יצרניות המזון או הקמעונאיות - מי אטרקטיביות יותר להשקעה? אלטשולר שחם.

אתם זוכרים את המחאה החברתית בקיץ 2011, זאת שהוציאה כמיליון צרכנים להפגנות תחת הדרישה להורדת יוקר המחיה? ובכן, היום, שלוש שנים אחרי אפשר להגיד שהמחאה הזו פגעה בעיקר ברשתות המזון הגדולות, שהכנסותיהן התכווצו ורווחיותן ירדה. מנגד, יצרניות המזון לא ניזוקו כמעט בכלל מהעניין. הן אמנם בלמו את העלאות המחירים בין קיץ 2011 לסוף 2012, אולם אז חלה עליית מחירים גורפת, שחלחלה רק במידה מועטה לרשתות המזון. מאז, המשיכו חברות המזון להעלות מחירים ולשפר את שורת הרווח התפעולי שלהן, ובהתאם העלו גם את שכר המנהלים תוך העמקת הפער בינו לבין שכר העובדים.


יצרניות המזון מגלגלות כמובן את הסיבה להעלאת המחירים אל המדינה. הן טוענות כי לאורך השנים חלה עלייה משמעותית במחירי התשומות השונות, ובהן חומרי הגלם לתעשייה, תשומות ממשלתיות והוצאות לצורך עמידה בדרישות רגולטוריות. על פי נתוני התאחדות התעשיינים, מאז 2010 עלו מחירי המים בלמעלה מ- 75%, החשמל התייקר בכ- 50%, התשומות החקלאיות עלו בכ- 17%, עלות שעת עבודה בענף המזון התייקרה ב- 12% והארנונה ב- 8%, והתווספו עלויות רגולציה שונות כגון דרישות סימון חדשות על אריזות וכדומה. בנוסף, בישראל גובה המדינה 18% מע"מ על מוצרי מזון בעוד שיעור המע"מ הממוצע על מזון במדינות ה- OECD עומד על כ- 8%. לטענת החברות, אלו הסיבות המרכזיות לעליית המחירים.


נשמע הגיוני, אולם אילו הדברים האלו היו מדויקים, כלומר שהחברות העלו את מחירי המוצרים בהתאם לעליית התשומות, הרווחים שלהן היו צריכים להישאר פחות או יותר דומים לאלו של 2010. בפועל, הרווח הגולמי של החברות בענף צמח בשיעורים גבוהים למדי בשלוש השנים האחרונות, מה שמוכיח שהן העלו מחירים לא בגלל התייקרות התשומות אלא פשוט כי הן יכולות. זה מקבל חיזוק גם מהעובדה שמוצרים של אותן החברות נמכרים במדינות אחרות בעולם במחירים נמוכים מאלו שבארץ, ובנוסף לא נראתה עליית מחיר דרמטית שלהם בחו"ל בשנים האחרונות. במדינות אחרות, התחרות עם יצרנים זרים חריפה הרבה יותר, ולכן אין ליצרניות הישראליות אפשרות להעלות מחירים.


בכל מקרה, העלאת המחירים של יצרניות המזון אפשרה להן להגדיל את ההכנסות והרווח כמעט ללא מאמץ מצידן. מי שכן נפגעו מכך היו כמובן רשתות המזון, ובעיקר הגדולות מביניהן, שלאור התחרות עם רשתות ה"דיסקאונט" התקשו להעלות מחירים בצורה משמעותית. ואכן, בשנה האחרונה המשיכו להתכווץ ההכנסות והרווחיות של קמעונאיות המזון הגדולות, שופרסל ומגה. שתיהן החלו השנה לסגור סניפים גדולים בערים המרכזיות, בעיקר סניפים מפסידים. מגה אף הזדרזה להיפטר ממספר סניפים שטרם נפתחו שיש לה כבר חוזי שכירות עליהם.


בעוד הקמעונאיות הגדולות מתכווצות, רשתות הדיסקואנט הקטנות יותר כמו רמי לוי, המשיכו להתחזק על חשבונן. הן הציגו ברבעונים האחרונים צמיחה חיובית מרשימה שכללה גידול במספר הסניפים והרחבת השירותים שהן נותנות לצרכנים. הרשתות הגדולות מנסות להתאים את עצמן למצב החדש, ונאלצות לבצע קיצוצים דרמטיים בהוצאות התפעוליות, בעיקר בהוצאות המטה. למרות זאת, להערכתנו הן יתקשו לחזור לרמות הרווחיות והצמיחה שאפיינו אותן לפני המחאה החברתית.


בעקבות המשך הלחץ על ההכנסות של קמעונאיות המזון, מניותיהן נראות פחות אטרקטיביות כרגע. מנגד, עד עתה לא נראה שהמדינה עושה צעדים מהותיים בכיוון הגדלת התחרות מול יצרניות המזון, למשל באמצעות עידוד ייבוא או מהלכים נוספים, כך שהפגיעה ברווחיותן נראית בסיכון נמוך. הן גם ביצעו מהלכי התייעלות בשנים האחרונות ששיפרו את יציבותן. חלקן נסחרות עדיין במכפילים לא גבוהים, כך שהן נראות מעניינות להשקעה.