חמשיר לקפוטה ושטריימל- מאת אבשלום קור.

אם כל אישה שמתנפנף שערה
תלתלים, פסים או אפילו פאה ,
מסיחה דעתו של חכם בר-דעה,
אם כל בת החושפת קצה יד,
או קרסולה חלילה מציץ מבעדלבד,
מביאה החכם למחשבה לא צנועה,
אם כאמור "קול אישה בערווה "
ולשמוע מפיה קול זימרה,
עלול להסיט מפלפולי הגמרא
אם ילדה המהלכת על מדרכה,
עם קוקו זהוב וחצאית חסודה,
מפריעה לאברך להתרכז בשאילתא ,
אז- יואיל כבודו , באחורי האוטובוס לשבת,
לא להשתהות על המדרכה,אלא למהר לבית-כנסת,
וכדי שפריצות לא יראה - ליתר בטחון,
שילבש רעלה- זה הפיתרון !
ואוסיף ואומר- אם כל אלה מסיחים דעתו של אברך מתורה,
נשאלת השאלה - מה חוזקה שלאותה אמונה,
שכל בדל יד או רגל חשופה, גורמים למחשבתו לנדוד לדבר תועבה .

ד"ר אבשלום קור.



ההמשך-שלי.
חמשיר זה צריך להיות תלוי בכל בית -כנסת, בכל בית - מדרש,
והוא ממש חשוב , כמו כל פרק בתנ"ך, כמו הפשט -וכמו הדרש.
זה ידוע לכול- כי כשמונעים בכוונה, מילד ממתק או חתיכת עוגה
הוא חושק וחומד ומפנטז כל הזמן,על מה שנמנע ממנו כשהיה קטן.
וככל שיאסרו עליו- תגדל התאווה, היא תפרוץ מכול מבט, מכל מחשבה.
לא תתן לו מנוח, תזקור את הכפוף, עד שייאלץ להלך ממש שפוף.
ומחשש ומפחד -שאם אותו יתפסו, מהחברה הדתית - אותו מייד ינדו,
כעסו של החושק , לשמיים מרקיע, ויראתו מהחרם- את לבבו מכריע.
בין הפטיש לסדן- תמיד הוא נמצא, חוטף ממתקים- שנאסרו עליו בינקותא
כעסו הולך ורב, הוא מחפש בלי הפוגה, מישהיא שעליה תיפול האשמה.
ומי תשלם בסוף -על חינוכו המעוות, אם לא כל אם בישראל, אם לא בת חווה.

אילנה.



מומלץ להעתיק ולהדביק על קירות כל בית- כנסת ובית- מדרש.