מילים ומושגים ש- שמענו לא הבנו או לא קשרנו:
מילים ומושגים ש- שמענו לא הבנו או לא קשרנו: כול הרשום מועתק מ – וקפידה , כול הזכיות שמרות להם. ההעתקה עשיתי לבד , חחחח :d
1. תל"ג.
תוצר לאומי גולמי (תל"ג) הוא מונח כלכלי המבטא את סך כל המוצרים (סחורות ושירותים) הסופיים המופקים בשנה נתונה במשק לאומי, בתוספת ההכנסות של גורמי ייצור מקומיים כתוצאה מפעילותם מחוץ לגבולות המדינה, והחסרה של ההכנסות של גורמי ייצור חיצוניים העובדים באותו משק (כגון עובדים זרים), לפני הפחתת הבלאי.
לצורך חישוב התל"ג מוגדר "מוצר" ככל סחורה או שירות שניתנים בתשלום. לפיכך, התל"ג הוא סיכום של כלל העברות הכספים במשק הלאומי. התל"ג אינו כולל סחורות ושירותים שאינם ניתנים בתשלום (פעילות התנדבותית למשל) וגם לא הפרשת כספים לחיסכון לאומי. התל"ג מתבסס בעיקר על העברות כספים מדווחות. ברוב המדינות יש חובה לדווח על העברות כספים לצורך תשלומי מסים, אולם יש גם העברות כספים שאינן מדווחות, ויש קושי להכלילן בנתוני התל"ג.
לעתים עורכים התאמות אינפלציוניות כדי שחישוב התל"ג ישקף את ייסופיםפיחותים בערך המטבע במהלך השנה הנמדדת. בחלוקה של כלל התל"ג במספר האנשים החיים במשק מסוים מתקבל הנתון של תל"ג לנפש, המכונה לפעמים גם "רמת החיים". התל"ג לנפש משמש אומדן מקובל לחוסנו הכלכלי של המשק, כיוון שהוא משקף במידה מסוימת את ניצול כוח העבודה ומשאבי האנוש במשק.
תל"ג היה אומדן מקובל עד לסוף שנות השמונים. כיום, נדחקו רגליו ונעשה שימוש בעיקר בנתוני תוצר מקומי גולמי, המחושבים באופן דומה אך כוללים רק פעילות פנים-מדינתית.
2. סטגפלציה:
בכלכלה, סטגפלציה היא סיטואציה בה שיעור האינפלציה גבוה, הצמיחה הכלכלית מאטה ושיעור האבטלה נשאר גבוה. הסטגפלציה מעלה דילמה בפני קובעי המדיניות הכלכלית, מאחר שפעולות שנועדו לרסן את האינפלציה עלולים להחמיר את המיתון הכלכלי ולהפך. המונח נטבע על ידי איאן מקלאוד, ששילב בין המילים סטגנציה ואינפלציה בנאום בפרלמנט ב-1965.
הקונספט ראוי לציון מאחר שעל פי התפיסה הקיינסיאנית לפיה נהגו לחשוב בין סוף מלחמת העולם השנייה לשנות השבעים המאוחרות, אינפלציה ומיתון סותרים זה את זה, כפי שהיחסים ביניהם מתוארים בעקומת פיליפס. בנוסף חשוב לדעת מהי סטגפלציה מאחר שהוכחכי מאוד קשה, ויקר מאוד מבחינת גירעונות תקציביים לצאת ממנה.
בזירה הפוליטית, המדידה של סטגפלציה לפי מדד מסירי (המורכב משיעור האבטלה ושיעור האינפלציה) שימשה להכריע בבחירות לנשיאות בארצות הברית בשנים 1976-1980
3. אינפלציה
היא מונח כלכלי המתאר תהליך של עלייה כללית ומתמשכת של רמת המחירים במדינה או בשוק מסוים.תופעת האינפלציה בהגדרתה היא עליית מחירים, כלומר ירידה מתמשכת בערכו של המטבע המקומי. כוח הקנייה של המטבע פוחת, משמע התמורה המתקבלת עבור כל יחידת מטבע הולכת וקטנה. כמו כן תופעה המכונה "פיחות מתמשך" מתארת את ירידת ערכו של המטבע בהשוואה למטבעות של מדינות אחרות בהן שיעורי האינפלציה נמוכים יותר. עם זאת, כיוון ששער החליפין (ערכו של כל מטבע ביחס למטבעות אחרים) מושפע גם מגורמים נוספים, לא תמיד רואים קשר ישיר בין האינפלציה לשער החליפין.הסחורות והשירותים נובע מהגדלה מתמשכת של היצע הכסף. מילטון פרידמן בספרו "A Monetary History of the United States" קבע כי "אינפלציה היא תמיד ובכל מקום תופעה מוניטרית", כלומר תופעה הקשורה בכמות הכסף במשק ולא בגורמים חיצוניים כמו יכולת הייצור של המשק. תופעה זו נובעת מכך שהסמכות להדפיס כסף נתונה בידי הממשלה, ובמצבים כמו מלחמה או אי–יציבות פוליטית הממשלה תתפתה להדפיס כסף רב כדי להעשיר את קופתה, על אף שהתוצר של המשק לא גדל באותו הקצב. במצב כזה באופן טבעי נימצא עם עלייה מתמדת בכמות הכסף בלא שהעלייה בכמות התוצר משיגה אותה. בעקבות כך גורסים כלכלנים אלה כי יש ליטול את הסמכות להדפיס כסף מהממשלה ולהותירה בידי הבנק המרכזי שיפעל באופן עצמאי.הגדלת היצע הכסף עשויה להיווצר גם על–ידי גורמים אחרים. לדוגמה, גילוי כמויות גדולות של זהב וכסף על–ידי הספרדים באמריקה הוביל לעלייה של 300 אחוז במחירים בספרד במהלך המאה ה-16 (ההשפעה על האינפלציה במדינות אחרות הייתה קטנה בשל ההיקף המצומצם של המסחר הבינלאומי). כמו כן קיימים
בכמות הסחורות והשירותים במדינה, בלי שיהיה צמצום מקביל בכמות הכסף. מצב כזה
הראויים לעיבוד חקלאי.המצב ההפוך לאינפלציה הוא של דפלציה, בו קיים תהליך של ירידה כללית ומתמשכת במחירים.
מיתון :
הוא מונח במקרו כלכלה שפירושו תקופה ארוכה יחסית של פעילות כלכלית מואטת בכלל המשק. מיתון בדרך כלל גורר עמו ירידות מחירים, צמצום של הייצור והמסחר וירידה בתעסוקה.אחת ההגדרות המקובלות של מיתון הינה צמיחה שלילית של המשק (היינו, צמצום בתוצר) בשני רבעונים רצופים (ראו להלן).ככל שהמיתון חמור יותר, כך ממדי התופעות גדלים, כיוון שפגיעה בחברה אחת או בענף אחד מתפשטים למגזרים אחרים של הכלכלה במה שקרוי "אפקט הדומינו".אין הסכמה בין כלכלנים לגבי שיעור הצמיחה שמתחתיו נמצא המשק במיתון. בארצות הברית ההגדרה הרשמית היא שני רבעונים רצופים בהם התמ"ג ירד. עם זאת, במדינה כמו ישראל בה קצב גידול האוכלוסייה גבוה יש משמעות גם לשיעור הגידול בתמ"ג לנפש, אשר עלול להיות שלילי גם כאשר הצמיחה בתמ"ג חיובית, כל עוד זו אינה מדביקה את קצב גידול האוכלוסייה.מיתון חמור ומתמשך קרוי שפל כלכלי. בשפל כלכלי מחריפות התופעות של מיתון - אבטלה, פשיטות רגל של עסקים, צמצום הפעילות העסקית והכלכלית. כתוצאה מכל אלה הייצור בשפל כלכלי אינו ממצה את הפוטנציאל היצרני של השוק.השפל הכלכלי המפורסם ביותר היה המשבר הכלכלי הגדול שהתחיל בשנת 1929 עם קריסת הבורסה לניירות ערך של ניו יורק, והמשבר הכלכלי העולמיי
שהיכה במדינות המפותחות והמתפתחות בכל העולם.מיתון הוא עניין שגרתי ומחזורי בכלכלה חופשית, שאין בה תכנון. חוסר תכנון הוא הסיבה לרוויה של השוק - הייצור אינו מותאם לצריכה "מלמעלה". בכלכלות מתוכננות, אשר נוהגות במדינות סוציאליסטיות, לא תיתכן אפשרות של ייצור מעבר ליכולת הצריכה. לעומת זאת, במדינות כגון אלה לעתים ישנו דווקא מצב של ייצור מתחת לכוח הצריכה של הציבור, מה שמוביל למחסור תמידי בסחורות.התרופה הקלאסית כנגד מיתון היא הגדלת הוצאות הממשלה. דרך זו מכונה לעתים "תרופה קיינסיאנית" על שם הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס אשר הגה בעת השפל הכלכלי הגדול את הרעיון בדבר הצורך להוציא את המשק משפל כלכלי ואבטלה בעזרת הגדלת ה - ביקושים הממשלתיים למוצרים ושירותים. כדי להוציא את המשק מהגלגל החוזר של ירידה ב - ביקושים - ירידה ביצור - פיטורים וסגירת מפעלים - גידול באבטלה - ירידה בביטחון הצרכנים - ירידה ב - ביקושים הממשלה מפעילה פרויקטים גדולים של בניית תשתיות תוך הגדלת הגרעון הממשלתי. ביקושים אלו אמורים להתניע את הצמיחה במשק על ידי שבירת המעגל ולהשתלם בעתיד כאשר הצמיחה משתמשת ומואצת על ידי התשתיות המשופרות. תרופה זו הייתה יעילה בזמן השפלים הכלכליים של תחילת ואמצע המאה העשרים אך אינה מקובלת כיום כאשר הגישה המוניטרית שלטת וגרעון ממשלתי מופרז נחשב תמרור אזהרה למצב המשק.התרופה המוניטרית למיתון היא הורדת ריבית והגדלת כמות הכסף על ידי הבנק המרכזי. הורדת הריבית מקלה מחד על עסקים את נטל הריבית ומאפשרת להם הגדלת החוב (נטילת אשראי נוסף) ומקטינה מאידך את האטרקטיביות של חסכון אצל משקי הבית על מנת לעודד צריכה. דוגמה מופתית לשימוש בתרופה המוניטרית ניתן לראות בהתנהגות הבנק המרכזי האמריקאי בשנים 2001-2003. לעומת זאת כלכלת יפן מתנדנדת בין יציאה וכניסה למיתון מאז 1990 למרות ששער הריבית נותר אפסי לאורך כל התקופה. מצב זה של יפן נחשב על ידי כלכלנים רבים כמלכודת הנזילות, תאוריה (המיוחסת בדרך כלל לקיינס) המדברת על כך שכאשר ישנו מיתון ושער הריבית הוא אפסי, הרי שרק מדיניות פיסקלית מרחיבה של הגדלת הביקושים הממשלתיים תוכל להוציא את המשק ממיתון.
מיתונים בישראל:
השוק הוא המקום בו נפגשים הקונים והמוכרים של סחורות כדי לסחור בהן, בין אם מדובר במקום במובן המילולי או לא. מחירן של הסחורות נקבע בשוק בהתאם להיצע וביקוש: בכל רמת מחיר מעוניינים היצרנים למכור כמות מסוימת הנגזרת ממבנה העלויות של תהליך היצור, דהיינו מחירם של גורמי היצור וחומרי הגלם (זוהי "פונקציית ההיצע"), ואילו הצרכנים מעוניינים בכמות אחרת הנגזרת מה" תועלת" שהם מפיקים מהמוצר וממוצרים אחרים ("פונקציית הביקוש"). באופן גס ניתן לומר כי פונקציית ההיצע תהיה בדרך כלל פונקציה עולה - כלומר, היצרנים ייצרו ויציעו כמות גדולה יותר מן המוצר ככל שהמחיר גבוה יותר. פונקציית הביקוש, לעומת זאת, היא בדרך כלל פונקציה יורדת - כלומר, הצרכנים ידרשו כמות קטנה יותר מן המוצר ככל שעולה מחירו.הכלכלה הנאו-קלאסית גורסת שהשוק יגיע לשיווי משקל ומחיר הסחורה בשוק יהיה המחיר בו הכמות המבוקשת תהיה זהה לזו המיוצרת. ההיגיון העומד מאחורי שיווי משקל זה, הוא שברמת מחיר גבוהה ממנו ישרור מצב של "עודף היצע" - הכמות המוצעת גדולה מהכמות המבוקשת, דבר שיגרור הורדת מחיר מצד היצרנים שנותרו עם עודפי סחורה. באופן דומה, במחיר הנמוך ממחיר שיווי משקל ישרור מצב של "עודף ביקוש" - הכמות המבוקשת עולה על זו המוצעת, מצב שיוביל צרכנים לעוט על הסחורה המועטה המוצעת ולהציע עליה מחיר גבוה יותר. תהליכים אלה ייפסקו רק לכשיגיע השוק למצב של שיווי משקל, והשוק יתייצב ברמת מחיר מסוימת בה הכמות המבוקשת שווה לכמות המוצעת.במערכת כלכלית מציאותית קיימים שווקים רבים המקיימים ביניהם יחסי גומלין. הצרכן בשוק העבודה הוא המפעל המבקש עובדים ומתפקד כיצרן בשוק המוצר. הצרכן בשוק המוצר האחד הוא גם צרכן בשוקי מוצר אחרים וגם "יצרן" המציע את זמנו בשוק העבודה. ישנם חילוקי דעות בין כלכלנים אם הליכי הדגם של היצע וביקוש אכן חותרים להגעה לנקודת "שיווי משקל" שבה הביקוש וההיצע מאוזנים, או שהשוק נמצא בתהליך של הפרה מתמדת של שיווי משקל או אפילו של אי שיווי משקל כחלק ממבנה השוק.בכלכלה, ומידת התערבותם הרצויה בשווקים ובפעילות הכלכלית היא נושא הנתון במחלוקת תמידית בין הימין הכלכלי התומך בממשלה מינימלית, בנטל מס נמוך ובשווקים חופשיים ככל האפשר, לבין שמאל הכלכלי התומך בממשלה גדולה הגובה מאזרחיה מסים פרוגרסיביים (התלויים בגודל ההכנסה או הרכוש) ומספקת להם שירותים רבים, כגון חינוך ובריאות.תורת הקפיטליזם דוגלת בשיטה של סחר המקדש זכויות קניין וכלכלה מבוזרת כמעט בכול תחומי החיים, ואילו הסוציאליזם תומך בתכנון כלכלי ריכוזי הכולל גם עזרה לחלשים ומעוטי היכולת על חשבון חופשיותם של בעלי היכולת והעשירים, על ידי הטלת מסים והקצאת תקציבים לקצבאות לעניים. מתנגדי ההתערבות מביאים כדוגמה את ברית המועצות, בה התקיים שלטון קומוניסטי-ריכוזי ששלט על השוק באופן מוחלט, ושרר בה מחסור תמידי בהרבה מאד מוצרים בסיסיים, זאת למרות שהיו בשטחה אוצרות טבע אדירים ואמצעים טכנולוגיים מהמתקדמים בעולם. הדוגמה שמשמשת את הסוציאליסטים היא ההתפוררות החברתית במונחים של עוני פשע ומערכת חינוך חלשה, שנגרמת על ידי חוסר האיזון בין פעילות פרטית לחשיבה מערכתית.שמעון אמסלם גולד סיגנל
