סקירה שבועית 7.7.13

השבוע החולף עמד בסימן דשדוש ומחזורי מסחר הולכים ונמוגים. מלבד שני נסיונות סרק לצאת מגבולות רצועת 1190-1200 לא קיבלנו תנועה משמעותית במדד וללא כל תלות בנעשה מעבר לים. העליה אמש (ראשון) ופריצת 1200 אמנם משרים תקווה קלה בקרב המשקיעים כי יתכן ותם המומנטום השלילי אך במחזור של 430 מליון ₪ קשה ביותר לגזור מכך מסקנה כלשהי, ונדמה כי מגמת הדשדוש כאן בכדי להישאר.

במרכז השבוע עמדה השקת האופציות השבועיות שלוותה בלא מעט כותרות, חלקן אף ציינו לטובה את ההשקה. בפועל, ככל שחולפים הימים הפרשי BID/ASK הולכים וגדלים, המחזור קטן ובסה"כ לא ברור מיהו קהל היעד למוצר: שחקני המעוף אינם מגלים עניין; מוסדיים לא יכולים לגדר בגלל עלות הגלגול התכופה; מבצעי אסטרטגיות אינם יכולים לפעול מאחר והגלום בשבועי ובחודשי שונים באופן ניכר וכך גם סטיית התקן. אם מטרת ההשקה היא למשוך מהמרים אזי סביר כי הבורסה תשיג את שלה אך הפתרון היחיד היה למנות עושי השוק, בדיוק כבתעודות, שישמרו על הפרש נמוך ויכולת להתכסות בכל שלב (הירידה החדה בחמישי לוותה בהעלמות מוחלטת של רוכשים וכך גם מי שכתב ורצה להתכסות ברווח לא יכל לעשות כן). ההחלטה של הבורסה שלא להגביל את מערכות האלגוטרייד למינימום ביצוע, כנהוג במדד המעו"ף, מובילה לכך ששחקנים מתוחכמים אף הם מדירים רגליהם מהזירה החדשה. יהיה מעניין לעקוב אחר התפתחות האופציות השבועיות שכרגע יום השקתן היה המוצלח ביותר ומאז חלה ירידה במחזורים.

בינתיים, שבירת רמת 1200 הנקודות עשתה את שלה בקרב הציבור עת ראינו ברביעי וחמישי פדיונות של כ 300 מליון ₪ בקרנות הנאמנות עפ"י הערכות מוקדמות. אין ספק שמדובר ברמה פסיכולוגית שהולכת וצוברת תאוצה, כשאנו מצפים להתייצבות בסטרייק העוקב ודשדוש יותר מאשר מומנטום כמוזכר לעיל, כשרק זינוק/צלילה בוול סטריט יכולים לשנות מהערכה זו.

מי שכן רווה נחת השבוע היו שחקני המעוף שהניחו דשדוש עד ירידה קלה במדד, ואכן קיבלו דשדוש מוחלט. בניגוד לחודשים קודמים בהם הקידום היתה מטרתו "דחיפת" הרגל מעלה או מטה כעת אנו רואים צמצום שווה משני הצדדים המעמיק את טווח הפקיעה האופטימאלית על חשבון תרחיש תנועות חדות. גבול העליון ניצב ברמת 1235 הנקודות (התקרבות משמעותית יחסית לשלב בחודש); הגבול התחתון ב 1140, וגבול פקיעה אופטימאלי ברמת 1175-1190. ניתן לראות כי בעוד שפוזיציות CALL נכתבות קרוב לספוט, לעיתים אף מתחתיו, ישנה זהירות בריאה בצד הput המבוססת על הנחת תיקון לכיוון מדד 1600 ב s&p.

אם לשפוט עפ"י סנטימנט השוק המקומי הלא בורסאי, נדמה כי סערת הגזירות עברה חלפה לה: מדד אמון הצרכנים עלה ב 5.1 נק' ביוני לרמת 118.9 תוך שהוא מוחק מחצית מהירידה במאי עת פורסמו הגזירות. יתכן וראו כי לא נורא, ואף יותר סביר כי זה אופיו של המשקיע המקומי, אך הכלכלה היציבה (בטח בהשוואה לאירופה וארה"ב) אינה קוראת למשקיעים זרים לבוא.

עפ"י נתוני בנק ישראל שפורסמו השבוע, במאי השקיעו זרים בבורסה סכום זניח של 175 מליון דולר. סכום זניח וחסר משמעות זה מהווה אינדיקציה לחוסר העניין מעבר לים בשוק המקומי, כשמתחילת השנה רכשו הזרים מניות בת"א בהיקף של 413 מליון דולר בלבד. יש לזכור כי במקביל, ומדי חודש מתחילת השנה, עלה סכום ההשקעה של ישראלים בחו"ל על השקעת הזרים בשוק המקומי, מגמה הצפויה להימשך כל עוד לא צפינו בתיקון דרמטי מעבר לים, וכמובן הדבר צפוי להוסיף ולהכביד על ת"א.

בשוק המט"ח, התנועה בדולר/שקל הוסיפה להתנהל בגבולת 3.6-3.65 כפי שהערכנו אלא שפרסום בנק ישראל אמש הדהים גם את תומכי פישר: ביוני רכש בנק ישראל סכום עתק של 1.44 מיליארד דולר, כשסך יתרות המט"ח מסתכמות ב 78.2 מיליארד דולר. 240 מליון דולר נרכשו לפי תכנית הרכישות של הבנק שעשתה רעש גדול ונעלמה ביום המחרת, אך צריך ונכון לשאול מה היתה מטרת הרכישה? הרי ממילא שער הדולר זינק לאחר דברי ברננקי ורמיזתו בדבר סיום התכנית. ממילא הדולר/שקל התנהל בקורלציה מלאה מול סל המטבעות, וכיוון שלא ראינו כל תנועה מיוחדת המסקנה היא אחת – בנק ישראל עבר לרכישה יומית קבועה לאורך שעות היום וללא כל נקודות התערבות ברורות. זה הצעד האחרון של משקיע מיואש הרוצה לתמוך במחיר הנכס אותו רכש, ואין ספק כי פישר מביט אל עבר השער במועד פרישתו יותר מאשר על טובת המשק שאחרת אין כל הגיון במהלך.
ברמת הצמד אנו מצפים לרגיעה מסוימת על רקע הממתנה לפעולת ברננקי. רמת 3.6 תהווה כעת תמיכה משמעותית, ולראשונה מזה חודשים ארוכים, ואך ורק בשל סימן שאלה ביחס למועד הפסקת התכנית, ניתן לומר כי השורט המוחלט מאבד מעט מומנטום וקשה לראות גם ברתחיש קיצון שבירה של 3.55.
בדולר/יורו שבירת 1.3 הובילה כמעט מיידית לרמת 1.28 כמצופה. הצפי להמשך הינו דשדוש עד ירידה ל 1.27 כשהשורט על המטבע האירופאי בעינו עומד.
בשוק הסחורות, שני מהלכים חדים התרחשו השבוע: המשך ירידה במחיר הזהב מחד, וזינוק במחיר הנפט מאידך. הנחנו שהזהב ישים פעמים לכיוון 1200$ לאונקיה, וכעת נדמה כי רמה זו הינה שברירית מבעבר. זהו עניין של זמן עד ירידה מתחת ל 1200 כשהצפי הוא לרמת 1170 במהלך יולי עד תחילת אוגוסט.
לעומת צעד זה שהערכנו, הרי שהנפט הוא הפתעה לא קטנה עם פריצה מהירה של רמת 100$ לחבית והתבססות מעליה. הרקע הוא ההפיכה במצריים ובאופן כללי המצב הבעייתי במזה"ת אלא שנדמה כי הזהב השחור מפתח מומנטום חיובי מאוד מהיר, ואילו שלילי באיטיות נמתחת כשהדבר כמובן נתמך במחזורים. המגמה השולטת בטווח הבינוני היא כמובן ירידה במחיר הנפט אך בטווח המיידי מוטב שלא לסחור הסחורה בשל חוסר יכולת להעריך אירועי מאקרו העלולים להשפיע ישירות.

באירופה, וכהמשך לסקירה הקודמת, מה שהיה הוא שיהיה: הנתונים יהיו גרועים, ודראגי יוסיף לפזר אבקת קסמים על המשקיעים. הנתון השבוע הוא אחוז האבטלה ביבשת ששבר פעם נוספת שיא שלילי עם 12.2% (יוון, ספרד ופורטוגל מעל 25%). עצם הקריאה לא מפתיעה, וכפי שציינו מדי חודש בשנה החולפת אין מה להתפעם, שהרי נתון החודש הבא ישבור אף הוא שיא, אך התעלמות המשקיעים בהחלט מפתיעה גם מפתיעה. אל מול הנתון כל שעמד הוא נאום דראגי שחסר על המנטרה המוכרת: "נמשיך במדיניות המרחיבה ככל שנזדקק לה", "התאוששות כלכלית מאוחר יותר השנה ובתחילת 2014". לא משנה שכל הנתונים מלמדים כי עד מחצית 2014 אין אור בקצה המנהרה, וכי הנגיד חוזר מתחילת השנה על אותם מלים ללא כל הצלחה ועדיין די היה בזה להזניק המדדים ב 3% ולמחוק כל זכר לסנטימנט שלילי. בתחילה ניתן היה לומר כי מדובר במשאלת לב במקרה הטוב, ובהטעיה במקרה הרע. כיום, ולאחר שהמשקיעים האירופאים מודעים למצב ובכל זאת שמיעתם סלקטיבית להפליא אין סיבה כי עם בוא הירידות החדות, אי- שם לקראת סוף הרבעון, לא יכו על חטא.
אל מול דראגי הכה אופטימי ניצב גם השבוע ינס ויידמן, נגיד הבנק המרכזי בגרמניה, המציג את המצב לאשורו: "הבנק המרכזי של אירופה לא מסוגל לפתור את המשבר". עוד הוסיף כי "המדיניות המוניטרית אינה יכולה לפתור המשבר" אך המשקיעים התעלמו לחלוטין. ויידמן הוא המתריע בשער מזה כחודשיים לערך ומייצג דעת מיעוט באיחוד לפיה יש למצוא חלופות לאלתר. אין זה עניין של מה בכך, כשהנגיד בכלכלה המובילה באיחוד יוצא חוצץ כנגד דראגי, ולכן יש לעקוב אחר הדיאלוג הציבורי המתפתח בין השניים, שכן הוא מסמן תחילת הפנמה של הממסד המקל עצמו, כי יש לחדול ממדיניות התמרוץ.

באסיה לא היו חדשות מיוחדות השבוע, ואילו בארה"ב כולם המתינו לנתוני התעסוקה. המתינו, ולא ידעו מה לבקש – תוצאות טובות מדי, והשוק ירד. תוצאות עגומות – ואולי השוק יעלה ?!
בסופו של דבר השוק קבל גם וגם: 195 אלף משרות התווספו למשק האמריקני ביוני וזאת אל מול תחזית לתוספת של 165 אלף משרות בלבד. שיעור האבטלה נותר ללא שינוי ברמת 7.6% ובזאת לא תמה ההפתעה: נתון אפריל תוקן מעלה, כשמגדיל עשות נתון מאי שתוקן מ 175 ל 195 אלף.
בתחילה השוק (ואירופה) הגיבו בהתלהבות גדולה אך ככל שנקפו השעות איבדו אלו מומנטום, כשאירופה אף רושמת ירידה חדה של כ 2.5% בממוצע. בשעתיים האחרונות למסחר בשישי התעשתו מדדי וול סטריט וחזרו לרשום עליות נאות, ולא בכדי: פרשנים רבים התראיינו וחידדו כי ברננקי העריך הפסקת תכנית התמרוץ ב 7% אבטלה. אמת כי הנתון חיובי ביותר אך אחוז האבטלה לא השתנה, ולכן קיבלנו חודש נוסף של ארכה עד לצמצום התכנית. הסבר מתחכם משהו אך יש בו מן האמת, ובהתאם הצפי להמשך דשדוש סביב 1570-1630.
בתוך המולת נתוני התעסוקה נשכח נתון חשוב בהרבה המעיד כי הכלכלה האמריקנית כבר אינה נסוגה: נתון ה ISM שב וטיפס מעבר לרמת ה 50 עת רשם ביוני קריאה של 50.9 נקודות, הממקמו תחת צמיחה קלה. הנתון מהווה אינדיקטור טוב להערכת עונת הדוחות כשהחשש היה כי אנו צפויים להאטה ניכרת בהרבה, בד בבד עם חוסר יציבות בולט במדד. זה, ולא נתוני התעסוקה בבחינת עוד עשירית פחות עשירית, יקבע את הטון מאחר והמשקיעים האמריקנים משלים עצמם שברננקי ימתין עד ל 2014. בסביבות ספטמבר-אוקטובר, יהיו הנתונים אשר יהיו הנגיד האמריקני יחל בצמצום הרכישות ואז דוחות החברות יעמדו במוקד, שכן עבור דשדוש די במצב הנוכחי אך בכדי להוסיף ולטפס יש צורך במטאטא/קטליזטור חדש.

מניות ומגזרים

אין שינוי בהערכת כל המניות והמגזרים.

שבוע טוב ומוצלח !