שיעור בלשחרר

שעור בלשחרר

הפרופסורהחל את השעור ע"י הרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס לוודא שכולם רואיםאותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת?"
"50 גרם !" ... "100גרם!" ..." 125 גרם!" ... השיבו הסטודנטים.
"אני באמת לאיודע. על מנת לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה." אמר הפרופסור. "אבלהשאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות?"
"שום דבר"..... אמרו הסטודנטים.
" OK . מה יקרה אם אחזיק אתהכוס כך במשך שעה?" שאל הפרופסור.
"ידך תתחיללכאוב" אמר אחד הסטודנטים.
"זה נכון. ומהיקרה אם אחזיק את הכוס כך יום?"
"ידך עלולהלהתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תיאלץ להתאשפז בביתחולים" אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו.
"טוב מאוד. אךבמשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס?" שאל הפרופסור.
"לא" ...הייתה התשובה.
"אז מה גרם לכאביםבזרוע ומתח השרירים?"
הסטודנטים היו נבוכים,תמהים.
"מה עלי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים?" שאל הפרופסור.
"תניח את הכוס" אמר אחד הסטודנטים.
"בדיוק!" אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים.תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיללחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הם מתחילים לשתק אותך. לא תהיה מסגל לעשות כלדבר. חשוב לחשוב על האתגרים או בעיות בחייך, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא להניח להםבסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזקויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך!
ובכן, אנא, ידידי,תזכרו "להניח את הכוס היום!"
אילנה.

אהבתי....

להחזיק כוס במשך שעות זו פעולה מודעת. בעיות החיים אינן פעולה מודעת הניתן לבחור
לעשותה או לאו, ויחי ההבדל הקטן ...

בסרט האלמותי-"חלף עם הרוח"- בסצינות הסיום הבלתי-נשכחות, כאשר בוני מתה, ומלני-מתה, וסקרלט נוכחת כי מעולם לא אהבה באמת את אשלי- אלא את בעלה, רט באטלר. היא נחפזת לביתם, ומוצאת אותו אורז את חפציו, בדרכו להיפרד ממנה. ביאושה, מתמוטטת סקרלט על המדרגות בבכי. לפתע, היא נזכרת בקולותיהם של אביה, של אשלי ושל רט- "את אומרת לי שטארה אינה חשובה בעינייך?", "משהו שאת אוהבת יותר מאשר אותי, אף שאולי אינך יודעת זאת. טארה" ו"ממנה את שואבת את כוחך. האדמה האדומה של טארה". הקולות הולכים וגוברים, וסקרלט מתעודדת ואומרת:
"טארה, הבית. אחזור הביתה, ושם אחשוב על דרך כלשהי להחזיר אותו. ככלות הכל, מחר יום חדש". בתמונת הסיום, נראית צלליתה של סקרלט כאשר היא עומדת על אותה גבעה עליה עמדה עם אביה בתחילת הסרט, ומשקיפה לעברה של טארה."

סקרלט או'הרה- מניחה את צרותיה הצידה, בדרך מודעת, כדי שתוכל לנוח ולשאוב כוחות מחודשים, על מנת שתוכל להתמודד איתן - מחר.

מסיפוריהם של אבי, ז"ל, ושל אימי - תבדל"א , ששניהם עברו את השואה, אני יודעת כי חלק חשוב בהישרדותם-היתה הפעולה המכוונת- של הרצון העז לחיות מיום ליום, חרף ההתמודדות עם הרעב, הקור המקפיא בסיביר המחלות ועבודות הכפייה . זאת על ידי על ידי הדחקת המחשבות הנוראיות על מצבם. אצלם ההדחקה היתה במשך שנים- עד השחרור. והם נשארו שפויים והגיוניים אחרי המלחמה.

המוטיב הציורי הזה-משמש כלי רב עוצמה- בהגנה על נפש האדם.
וכן-זאת פעולה מודעת , הניתנת לבחירה.
זאת דעתי.
אילנה.
נ.ב.-
אפשר לא רק להניח את הכוס, אפשר גם ללגום ממנה לרוויה.

אילנה את כותבת מאוד מוכשרת מציירת במילים
אכן לא ניתן לנבא אירועים אבל בהחלט ניתן לבחור גישה להתמודד עם קשיים
אם ראית אתמול מסטרשף הייתה שם בחורה שנםגעה קשות בתאונת דרכים ובמשך שנה לא יכלה לשבת רק לשכב
תוך כדי שכיבה על הבטן היא בשלה ויצרה לה עולם שלם של ריחות טעמים וטעם לחיים
היא דוגמה חיה של לבחור להניח את הכוס

בוקר טוב,
בחיים זה לא עובד כמו בסרטים.
יש גורמים בלתי תלויים בנו אלא בטבע ועוד פקטורים ועוד ועוד דברים שאינם עובדים בהתאם לחוקים.
שחקן מעוף מסכימה איתך וכן יש כאן פילוסופיה שלמה שלא אדון בה.

אגב שחקן יקר הנושא עדיין פתוח לחלוטין אבל אני חורגת ממנהגי

יפה לבנות כפיים לבנות ושחקן אחד

R

יום נעים מלא רווחים