אגדת האופה המקורנן

אגדת האופה המקורנן

לפני שנים רבות, חי בעיירה קטנה אופה מוכשר ושמו גסטון, ולו אישה טובהמאין כמותה, אשר הייתה תמיד עזר נגדו, אהבה אותו מאוד, ואף ילדה לו חמישה ילדיםנחמדים בריאים ויפים.
כל לילה, היה האופה קם משנתו,באשמורת השלישית, מתלבש בבגדים חמים ויוצא מביתו הקטן והחמים, לקור הלילה המקפיא,כדי להגיע למאפייתו המצויה בפאתי העיירה, כדי לאפות ככרות לחם טריים, עוגות,עוגיות, פשטידות מלוחות ומתוקות, כעכים ורקיקים, למען ישביע את רעבונם של אנשי העיירה , ואף את רעבונם שלהאנשים העוברים דרך העיירה, בדרכם צפונה או דרומה, בדרכם למחוז חפצם.
ומידי לילה בלילו, כאשר עזב האופה המוכשר את ביתו, והחל לנוע לכיווןמאפייתו, באותו זמן בדיוק , מידי לילה בלילו, היה מגיע מאהבה התורן של רעיית האופה, אשר היה חומקלמיטתה החמה עדיין, מחום גופו של הבעל האופה. בנשיקות חמות מתשוקה, הייתה מקדמתאשת האופה , את מאהבה, פושקת עצמה לעברו,כדי שילוש אותה ויצבוט בה, בדיוק כפי שעשה בעלה בבצק אשר לש תחת ידיו.
והמאהב הפליא באשת האופה את כישוריו האתלטיים, לש ובטש , דש ובחש , נשק ונגח, סחרר וערבל, גנח ונאנח, ומלא את רחמה בזרעו השוצף. היה מנשקה בכלפה, מלחש לה מילות אהבה, ויוצא מן המטה, מתלבש ועוזב אותה , עד ליל המחרת.
ואשת האופה המסורה, הייתה טובלת את בשרה בגיגית העגולה שליד המטבח הקטן ,בביתה הקטן והחמים. מתלבשתויוצאת למאפייה ועוזרת לבעלה האופה, למכור את מאפי ידיו להתפאר.
ומשנמכר אחרון הלחמים והמאפים של אותו היום, וזה היה קורה בשעות ביןהערביים, היה האופה נועל את מאפייתו, וביחד עם אשתו הולך לביתו, לאכול ארוחה טובה,לרחוץ בשרו במים ובסבון, עולה על יצועו, ביחד עם אשתו האהובה. ואם עמד לו כוחו,היה מקיים בה את מצוות פרו ורבו, מתהפך על יצועו ,ונרדם באחת, תוך שהוא חולם עלככרות לחם מעוגלות ויפות כחזה הדשן שלאשתו.
ובאשמורת השלישית, כדרכו בקודש, היה מתעורר האופה, מתלבש בשקט כדי לאלהעיר את אשתו הנמה על יצועה.לוקח את תרמילו, יוצא מן הבית ושם פעמיו למאפייתו אשרבקצה העיירה.
ולא יצאו דקות ספורות, מרגע עזיבת האופה את ביתו, היה נכנס לבית המאהב השוקק של אשת האופה, פושט בגדיו,נכנס בינות למצעים החמים, אל תוך חיקה החמים והמזמין של אשת האופה, אשר מילאהאותו בתאוותה העזה, ולא הניחה לו עד אשר תש כוחו.
וכך עברו השנים, כאשר האופה,עוזב את מיטתו , כל לילה, רק כדי שמאהב תורן, ימלא את מקום משכבו, ויחמם את יצועהשל אשתו.
ומידי שנה בשנה, ילדה אשת האופה , תינוק בריא וחזק, נצר לבית האופה,אשר דמיונו לאופה היה קלוש ביותר.
כי כמו שלחשו זקני הכפר— ילדראשון היה דומה דמיון מדהים לצבעי העורות,ילד שני היה נראה בדיוק כמו הנפח, ילדשלישי היה ללא ספק יוצא חלציו של הסייס , ילד רביעי היה כאחד הצאצאים של הטבח הכפרי, וילד חמישי היה כשתי טיפות מיםדומה לספר.
אופה העיירה התגאה בפני כולם על היותו גבר בעמו,חסון ועתיר כוח ואוןמיני,עובדה היא שבכל שנה אלוהים מברכובצאצא בריא נוסף.
ולעומת זאת, בני העיירה היו צוחקים בכל פה מאחורי גבו, כאשר ראובוודאות, למי דומים הילדים של אשת האופה.
וכדי שלא ירגיש עד כמה הם צוחקים עליו מאחורי גבו, היו באים בזוגותואף בשלשות וברביעיות, לחנות האופה, קונים ממנו מאפים שונים, תוך כדי שהם שואלים על שלום הילדים ושלום האישה. והוא מתגאה בפירות חלציו- משבח אותם ,מדגיש את דמיונם העז אליו, ומברך אותם בבריאות ואריכות ימים.
חלפו השנים, הילדים גדלו, והאופה רצה להביאם למאפייתו, כדי ללמדם את משלחידו, למען יעזרו במלאכה הקשה, ובעול פרנסת הבית. וימשיכו את השושלת.
וראה זה פלא: בנו הבכור- אהב להריח עורות של חיות, לשחק עמם, לנסות לצבוע אותם, ולראות כיצד לשפר אותם. ואףלגזור אותם בגזרות שונות ולהתקין מלבושים שונים ונחוצים מהם. המאפייה- כלל לא משכהאת ליבו, והוא מאן בכל תוקף להגיע לשם וללוש בצקים.
הבן השני, ילד חסון, בעל מבנה גוף מרובע, אהב מתכות, ומגיל קטן היהנוטל מיני מתכות ושאריות חומר מאצל הנפח, ומנסה לבנות כלים ומכשירים. כמה מכות חטףמאביו, עקב העובדה שבשום אופן לא היה מוכן לבוא למאפייה ולעזור בפרנסה- אך דבר לאהזיז אותו מדעתו.
הבן השלישי אהב בעלי חיים יותר מכל דבר אחר בעולם, ומתוכם- הסוסים היואהובי נפשו - המובחרים. מינקותו היה נהנהלהריח גללי סוסים שיבשו בשמש החמה, וכשגדל במקצת היה מחכה לשמוע שעטת פרסות סוסמתקרב אל ביתו, מייד היה פורץ החוצה ונעמד ברחוב, כולו אחוז רטט אושר שהנה יוכללראות סוס חולף ואולי אף ללטפו. משהגיע לגיל שיכל להצטרף למאפייה ואביו זימנוונטלו עימו, בכה הילד בכי תמרורים, כי לא מצא כל עניין בקמח, ביצים ומים ההופכיםמבצק ליצירות טעימות. ולבסוף מאס אביו בבכיו, ושיחרר אותו לטפל בסוסים.
הבן הרביעי, ילד עגלגל ומלא לחיים, אהב לאכול מגיל צעיר ביותר. בשרים, חלב וגבינות- ערבו תמיד לחיכו. כאשר היה גדול מספיקלטפס על כסא ולהגיע לכיריים, היה טועם את הנזיד שבישלה אימו, מתקן , מתבל ומשפר את הטעם, מוסיף פיסת נקניק לטעם, או כל מה שנדרש להפוך אוכלפשוט למעולה. ומגיל צעיר ביותר החל לבשל מטעמים בביתו-- לכול בני ביתו.
והצאצא החמישי אהב מהרגע שעמד על דעתו , לקצוץ, לכרות, לקצר ולשפר כלקווצת שערות שנקרתה לפניו. בין אם הייתה שייכת לאדם או לבהמה.לשנות , להבהיר , להכהות, להצעיר, לגוון ,לתקן , להגדיל לפאר. וכול ניסיונות השכנוע של אביו האופה נתקלובקיר אטום.
והאופה האומלל , תלש את שערותראשו, בניסיון להבין מה הסיבה שכל חמשת בניו, אינם הולכים בדרכיו, אינם צועדים בנעליו, ומתעבים את מלאכת האפייה.
בייאושו הרב, החליט לדבר עם האלמנה הזקנה , בת כפרו, אשר ידעה לפענח תעלומות, לפתור חלומות, לזווג זיווגים,להריח באושים, ולכשף כישופים.
ויהי יום אחד, באמצע החורף, אזר האופה המיוסר עוז בנפשו, ודפק על דלתהשל המכשפה הזקנה.
עיניים שחורות נוצצות הביטובעיניו, כאשר נפתחה דלת הבית. פנים חרושות קמטים קיבלו את פניו- ויד גרומה וקמוטההזמינה אותו לתוך הבית.
המכשפה הושיבה אותו על כסאעץ מחורץ, סמוך לשולחן עגול, ובמקביל- התיישבה מולו.
בטרם פצה פיו, על מנת להסביר את מטרת הפגישה- קרקרה המכשפה בקולההזקן- הם לא שלך. דמך לא זורם בעורקיהם. נטיית לבם אינה משלח - ידך. אל תצפה ואלתקווה ואל תשתומם כי אינם כמוך בשום צורה שהיא.
פרץ האופה המקורנן בבכיתמרורים. לבו נשבר בקרבו. כל-כך הרבה דברים , פיסות מידע ותרחישים מן העבר-הנוגעים לילדיו ואליו- קיבלו הסבר , באופן מיידי ואכזרי כל-כך.
חייו- שנראו מושלמים עד לאותה שנייה- הפכו לעיי חורבות בדיוק בשנייה שלאחריה .
הוא תפס את ראשו בשתי ידיו , נענע הלוך ושוב את ראשו, נהמות מלאות כאב- עלו וירדו מגרונו ,מבטאות את צערו העמוק כאוקיאנוס .
הוא זרק מטבע כסף על שולחןהזקנה, ופרץ בריצת אמוק , החוצה מביתה. הוא רץ ורץ , מגביר את מרוצתו , כמנסהלהותיר את המילים הנוראות מאחוריו. אך ככל שניסה- הצליחו המילים הקשות להשיגו.
האופה המשיך לרוץ, מבלי לדעת היכן דרך, ובאיזה שביל עבר. הוא נכנס ליער העבות המקיף את העיירה , לא שם לבלענפים שחבטו בפניו, למכשולים שמתחת לרגליו, ורץ כאילו השטן נושף בעקביו.
לפתע נגמר לו היער. וקרחת לבנה חלקה ומבריקה השתרעה לפניו. מבלי לחשובפעמיים, הוא זנק ועלה על המשטח הלבן וחשכי ריצתו הפכה לחלקה יותר , קלה יותר.
לפתע פתאום מצא האופה את עצמו שקוע במי-קרח קפואים. הקרח שהיה המשטח החלק שמתחת לרגליו נשבר .נשימתו נעתקה, בן רגע קפא גופו. בבעתה חשכי הוא נמשך למטה וכי הקרח שמעליו נסגר .
הוא ניסה למשוך עצמו כלפי מעלה, לנסות לפרוץ את מעטה הקרח, כדי לנשוםאויר טרי- אך לא הצליח. ייאושו וחרדתו גברו. הוא שמע את משק כנפי מלאך המוותבאוזניו.
הוא חשב על אשתו וילדיו. הוא חשב על העתיד. הוא חשב על עצמו. ואזהפסיק להלחם.