תעריפי "תעשיית ההסדרים"

הגיע הזמן לרגולציה בעניין, הרי עוסקים כאן בכספי ציבור , ועוד בכאלה שעוברים תספורת.

יש תעריף משרד הבטחון - יש לאמץ אותו - אם בעל שליטה רוצה לשלם יותר - שישלים מכיסו

התופעה של 800-1000 ש"ח לשעת עבודה היא תופעה בזויה, חזירית ואף לא מוסרית - אנשים בודדים מחליטים עבור מחזיקי האגח אילו בעלי תפקידים ישרתו אותם, וגם הנציגים מקבלים, בחלקם שכר שעה - כך שיש להם אינטרס מובהק למשוך את התעריפים כלפי מעלה.

יתרה מכך - מי שמקבל 800 ש"ח - אין לו אינטרס לסיים , מי שמקבל 250 ש"ח ועושה זאת בשביל הפרסום שיקבל - ינסה לא למשוך זמן.

אלה תעריפים סטנדרטיים של עורכי דין ורואי חשבון בכירים (שותפים/בעלי משרדים וכו').
לא שאני מגן על התופעה, אבל הפתרון צריך להיות אחר כי אנשי מקצוע בכירים (ולדעתי צריך כאלה כשמפרקים את איידיבי) לא רוצים ששמם ייקשר בתעריפים נמוכים. זה רע לעסקים ומזיק לשם שלהם.
אולי הפתרון צריך להיות בכך שתהליכים כגון זה לא יתומחרו ע"פ שעה, אלא שסך עלות ההסדר לא יהיה יותר מאחוז משווי ההסדר, וכל ההוצאות יוצאות מקופה זו שכל אוכלי הנבלות יאכלו ממנה - ורק ממנה - כל אחד ע"פ חלקו ומעמדו.
לענ"ד פיתרון מסוג זה יתרום לא רק במובן של חיסכון בעלויות ישירות, אלא גם לקיצור ההליכים. פתאום לא יהיה צריך לחכות 12-24 חודש מ"עסק חי" להסדר בפועל - ורק החיסכון הזה בזמן שווה הרבה מאוד כסף למשקיעי האגח.

נדמה לי כי ההצעה שהצעת הופעלה בארה"ב לגבי אמפל. השופט הקציב סכום כסף למפרק ואכן תוך זמן קצר הסתיים הטיפול. יש להביא זאת לפתחה של הרשות .

בשביל מה צריך אנשי מקצוע בכירים? יש בעיות סבוכות שצריך לפתור? יש איזו מומחיות יוצאת דופן שנדרשת? קשרים שפותחו במשך שנים?

הכל שטויות, ועובדה יש המשתתפים בתהליך בשכר נמוך או בכלל ללא שכר.

הכלל צריך להיות ברור - נציגות אגח שפועלת מטעם הנושים צריכה להיות ממומנת ע"י 10 המחזיקים העיקריים של האגח - ממקורותיהם - לא ממקורות החברה - שהם ישלמו כמה שהם רוצים למי שהם רוצים.

עבודת נאמן - תעריפי משרד הבטחון - מי שלא רוצה - שלא יהיה נאמן לאגח

המיצגים את החברה - החברה תממן עד תעריף משרד הבטחון - עפ"י חוק. היתר ע"י בעלי שליטה

לא יתכן שבעלי השליטה ילחמו נגד הנושים בכספם של הנושים !!!! ולא יעלה על הדעת שהמוסדיים שגובים דמי ניהול והעסק שלהם זה ניהול השקעות, יעשו מיקור חוץ בתשלום לנציגות המייצגת אותם כנושה - ע"ח המחזיקים נקטנים. כך תהיה להפ סיבה נוספת לעלות על הבעיות מוקדם ולפתור אותם מהר.

ואז מה יקרה?
תקבל טייקון כמו תשובה או דנקנר שיכולים להפעיל עו"ד ליגת על כנגד עו"ד מתחיל עם שנתיים נסיון שייצג את המחזיקים. יש לך ספק בכלל מה יקרה ואת מי ישחטו במצב כזה? קח את איידיבי כדוגמה. אז דנקנר יוציא עוד 2 מדולר מכיסו על עו"ד ויחסוך אותם לחברה, אבל ירוויח X10 בהתנהלות מול בית המשפט.
מה שנקרא, הכוונות הטובות שבדרך לגיהנום.

ואם מישהו חושב שהמחזיקים הגדולים ימהרו לשלם לעו"ד שקול לזה של הטייקון, הוא טועה. פסגות מיטב או אקסלנס לא ישלמו על יותר מהמינימום ההכרחי מרגע שזה ייצא מכיסם, כי מבחינתם התוחלת היא שיפור השורה התחתונה למשקיעים בעוד 0.05%. הלא דווקא הכי גדולים הם הכי מפוזרים, כך שתוצאות ליטיגציה מסויימת הן הכי פחות משמעותיות עבורם, וזה לעומת מר אברהמי מחדרה שבמקרה הטוב השכיל להגביל את השקעתו ל-10% מהונו האישי בנייר.

מנגד צריך לזכור שגם 40 מליון שקל על חוב של 4 מליארד זה אחוז אחד. אם ה-40 מליון הם ביטוח שמשמעותו שהטייקון לא ידרוס אותי בתיק כמו איידיבי או הדמיה, אז שווה לשלם אותם, גם אם למצער אני מעדיף לשלם פחות. לשלם אחוז בודד כדי לא להפסיד 20%.
מה שכן, הסחבת והברברת בהחלט פוגעים בנו. פוגעים בדימוי של שוק ההון, פוגעים במחזור הכסף הזמין להשקעה חוזרת, פוגעים ביכולת של החברות הללו - שגם ככה בקשיים - להשביח את עצמן, וכמובן שהכל עולה גם בכסף מיותר.
לכן כל הצעה שהיא לייעול התהליך חייבת לדעתי להתמקד בלייצר אינטרסים לכל המעורבים לקצר את משך התהליך. כל השאר (כולל הפחתה דרמטית בעלויות הישירות) יקרה מעצמו.

איתן,

אני עוד לא ראיתי, בכל כתבי הטענות הארוכים שהוגשו לבית המשפט , הצדקה לשלם 800 ש"ח לכך

האמת היא שמי שעושה את העבודה "המשפטית" הם המתמחים והזוטרים, והבכירים הם "חלון הראווה" -באים לבית משפט, באים לפגישות

אם עו"ד לא היה באים לפגישות - הכל היה נגמר יותר מהר - מה כל כך קשה בלפרק את אחזקות ? או להחליט וליישם הסדר באלביט?

עו"ד שמרוויח כמו פרקליט המדינה - פתאום לא מספיק טוב לעבודה משפטית פשוטה?

הרי ה 800 ש"ח לשעה הולך לכסות כל ה"שואו" - משרדים רחבי ידיים במקומות הכי יקרים במדינה - אין לזה קשר ל"טוב" זה סתם "יקר"

איזה סוג של הצדקה למחיר אתה מחפש בתוך כתבי הטענות? ההצדקה היא במקום אחר.
עורכי דין שקנו לדנקנר שנה אוויר לנשימה (בסיועו האדיב של אלשטיין) קיבלו כסף על זה ולא על שום דבר אחר, ומבחינתו הם שווים כל שקל. גם כתבי הטענות הם הרבה פעמים חלק מההצגה ו"חלון הראווה".

אם כולם היו רוצים ומוכנים לפרק את אחזקות לא הייתה בעיה. אבל מלכתחילה לצדדים יש אינטרסים שונים - מה שיוצר פער, ועכשיו השאלה איפה לאורך הפער הזה יחתם ההסכם, כשלפעמים שינוי של אחוזים בודדים שווה לך הרבה כסף - וזה מה שגוזר את "שווי" מחיר התיווך.

אפשר לדבר הרבה על השואו, הרולקסים בידיים, הקדישמנים בלובי, ועל עוד עובדות מצערות אחרות אבל זה לא רלוונטי ברגע שהאינטרסים פועלים בכיוון שמאפשר את כל זה. ברגע שהאינטרס של אוכלי הנבלות יהיה לסיים לאכול כמה שיותר מוקדם כי זה יגזור להם מחיר גבוה יותר לשעה, זה מה שהם יעשו - - - והם יעשו את זה מבלי להתפשר על איכות העבודה, כי הם פשוט לא יכולים להרשות את זה לעצמם.
כרגע, כמו שגם אתה כתבת במקום אחר, פשוט שווה להם למרוח את הזמן - כל אחד מסיבותיו - ואת זה צריך לשנות. אז שייקחו 800 שקל לשעה ושיהיה להם לבריאות, אבל בבקשה שיפרקו את הדמיה תוך חודש-חודשיים ולא שנה-שנתיים.