודלה (אחרי סין), עם כ- 1.2 מיליארד אזרחים, רובם צעירים ורבים מהם משכילים.

הנתונים האלו הובילו חברות רבות להעתיק את מרכזי השירות ומפעלי הייצור שלהם להודו, מה שסייע למדינה להציג שיעורי צמיחה גבוהים מאוד בשני העשורים האחרונים. עם זאת, בשלוש השנים האחרונות חלה האטה בקצב הצמיחה והתגברו העוני, השחיתות ובעיות התשתיות. בשנה האחרונה ההאטה התגברה, כאשר שיעור הצמיחה צנח מכ- 10% ב- 2012 לרמה של כ- 4.6% ב- 2013, למעשה חזרה לשיעור צמיחה שאפיין את הודו בעבר הרחוק יותר.
האם הממשלה החדשה תצליח לשנות את התמונה? לפני התשובה, צריך לזכור כי להודו בעיות נוספות רבות. ביניהן, האינפלציה הגבוהה במדינה, שהמשיכה להתגבר והגיעה לכ- 10.9% בשנת 2013. פרט לעליית מחירי הסחורות, אחת הסיבות העיקריות להתגברות האינפלציה היא הפיחות שחל במטבע בשנים האלה.

השלטון בהודו גם מתאפיין בשחיתות גבוהה, בירוקרטיה מסורבלת ופוליטיקות פנימיות. בנוסף, למדינות המרכיבות את הודו יש כוח פוליטי רב יחסית לשלטון המרכזי, דבר הגורם לאינטרסים מקומיים לחבל ביוזמות אשר עשיות לקדם את טובתם כלל האזרחים במדינה. לשם המחשה, לפי מדד ה- Ease of doing business, המנסה לכמת את הקלות בה עסקים יכולים לפעול במדינה מסוימת, מדורגת הודו במקום ה- 134 מתוך 189 מדינות. לשם השוואה, ישראל וארה"ב במקומות ה- 35 וה- 4, בהתאמה.

בעיה נוספת היא מערכת הבנקאות ההודית, שאינה נמצאת במצב טוב כל כך. נכון ל- 2013, כ- 9% מסך ההלוואות במדינה מוגדרות כ- Restructured, כלומר הלווה לא עמד בתנאים המקוריים של ההלוואה. בבנקים מסוימים המספר אף גבוה יותר. כמו כן, כ- 32% מהחוב בהודו נלקח על ידי חברות בהן הרווח התפעולי לא מכסה על הוצאות הריבית, מה שמגדיל את הסיכוי לעלייה בשיעור ההלוואות האבודות.

הקשיים מחלחלים גם למעלה. לפי הנתונים רק מיעוט מאוכלוסיית המדינה משלמת מיסים, ולכן, למרות ששיעור ההוצאה הממשלתית מהתמ"ג הוא נמוך (כ- 12% ב- 2012) הממשלה מוצאת את עצמה בגירעונות גבוהים בשנים האחרונות. לא מפתיע לכן שהמדינה ממשיכה לקבל דירוגים נמוכים יחסית של BBB- מחברות הדירוג האמריקניות.

הודו אמנם הצליחה להפחית את הגרעון המדאיג בחשבון השוטף אליו הגיעה בשנת 2012, וכעת, הוא עומד על כ- 2.8% מהתמ"ג, אולם הממשלה עשתה זאת באמצעים מלאכותיים כגון הגבלת ייבוא, ובפרט ייבוא של זהב. צריך לזכור כי הביקוש לזהב בהודו הוא גבוה יחסית בשל העובדה שרק לאחוז נמוך מהאוכלוסייה יש נגישות לשירותים בנקאיים, כך שכל שאר התושבים מנסים לרכוש זהב כדי להתגונן מפני האינפלציה הגבוהה השוררת במדינה.

עלייתו לשלטון של ראש הממשלה החדש מודי נרדנדרה עשויה לסמן מפנה חיובי עבור הכלכלה המקומית לא רק בגלל מצע הבחירות הכלכלי שלו, אלא בגלל הרוב הגדול בו זכה באותן בחירות. למפלגתו של נרדנדרה יש רוב של 282 מתוך 543 חברים בפרלמנט, סיטואציה שלא קרתה בהודו כבר 30 שנה. בגלל התמיכה הגדולה לה זכה, קיים סיכוי סביר כי יוכל לפעול ביותר חופשיות למען טובת הכלל, מבלי להתחשב באינטרסים פוליטיים צרים. לכן, לצד האתגרים הרבים של הקטנת העוני, שיפור בתשתיות ושיפור האמון של המשקיעים הזרים במדינה, אם ראש הממשלה החדש יפעל נכון, להודו יש פוטנציאל צמיחה עצום בשל המאפיינים הדמוגרפיים והכלכליים ארוכי טווח שלה.