Printable View
שלום שחקן
אשמח אם תתן לקוראים הסבר על איך האנליסטים קובעים אם השוק הוא זול או יקר. הכוונה בעיקר למדדים ראשיים כמו ת"א 25 או S&P 500.
אני יודע שמשתמשים ב מכפיל רווח מצרפי וגם ביחס בין שווי ספרים לשווי שוק.
איך אפשר לדעת המדד/ שוק במחיר סביר או במחיר מוגזם?
שלום חלכאי,
לא שחקן, אבל אנסה להציע תשובה, כדלקמן:
הכל, או לצורך העניין נאמר כמעט הכל, נקבע לפי הפוזיציה של בית ההשקעות לו שייך אותו אנליסט !!!
זה כמו שתיתן לשני פרופסורים לכלכלה לקבוע שווי של חברה. תקבל תוצאות רחוקות כמרחק בין יום ולילה - הכל תלוי מטעם מי (קונה/מוכר) נעשית הערכת השווי.
כמה פשוט.
בברכה,
אודי
חקלאי קבל - אם תחפש באתר מרקטווטץ , או סתם בגוגל , נעשה לאחרונה מחקר
בקרב מאות אנליסטים בארה"ב ואירופה , ויודע מה גילו?
95% מההמלצות שלהם היו קנייה
3% מההמלצות היו מכירה
אחוז וקצת - נייטראלי
לך תבנה מדינה עם נוכלים.
עדיף לך לקנות מונופול וקוף בבון.
לתת לו לזרוק את הקוביות על הלוח ואם יצא בניין , תקנה נדלן
אם יצא תחנת דלק תקנה אנרגיה.
אם יצא בית קפה או קונדטוריה , תקנה שטראוס או אסם
אם יצא עיר עם ים - סע ליוון לחופש
הדעה על אנליסטים ובתי השקעות כאן באתר שמבוטאת חדשות לבקרים ע"י רבים ולעתים גם ע"י שחקן ידועה, לכן ברשות חלכאי אצטרף ואחדד את השאלה-
איך נכון לתמחר את השוק בצורה מקצועית ועניינית מבלי לתת מקום לפוזיציה כזו או אחרת, או במילים אחרות איך אתה שחקן קובע אם מבחינתך השוק מתומחר בחסר או ביתר ?
כוונת השאלה שלי לא הייתה בדיוק להבין איך האנליסטים מעריכים אלא יותר בכיוון של להבין מהי נקודת כניסה "סבירה" לקניית מדדים ראשיים. ברור שגם אם השוק מתמחר בזול, יכול לבוא משבר שיוריד את המחירים עוד יותר למטה. השאלה היא מנקודת מבט של משקיע טווח ארוך - האם המחיר שאני משלם סביר או שמדובר במצב של בועת מחירים?
אנסה לענות עניינית אע"פ שיש משהו בגישת האנליסטים המסורתית.
נהוג להתחשב בעיקר במכפיל הרווח של המניה, ולהשוות אותו למכפיל ההיסטורי שלה אל מול מכפיל
המדד בטווח של עשור. לרוב, מכפיל 10-15 נחשב כמכפיל נמוך המצדיק קניה, וזאת בתנאי והמכפיל
ההסטורי גבוה מכך. הגישה הפשטנית הזו היא הגישה המובילה אך מיותר לציין שאין באמת מישהו
שיודע לחזות מגמה, ובין זה שאני יודע להסביר מדוע השוק זול לבין זה שהשוק יטפס יש פער לא קטן.
לדעתי האישית גישת מכפיל הרווח איבדה מעט מחשיבותה בעת האחרונה מאחר והמידע נפיץ יותר
והמשקיעים אגרסיביים יותר. כיוון שכך כל סקטור פיתח לו גישה מעט שונה, שבמהותה מתבססת על מכפילי
רווח אך שונה בצורת התמחור.
אם תיקח את סקטור הגז/נפט, במקרים בהם כבר יש אישור ודאי מה נמצא הרי ששם נהוג לקחת את
גודל הבאר, להכפיל בתקופה במספר השנים ולקבל את גודל המאגר. מזה להחסיר הוצאות וקיבלת שווי מניה.
בסקטור הביטוח נהוג להוון רווחים בין 3 שנים ל 5 שנים ובהתבסס על ההנחה כי לא יהיו שינויים רגולטוריים (מה
שבפועל התרחש ודמי הניהול בקופות נחתכו בחצי ויותר).
בביומד - לרוב זה שאלה של חלום. אפשר לדבר על שוק פוטנציאלי אך בין זה לבין מחיר המניה כמעט ואין דבר
וכך הלאה.
אם לסכם, אין דרך אחת, ובטח לא פשוטה, לענות על השאלה ובכל מקרה האנליסטים שוגים בשל הנחת היסוד
שלהם כי כל הנתונים ישארו דומים. איננו יכולים לחזות יום קדימה, ולכן אם תפתח אתרים כלכליים לפני שנתיים
תראה את ההמלצות על סלקום ופרטנר שכונו "פרות מזומנים". איש לא צפה כמובן את הרגולטור, ולכן הם טעו.
הדבר נכון גם לועדת ששינסקי, ונוגע גם להפכפכות השוק. כיום כולם רוגמים את דנקנר על ההשקעה בקרדיט סוויס
אך לפני שנתיים הוא נחשב גאון השקעות וכל הכתבות פשוט האדירו אותו.
כשאני מנתח מניה אני מביט בעיקר על תזרים המזומנים בקופה, תנועת בעלי עניין, רווח פוטנציאלי פעילות המתחרים
ומיהם ראשי החברה. מכפיל הרווח הוא פקטור אך הוא פחות מעניין כיוון שאם בעלי עניין יוצאים ממניה, הם לבטח יודעים
טוב ממני מהי הסיבה ולא רלונטי גם אם המכפיל הוא 5. כשבעלים של חברה מבצע דילול אחר דילול אין מה לחפש בחברה
הזו וכן הלאה.