שבת פרשת ניצבים-וילך"- הישורת האחרונה

בס"ד

שתי פרשיות מרכזיות לפנינו: "ניצבים-וילך". משה כבר "מוסר את המפתחות" ליהושע שינהיג את העם ויכניסו לארץ ישראל.

בתחילת פרשת "ניצבים"(דברים כט-לא) שנינו:"אתם ניצבים כולכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטכם.. טפכם, נשיכם..לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוהיך כורת עימך היום".

הרמב"ן מבאר כי:"ייתכן שכרת עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ,ה-ח) שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וכו'. מוסיף הרמב"ן כי הזכיר "טפכם"- כי אפילו עם הדורות העתידים יכרות ברית.

מדוע יש בכלל צורך בברית נוספת, שהרי כבר נכרתה ברית בסיני?

בעל ה"כלי יקר" מבאר, כי הנכון הוא שרצה עתה לכרות עמם ברית חדשה תחת הברית אשר נתקלקל ע"י העגל אשר נעשה מצד שלא היו עדיין ערבים זה בעד זה- על כן "איש הישר בעיניו יעשה". כך בזמן שישראל ערבים זה בזה אזי כל מי שיש בידו להוכיח בראותו יחיד או רבים נוטים מדרך השכל הוא מחזירו למוטב.

לא רק זאת אלא גם כל הפרשה מוזכרת בלשון "רבים" ורק כאן בלשון יחיד:"לעברך".
מדוע?
מאחר שזה "מופת חותך" שעיקר הברית הוא בעבור הערבות כי מצד הערבות יהיו כל ישראל כאיש אחד שבזמן שיש לו מכה באיזה אבר פרטי אז כל גופו מרגיש וחולה, כך בזמן שאחד חוטא כולם מרגישים.

על פרשת "וילך"(דברים לא-לב)
פותחת הפרשה בפסוקים:"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא.." .

שאלתנו היא להיכן הלך משה?
הסבר ראשון מצאנו אצל בעל "הכלי יקר" ורש"י מבארים כי משה הלך מאוהל לאוהל אל כל אחד מישראל והיה מדבר על ליבו את הדברים האלה. אלו דברים? " קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע יד,ג) היינו עניני התשובה התלויה בדברים והוא מוסב על מה שנאמר כי "קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו."

הסבר שני מביא "אור חיים" הקדוש המצטט את תרגום יונתן שכותב ש"הלך למשכן בית אולפנא"- מדוע? הגמרא (סוטה יג):"מלמד שנסתתמו ממנו מעינות החכמה". ואם כן, לא היה יכול לחדש מעצמו שום חידוש בתורה. לפיכך לבית המדרש לשמוע תורתם של אחרים. כפי ששנינו במשנה באבות (פ"ה,מ"ט):"הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו".

"אור החיים" הקדוש מקשה על הפסוק הנ"ל : מי העיר את רוח משה לדעת שמלאו ימיו ושנותיו? והלא אמרו (שבת ל) שאין מודיעין לאדם שמלאו ימיו ושנותיו, ומי הודיעו למשה? מצינו (זוהר הקדוש ח"א, רי"ח) שאמרו כי ארבעים יום קודם הפטירה נשמת האדם הולכת ממנו כאומרו (שה"ש ד,ו): "ונסו הצללים" ומבקרת מקום חנייתה במקום עליון, והצדיקים יכירו בדבר. צא ולמד מרבי שמעון בר יוחאי שהכיר ברבי יצחק (שם).

בעזרת ה' אנחנו נכנסים "לישורת האחרונה" לקראת יום הדין בו כולנו "נאשמים". נרבה זכויות, הליכה לבית המדרש כמו ששנינו לעיל, גם אם איננו מבינים היטב את הנלמד. ו -"ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים". נגדיל תורה ונאדיר.

שבת שלום,
אודי כהן
חבר "תנועת תורה אחרי צבא" ו-"בית המדרש בחולון".
מייל: udi6519@gmail.com