כדאי להיות אמא
אנחנו יושבים לארוחתהצהריים כשבתי מודיעה בפשטות שהיא ובעלה חושבת "להקים משפחה". "אנחנו עורכים סקר" היא אומרת, חצי בצחוק "את חושבת שכדאי לי ללדת"?
"זה ישנה לך את החיים" אני עונה, שומרת בזהירות על טוןטבעי.
"אני יודעת" היא אומרת, "אין יותר שינה בסוף השבוע, אין יותר חופשות ספונטניות".
אבל לא לזה התכוונתי. אני מתבוננת בבתי, מנסה להחליט מה לומר לה. אני רוצה לספרלה דברים שלעולם לא ילמדו אותם בקורס הכנה ללידה. אני רוצה להגיד לה שפצעי הלידהיחלימו, אבל המעבר לאמהות ישאיר פצע רגשי כואב כל כך שהיא תישאר פגיעה לנצח. אנישוקלת אם להזהיר אותה שהיא לעולם לא תקרא יותר עיתון בלי לשאול "מה אם זה היה הילדשלי?" שכל מטוס שיתרסק, כל בית שישרף, ירדוף אותה. שבכל פעם בה תראה תמונות שלילדים גוועים היא תשאל אם משהו יכול להיות גרוע יותר מלצפות בילדך הגוסס.
אני מתבוננת בציפורניה העשויות בקפידה ובחליפה המעוצבת וחושבת שלא משנה כמה היאמתוחכמת, האמהות תצמצם אותה לדרגה הפרימיטיבית של דובה המגינה על גוריה.
שהקריאה הדחופה "אמא!" תגרום לה לשמוט את הסופלה או הקריסטל הטוב ביותר שלה בלילהסס לרגע.
אני מרגישה שעלי להזהיר אותה שלא משנה כמה שנים היא השקיעה בקריירה, האמהות תחבלבמקצועיות שלה. היא יכולה להתארגן עם סידור לילד אבל יום אחד, היא תיכנס לישיבהחשובה ותיזכר בריח המתוק של התינוק שלה. היא תזדקק לכל גרם של משמעת כדי לא לרוץהביתה רק כדי לוודא שהתינוק שלה בסדר.
אני רוצה שבתי תדע, שהחלטות היום יום לא יהיו ענין פשוט. שבקשה של ילד בן חמשללכת לשירותי הגברים במקדונלד'ס ולא לשירותי הנשים, תהפוך לדילמה. שממש שם ביןהמולת המגשים והילדים הצורחים, נושאים של עצמאות וזהות מינית ישקלו אל מול הסיכוישפדופיל עלול לארוב בתוך תא השירותים. ולא משנה כמה היא נחושה במשרד, היא כל הזמןתבקר את עצמה כאמא.
אני מביטה בבתי הנאה ורוצה להבטיח לה שבסופו של דבר היא תשיל את הקילוגרמיםהמיותרים של ההריון, אבל יודעת שהיא לעולם לא תרגיש ולו דבר כלפי עצמה. שהחיים שלה, שעכשיו הם כל כך חשובים, יהיו פחות חשובים בעיניה ברגע שיהיה לה ילד. שהיא תוותרעליהם תוך רגע כדי להציל את הצאצא שלה, אבל היא תתחיל לקוות לעוד שנים – לא כדילהגשים את חלומותיה, אלא כדי לראות את ילדיה מגשימים את עצמם.
אני רוצה שהיא תדע שצלקת של ניתוח קיסרי או סימני מתיחה יהפכו לאותות כבוד. שמערכת היחסים שלה עם בעלה תשתנה, אבל לא בדרך שהיא חושבת, אני מקווה שהיא תוכללהבין כמה אפשר לאהוב גבר הרבה יותר כשהוא מחתל תינוק בעדינות או לא מהסס לשחק עםילדו. אני חושבת שהיא צריכה לדעת שהיא תתאהב בו שוב בגלל סיבות שעכשיו היא תמצאאותן מאד לא רומנטיות.
אני רוצה שבתי תתפוס את הקשר שהיא תחוש אל נשים מהעבר, שניסו למנוע מלחמות, דעות קדומות או נהיגה בשיכרות. אני מקווה שהיא תבין למה אנייכולה לדון ברצינות ברוב הנושאים אבל הופכת בלתי שפויה באופן זמני כשאני מדברת עלאיום של טרור על עתיד ילדי.
אני רוצה לתאר לבתי את החדווה שבלראות את ילדך לומד לרכב על אופניים.
אנירוצה ללכוד עבורה את צחוקו המתגלגל של תינוק כשהוא נוגע לראשונה בפרווה הרכה של כלבאו חתול.
אני רוצה שהיא תטעם את האושר כל כך אמיתי ופשוט כואב.
מבטה של בתי גורם לילהבין שדמעות מילאו את עיני, "לא תתחרטי על כך לעולם" אני אומרת לבסוף ואני עוברתלצידו השני של השולחן מהדקת את ידיה של בתי ומתפללת תפילה שקטה עבורה, עבורי ועבורכל הנשים שפילסו את דרכן אל המקצוע המופלא הזה, מתנת האל המבורכת הזאת – להיותאמא.
