אם זה עבד בטעימת יין זה עובד גם בבחירת מניות
בדיחה על חשבון טועמי יין לאחרונה נערך בבוסטון אירוע טעימות יין, בו השתתפו אניני הטעם הידועים של המשקה הזה. תנאי טעימות היין היו פשוטים מאוד.
עשרים וחמישה מיינות הטובים ביותר, שמחירם לא עלה על 12 דולר, נקנו בחנויות בבוסטון. לאחר מכן, הרכיבו קבוצה של מומחים כדי להעריך את היינות האדומים והלבנים, שהיו אמורים לזהות את היין הטוב ביותר מבין אלו שהוצגו, מבלי לדעת איזה יין זה.
כתוצאה מכך, היין המנצח היה היין הזול ביותר. וזה בפעם נוספת מוכיח, שטועמי ומבקרי היין, זה - מיתוס. בעקבות ניתוח של תשובות המומחים, מצאו שכל הטועמים פשוט בחרו את היין שהיה הכי טעים להם.
אגב, בשנת 2001, פרדריק ברושה מאוניברסיטת בורדו, ערך 2 ניסויים נפרדים וממחישים על טועמי היין. במבחן הראשון, ברושה הזמין 57 מומחים וביקש מהם לתאר את התחושות שלהם משתיית שני סוגי יין בלבד.
מול המומחים עמדו 2 כוסות יין - לבן ואדום. החוכמה היא שהיין האדום למעשה היה אותו יין לבן, עם תוספת של צבעי מאכל . אבל זה לא מנע מהמומחים לתאר את היין "האדום" בשפה שהם משתמשים בה בדרך כלל כדי לתאר את היינות אדומים. מומחה אחד קרא לו "jamminess" שלה (דמוי ריבה), ואחר אפילו הרגיש את הטעם של הפירות האדומים. אף אחד אפילו לא שם לב שזה היה יין לבן!
הניסוי השני של ברושה היה אפילו יותר מרשיע עבור המבקרים. הוא לקח יין בורדו רגיל, ושפך אותו לתוך שני בקבוקים שונים עם תוויות שונות. בקבוק אחד היה "גרנד קרו", והשני - יין שולחן רגיל. על אף העובדה שהם באמת שתו את אותו היין, המומחים דירגו אותם באופן שונה. "גרנד קרו" היה "וודי, נעים, מורכב, מאוזן ועוטף" ויין השולחן היה, על פי המומחים "חלש, חסר טעם, בלתי רווי ופשוט". לכן, רוב המומחים אפילו המליצו לא לצרוך אותו.
המומחים, הם האינדיקטורים של האופנה, והטעם שלהם אינו שונה מן תחושת הטעם של אדם ממוצע. פשוט האנשים רוצים להקשיב לדעה של מישהו, לכן קיים המושג "מומחה".
נשאלת השאלה: האם "המומחים" קיימים? או שזו רק דעה של אדם סמכותי?
