נושא שעושה לא מעט רעש: טקסס הוציאה להורג אדם הסובל מפיגור שכלי
באופן כללי הנושא של הוצאה להורג מאוד רגיש. רוב המדינות בארה"ב (ובעולם) איסרו על הוצאה להורג.
נכון שלכל מטבע שני צדדים, אך השאלה היא תמיד מה המצפון אומר? כמה זה באמת נכון מבחינה המוסרית? ובאילו מקרים צריך להתגמש?
כתבה מוואלה:
מרווין ווילסון, בעל מנת משכל 61, הומת בזריקת רעל בגין רצח. החוקה אמנם אוסרת להוציא מפגרים להורג - אך בטקסס, פיגור לא מוגדר לפי המדע, אלא לפי דמות מספר של סטיינבק
בגיל 54, מרווין ווילסון אינו יודע להשתמש בספר טלפונים. הוא קורא וכותב ברמה של ילד בכיתה ב'. מכריו מספרים כי אינו יודע להתאים גרביים או לכפתר חולצה, להשתמש בסולם או במכסחת דשא, אינו מבין למה משמש חשבון בנק, וקרה בעבר שהידק את חגורת הבטיחות שלו כך שכמעט נחנק. ביום בו נולד בנו, הוא שב להרגל המוכר של מציצת האגודל. מנת המשכל (IQ) שלו, לפי רוב המדדים המקובלים, היא 61 - עמוק באחוזון התחתון באוכלוסיה, והרבה מתחת לרף המקובל להגדרת פיגור שכלי, העומד על 70. מכל הסיבות הללו, ועוד נוספות, הוא אובחן על ידי נוירו-פסיכולוג בעל ניסיון של עשרות שנים כסובל מ"פיגור שכלי קל".למרות כל זאת, הלילה (רביעי) בשעה 2:00 הוציאה מדינת טקסס להורג את ווילסון בזריקת רעל. זו ההוצאה להורג השביעית השנה בטקסס - ועוד לפחות שבעה נידונים למוות נוספים מיועדים להוצאה להורג עד סוף השנה. אמנם בית המשפט העליון של ארה"ב קבע כבר לפני עשור, ב-2002, כי אין להוציא להורג אנשים הסובלים מפיגור, בשם התיקון השמיני לחוקה האמריקאית האוסר על ענישה מוגזמת - אך במקרה זה, כמו באחרים לפניו, מצאה המדינה הדרומית דרכים לעקוף את ההוראה הפדרלית.ווילסון נידון למוות בגין רצח המודיע המשטרתי ג'רי וויליאמס בעיר בומונט שבטקסס, בשנת 1992. מדובר במקרה קלאסי שמעמיד במבחן את החוק בהקשר לאנשים עם מוגבלויות: ווילסון היה אחד משני מעורבים ברצח, לצד אנדרו לואיס, ונתון למניפולציה של שותפו המתוחכם הרבה יותר ממנו. העדה המרכזית נגדו הייתה אשתו של לואיס - שהעידה כי שמעה את ווילסון מתוודה שהוא זה שלחץ על ההדק - ולכן נקבע כי הוא האשם המרכזי ברצח, ולא בעלה.ווילסון עבר סדרה ארוכה של בדיקות כדי לבחון את מידת כשירותו השכלית, שעליהן פיקח הנוירו-פסיכולוג ד"ר דונלד טרהן, שמאחוריו הערכה של למעלה מ-500 מטופלים. בתומן, הוא קבע כי תחת כל קריטריון, ווילסון ראוי להגדרה של "מפגר" - ולכן אסור, על פי הוראת החוקה ובית המשפט העליון, להוציאו להורג.התביעה: הוא מערים על בית המשפט
אלא שטקסס אינה מדינה רגילה בארה"ב. כדי לעקוף את הוראת בית המשפט העליון, מצאו מחוקקיה מהלך מקורי: הם ניצלו סעיף בפסיקה שהותיר למדינות חופש מסוים בהגדרת המושג "פיגור שכלי", וקבעו מדד משלהם. המדד הזה אינו מבוסס על מבחנים קליניים ומדעיים, אלא על שבעה קריטריונים שזכו לשם "גורמי בריסנו", שאמורים להכריע אם אדם ניחן ביכולת לתכנן או לשקר.
הקריטריונים הללו, שלפיהם נקבע מי יזכה לחיות ומי ימות, מבוססים בין היתר על דמות ספרותית: לני סמול, גיבור הספר "על עכברים ואנשים" של ענק הספרות האמריקאית ג'ון סטיינבק - בחור "איטי" שהורג בטעות ילדה קטנה בידיו, משום שאינו מודע לכוחו. כך קובע הטיעון, המעוגן בפסיקה של בית המשפט העליון של טקסס מ-2004: "רוב אזרחי טקסס יסכימו כי לני, לנוכח קשייו בקבלת החלטות בשיקול דעת, יהיה פטור מעונש מוות". לכן, קובע הטיעון, כל מי שיכולותיו המנטליות עולות על אלו של הדמות הבדיונית - אינו צריך לזכות להגנת החוקה. על בסיס זה, וללא כל עדות של מומחה לרפואה או פסיכולוגיה, פסק בית המשפט בטקסס כי ווילסון כשיר להוצאה להורג.הפרשה עוררה מחאה נרחבת בקרב משפטנים ומומחים לבריאות הנפש בארצות הברית. כך למשל, האיגוד האמריקאי למוגבלויות התפתחותיות קבע כי "ה'מבחן' האימפרסיוניסטי של טקסס להגדרת פיגור, המעדיף סטריאוטיפים על עובדות, מתיר בפועל להוציא להורג כל אחד, למעט המקרים הקשים ביותר".פרקליטיו של ווילסון הגישו עתירה אחרונה לבית המשפט העליון בוושינגטון, בפניו טענו אתמול כי מרשם אינו כשיר לחלוטין בשל מוגבלותו. פרקליטי התביעה, מנגד, טענו כי מדובר במצג שווא, וכי ווילסון הוא למעשה פושע מועד, סוחר סמים שמערים על בית המשפט. "אם ווילסון יוצא הלילה להורג", טען פרקליט ההגנה הראשי, לי קוברסקי, "טקסס תפר בפועל את החוקה האמריקאית". אך שופטי בית המשפט העליון לא קיבלו את הטיעון ודחות את העתירה - ובשעה 2:00 הוצא ווילסון להורג.
