בתקופה האחרונה אנו חווים קריסה של חברות שלכאורה , עפ"י דוחותיהם הכספיים , המצב לא היה כל כך נורא שהצביע על קריסה קרובה. גם חברות הדרוג לא הניפו דגלי אזהרה בזמן והמשקיעים נתפסו בהפתעה לקריסה "פתאומית"
הדוגמאות הטריות הן חבסואלביט הדמיה, שבשתיהן היה אפשר לחזות את הקטסטרופה הממשמשת ובאה, אך היה צורך לדעת להתעלם ממספר עיווותים חשבונאיים שמאפשרים להנהלת החברה להציג דוחות כספיים שאינן משקפים את מצבה האמיתי של החברה ולהתעלם לחלוטין מהפסון של "עסקים כרגיל" שמשדרת החברה עד אשר מאוחר מדי.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ופשוט להציג מספר עיוותים שכל משקיע צריך להיות ער אליהם - הנתונים על העיוותים נמצאים קבורים בדוחות, רק הקריאה בדוחות צריכה להיות דקדקנית, וזו עבודה מפרכת, אך בעל תמורה גבוהה.
אתחיל מהקל לכבד:
1. שיערוך חוב - חברה יכולה לנקוט מדיניות חשבונאית בה ירידה בשווי הסחיר של החוב שלה (כלומר השוק דורש תשואה יותר גבוהה = מעריך החברה בסיכון יתר) מתורגמים לעליה בהון העצמי של החברה -כאילו לחברה יש פחות חוב. זה כמובן אבסורד שאינו קשור לערך הכלכלי של הון החברה ומציג תמונה מעוותת לחלוטין של מצב החברה - ראו את פלאזה למשל
2. שיערוך נכסים - החברה יכולה לשערך את נכסיה, עפ"י רצונה - רוצה לשערך נכס לא סחיר עפ"י "שווי שוק" תאורטי שמבוסס על הערכת שווי - זכותה. רוצה לשמור על ערך השקעה סחירה עפ"י שווי הרכישה או ההון העצמי של ההשקעה , ללא קשר לשווי השוק - זכותה . הבלוף כאן הוא שהחברה יכולה לבחור, לגבי כל נכס , כיצד היא בוחרת לשערך אותו - כך שסך הנכסים המוצגים בדוחות כמעט תמיד יהיו גבוהים משמעותית משווים האמיתי בעת מימוש - המידה והחברה תאלץ לממשם תוך תקופה של שנה, שלא לדבר על מימוש בלחץ בעקבות לחצי תזרים.
דוגמא מצויינת היא אלביט / פלאזה -
פלאזה משערכת את חובה עפ"י השווי הסחיר (מגדיל מלאכותית את הונה) אך אלביט רושמת בספרים את פלאזה עפ"י הונה העצמי ולא השווי הסחיר שלה ..... - זה נקרא להחזיק את המקל משני הצדדים. זו לא חשבונאות. זו הטעיה.
אלביט משערכת את המלון ברומניה עפ"י הערכת שווי, אך את הקרקעות בהודו עפ"י השווי בספרים , את פלאזה עפ"י ההון העצמי ואת אלביטמדיקל עפ"י השקעות אלביט בחברה..... - זה סלט שהופך את מאזן החברה ללא רלבנטי. יש לעבור נכס נכס ולהבין מה קורה עימו
דוגמא דומה - חבס - NSI היא אחזקה מהותית, אך החברה מתעלמת משווי השוק - למרות שהבטחונות לבנקים קשורים לשווי השוק - ומציגה לאגח ד' בטחונות שמבוססים על הון עצמי והלוואות בעלים של חברת ביניים המחזיקה שת NSI שאינם משתנים עפ"י שווי אחזקות החברה ב - NSI
3. תזרים חזוי - זה כלי ממדרגה ראשונה שמכריח את הנהלת החברה לתכנון תקופה קדימה. הבעיה - הנייר סובל הכל - אין כל הערה של רו"ח כי החברה לא עמדה בדוחות התזרים החזויים ברבעונים הקודמים - זה לא נתפס כתוכנית מחייבת מול המשקיעים שרו"ח חתום עליה ויש לספק הסברים מפורטים מדוע לא עמדו בתוכנית , אלא כתוכנית רעיונית, כדוגמא, שמפרסמים ושוכחים
4. הערת עסק חי - הערת עסק חי ניתנת כאשר רו"ח בדעה שיש סכנה לקיום החברה כעסק חי - המשמעות כי לנכסים של עסק חי יש שווי גבוה יותר מנכסים של עסק בפרוק. הבעיה היא שלרו"ח אין אחריות סטטוטורית על מתן האזהרה - כלומר בלתי אפשרי לבוא אליהם בטענות בדיעבד מדוע לא הזהרתם. זה שאין אזהרה , לא אומר שלא צריכה היתה להיות אזהרה. כל חברה שאינה יכולה למחזר חובות במהלך עסקים רגיל ונאלצת לממש נכסים על מנת לעמוד בחובותיה היא בסכנת עסק חי .
5. נכסי מוניטין - ההפרש בין ההון העצמי של פעילות נרכשת למחיר הרכישה - בדר"כ מופחת לאורך זמן, אך בעיתות מצוקה עשוי פשוט להתאדות יום אחד .
אשמח אם חשבונאיים טובים ממני יעלו כאן עוד נקודות שהחופש החשבונאים יוצר עיוותים שיש לשים לב אליהם
