סוחר נגד הרוח. כלל פיננסים.

בזמן שהפוליטיקאים התווכחו על שיעורי המס בהקשר הצוק הפיסקלי הם לא שמו לב שנגמר להם הכסף.

ביום שני שעבר הממשל הפדרלי התנגש בתקרת חוב של 16.4 טריליון דולר. אנחנו, וכנראה גם המשקיעים, לא רואים בתקרה כשלעצמה סיכון כלכלי אלא בעיקר סיכון פוליטי (ראו הרחבה). נראה שבית הנבחרים האמריקאי הולך להיות סוער בתקופה הקרובה, בנוגע לדרישות הקיצוצים שקשורים לתקרת החוב, סערה שעשויה לעורר מחדש את החשש בשווקים לאחר שזה נפל לרמת נמוכות (VIX ירד ל-13.6 נק'). מצד שני, הסערה עשויה להביא איתה גם הזדמנויות והישגים חדשים."מעולם בני האדם לא היו חוצים את האוקיינוס אם לא היו נכנסים לים בסערה" – לא ידוע. הבורסה פתחה את 2013 ב"סערה"
לאחר הפתרון לצוק הפיסקלי ובהירות מסוימת בנוגע למדיניות המס החלו מוסדות רבים, שהחזיקו בהר של מזומנים, לשחרר אותם ואפשרו ראלי בשווקים. ברקע להחלטה, רצף של נתוני מאקרו חיוביים בארה"ב, בניהם תוספת של 168 אלף משרות חדשות בסקטור הפרטי, מדד מגזר השירותים של ISM עלה לרמה של 56.1, הקריאה הגבוהה ביותר מאז פברואר, מגזר הייצור המושמץ רואה גם הוא רנסנס, כשביום רביעי דווח כי ה-ISM לייצור עלה בדצמבר ל- 50.7 נק', גבוה מנתון נובמבר ומהציפיות המוקדמות. בגרמניה מדד מנהלי רכש עלה בדצמבר ל- 50.3 ובסין ל- 50.6, הגבוה מזה 7 חודשים. עונת הדו"חות לרבעון הראשון החלה אתמול עם פרסום דוחותיה הטובים מהציפיות של ענקית האלומיניום אלקואה, מה שהוסיף גם הוא לאופטימיות ובטח לאחר שהודיעה כי היא צופה שהביקוש העולמי לאלומיניום יעלה ב-2013 ב-7% בעקבות התאוששות כלכלת סין (ראו הרחבה). האינפלציה בארה"ב עולה, האם תשואות האג"ח בעקבותיה?
אינפלציית הליבה בארה"ב החלה לעלות בשנה וחצי האחרונות, על רקע המדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי הפדרלי (ראו גרף). מצד אחד למרות העלייה באינפלציה תשואות האג"ח המשיכו להישאר נמוכות, על רקע מחויבותו של הבנק הפדרלי להותיר את הריבית אפסית למשך זמן ממושך, מה שיכול להרגיע את המשקיעים בממשלתיות. אך מצד שני, המשך המגמה של התחממות אינפלציונית, ובמיוחד שזו עלתה מעל היעד של 2%, עשויה בסופו של דבר לקפל את הבנק המרכזי ולהביא להקדמת העלאות הריבית בארה"ב מוקדם מהציפיות.

http://www.cfb.co.il/SmarTradeConten...lamit19113.JPG את תרחיש הבלהות הזה מנסה ברננקי לרכך כשאמר שיהיה מוכן לסבול ציפיות אינפלציה של עד 2.5% לשנה/שנתיים על מנת לתמוך בירידת שיעור האבטלה. אך האם אפשר להירגע לאור העובדה שמאז חודש יולי, אז עמדו התשואות ל-10 שנים על 1.39%, הן עולות ועולות (כעת 1.88%) וכשברקע הכסף של הבנק המרכזי מתחיל לזלוג לכלכלה:הכסף מתחיל לזלוג לכלכלה
ההתפתחויות החיוביות מאפשרות ויאפשרו לציבור ולחברות, לקיחת יותר אשראי, מה שעשוי לחמם את האינפלציה ולקצר את תכניות הפד (QE3 וטוויסט). למעשה, כבר כעת כמה מחברי ועדת שוק הפתוח של הפד רוצים לעצור או להאט את "QE" באופן מידי.בנקים מסחריים בארה"ב החלו לתת יותר ויותר אשראי (עליה מחודש ספטמבר 2012 בקצב שנתי של 7.5%), החשש לסיכון יורד (ראו בהמשך), מה שבא לידי ביטוי גם בעליית תשואות באג"ח הממשלתיות.


http://www.cfb.co.il/SmarTradeConten...lamit29113.JPG סערה חדשה מתקרבת – תקרת החוב
"העננים באו לחיי, לא כדי להוריד גשם או לייצר סערה, אלא לצבוע את השקיעה בצבעים" – טאגור רבינדרנת (משורר הודי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1913)
ה"צוק הפיסקלי" שלכאורה מאחורינו לא לגמרי עבר. המפלגות הסכימו שהן לא מסכימות לגביו ונדחה להחלטה לדיונים על תקרת החוב. למה לדחות תקרת חוב למחר אם אפשר לדחות אותה למחרותיים?
למעשה, ארה"ב כבר הגיעה לתקרת החוב (רשמית ב-31.12), לפני תאריך היעד של ההערכות המוקדמות, אך שר האוצר גייטנר עשה פירואטים פיננסים כדי להשיג עוד זמן. הפירואטים הללו הסתכמו ב-200 מיליארד דולר נוספים, שהם כחודשיים פעילות נורמלית של הממשל (ראו הרחבה).
נכון שהגעה לתקרת החוב היא חוסר יכולת חוקתית לקחת הלוואות חדשות או למחזר את הישנות, עצירת הנפקות אג"ח או במילים מפחידות יותר – חדלות פירעון. אלא שממש כמו הצוק הפיסקלי גם תקרת החוב היא בעיה מדומיינת שהמציאו קובעי המדיניות לעצמם. אין שם שום בעיה של השוק לתת לארה"ב הלוואות נוספות ולמעשה שרק תבקש. לכן אסור בשום אופן להסתכל על הבעיות שארה"ב ממציאה לעצמה באותו אופן בהן נתפסות הבעיות של מדינות אירופה החלשות. ארה"ב מסוגלת לשרת את החוב שלה, הכלכלה שלה צומחת ומאוזנת.איך להשיג 200 מיליארד דולר בתוך שבועיים?
כאמור, גייטנר הצליח להאריך לבדו את תקרת החוב בחודשיים, כשהצליח לשנורר כסף מכמה מקומות. למקרה שרציתם לדעת, להלן הוראות איך להשיג 200 מיליארד דולר בתוך שבוע:
1. מכירת נ"ע מסוימים שנמצאים בהחזקה ישירה של האוצר.
2. הגבלת הנפקות חוב חדשות. זה יכול לחתוך כ-34 מיליארד דולר בחודשיים מכמות הנפקות חודשיות רגילה.
3. יוכרז טווח השהייה של חודשיים בפעולות בני"ע מיוחדים שמוחזקים להשקעה על ידי קרנות פנסיה ממשלתיות. הדבר ישחרר כ-12 מיליארד דולר, כאשר סכום חד פעמי נוסף עשוי להשתחרר מאיסור השקעה מחדש של הריבית הצבורה בסוף השנה.
4. הסכומים המשמעותיים באמת באים מאי השקעה מחדש של עיקר כספי הפנסיה הממשלתיים בשתי קרנות מרכזיות – GSIF ו-ESF. בשני הקרנות הללו יש כ-180 מיליארד דולר. השימוש בהם בתור תקציב שוטף למשרדי ממשלה יעשה תוך מתן ערבות מדינה לביה"מ, שכן כספי הפנסיה מוגנים על ידי החוק.אלא שפברואר כנראה באמת יהיה הגבול האחרון, בגלל העונתיות בתקציב הפדרלי פברואר הוא חודש עם שיא בהוצאות הממשלתיות – זאת כיוון שהחזרי המס מתחילים לזרום למגישי בקשות, אין תקבולי מס בגלל תחילת שנה והרבה מתשלומי הריבית על האג"ח מתרכזים באמצע החודש הזה. אולי במקרה הקיצון יצליח למשוך מעט את הזמן עם דחיית העברת החזרי המס, אך לא יותר מכך.צריך גם לדעת איך לעשות פיזור השקעות
"אין לחתוך עץ בחורף... היה סבלני, הסערה תחלוף, האביב יבוא". – הציטוט הזה של רוברט שולר (הכנסייה הרפורמית) נכתב כאילו על ניהול ההשקעות. אך חשוב גם לשים לב איזה עץ משאירים. הגרף הבא מראה איך התנהג כל אפיק השקעות בעת ירידות בשוקי המניות בארה"ב. ניתן למשל לראות כי השקעה במניות של מדינות מתעוררות לא סיפקה הגנה ואפילו לא אג"ח של מדינות אחרות. האפיקים שסיפקו מתאם הפוך היו רק אג"ח ממשלתיות או אג"ח קונצרניות בדירוגי השקעה.http://www.cfb.co.il/SmarTradeConten...lamit39113.JPG "אין גמול תשואה לסיכון בשוק המניות."
השבוע נפטר רוברט האוגן (1942-2013). האוגן הקדיש את רוב חייו לשכנע כמה שיותר משקיעים שהאמונה כי סיכון גדול משמעו רווח גדול יותר היא אמונה שגויה. האוגן גיבה את טענתו במחקרים שהראו כי תיק מניות בסיכון נמוך, כלומר תנודתיות נמוכה, השיג באופן עקבי תשואה זהה לתיק בעל סיכון גבוה ולא רק בארה"ב, אלא גם ברחבי העולם. וטען אף שהמניות הרווחיות ביותר לבעלות הן המניות של החברות המשעממות, המוזנחות, הן עושות כסף ולא כותרות.
ההסבר שלו הוא שבשוק יעיל הסיכון הוא גם סיכוי ובתוחלת, התשואה של כל הנכסים זהה לאורך זמן. ההשקפה של האוגן נתפסה ככפירה בתורה של וול-סטריט והאקדמיה ואלה מצדן פטרו את טענותיו כחריגות. הדעה המקובלת הייתה כי השוק נותן פרמיה עבור סיכון. האוגן לא רק שחלק על טענה זו אלא אף הרחיק לכת וטען שספרי הלימוד על השקעות "מוטעים לחלוטין וצריכים להיכתב מחדש". הוא לא חסך בביקורת והאשים מרצים לשוק ההון, מנהלי כספים, אנליסטים ומשווקים במכירה של מה שקרא לו "הסיפור". האוגן טען שלא רק שנכסים מסוכנים לא ישיגו תשואה גבוהה יותר אלא אף להיפך: "הניסיונות של מנהלי השקעות להכות את מדדי המניות באמצעות רכישת מניות מסוכנות יותר גורם לתופעה שבה דווקא המניות הבטוחות מתומחרות בתמחור חסר וישיגו תשואה עודפת". הגישה המוטעית לטענתו של סיכון שווה תשואה, היא מלכודות משקיעים. גורמת להשקעה במניות במחירים גבוהים עם תשואה נמוכה ולכן פוטנציאל גדול יותר לירידה. באוקטובר האחרון אמר האוגן על המסע שלו לחשיפת האמת על התנודתיות - "זה היה מאבק של 50 שנה בשבילי". (מבוסס על דברים שכתב לזכרו ג'ונתן בורטון באתר MarketWatch)http://www.cfb.co.il/SmarTradeConten...lamit49113.JPGהאנליסטים צופים האצה של הכלכלה הסינית ב-2013http://www.cfb.co.il/SmarTradeConten...lamit59113.JPG"לגשם כל יום הוא יום גשום" – שייקספיר