האם בעלי השליטה התייאשו מהבורסה המקומית? אלטשולר שחם.

בעלי השליטה בחברה ובעלי העניין שלה, אלו שמחזיקים מעל 5 אחוזים מהון המניות שלה, מכירים אותה הכי טוב. במקרים רבים, לא רק שהם יודעים לפנינו מה הולך לקרות, הם גם שותפים לניווט הפעילות העסקית, מכירים את המתחרות, מזהים מגמות במגזר ועוד. כל הדברים האלו יכולים לעזור להם להעריך בצורה טובה יחסית לאן הולכת החברה, ולתרגם את זה למידת האטרקטיביות של מניותיה.
אם בוחנים את הצלחתם בהשקעה במניות החברות שלהם, מגלים כי מצד אחד אין לבעלי העניין יכולת לתזמן את נקודת הכניסה המיטבית למניות החברה, אולם מנגד, הם מצליחים להשיג תשואה גבוהה יותר מהממוצע בשוק. המסקנה המתבקשת היא שכדאי לעקוב אחר הפעילות שלהם, הן המכירות ובוודאי הקניות.
בשנה האחרונה ראינו פעילות ענפה של בעלי השליטה בחברות השונות. למשל, שרי אריסון, שמכרה מניות של בנק הפועלים שבשליטתה, בהיקף של 250 מיליון שקלים למשקיעים זרים בעיקר בגלל רצונה להקטנת המינוף בחברה. פעילות בולטת נוספת הייתה של קבוצת אלקו, שמכרה כ- 5 אחוזים מהון מניות חברת הבת אלקטרה לצורך הגדלת הנזילות שלה. פעילות אחרת שהתגברה השנה, היא הגשת הצעות רכש במטרה להפוך את החברה לפרטית. עשו את זה למשל לן בלווטניק, הבעלים של כלל תעשיות, ויצחק תשובה, שרצה למחוק את דלק ישראל מהמסחר בבורסה. הצעות הרכש האלו הגיעו בעקבות התגברות הרגולציה והמגבלות שהיא מציבה על בעלי החברה.
אין ספק, שאם בעלי השליטה ימשיכו לנסות להפוך את החברות שלהם לפרטיות, אלו חדשות רעות לבורסה המקומית, שגם ככה סובלת מירידה דרמטית במחזורי המסחר בשנה האחרונה. הבעיה העיקרית, היא שהתגברות הרגולציה בשנים האחרונות מטרידה מאוד את שנתם של בעלי החברות, וזה דוחף חלק מהם לפעול בעניין. עם זאת, שוק ההון הוא עדיין אחד המקומות הנוחים והזולים עבורם כדי לגייס מימון לפעילותם, ולכן סביר להניח שהמגמה הזו לא תתעצם יותר מידי בעתיד. בואו נקווה שאלו שנמצאים מאחורי המושכות, והכוונה היא בעיקר לכנסת ולממשלה, יבינו כי למרות שיש חשיבות להציב מגבלות מסוימות על החברות, עודף רגולציה פועל כמו בומרנג, ובסופו של דבר עלול לפגוע במשק הישראלי.