סיפורים קצרים שמוסר השכל בצידם.

כבר הנביאים בתנ"ך ידעו את הסוד - אין כמו סיפור או משל ככלי להעברת מסר או הדגשת נקודה.

רואים על הפנים
זו הייתה תגלית מרגשת! אחרי ימים ארוכים ולילות שבהם המעיטו בשינה, ארבעה גברים שחפרו כדי למצוא זהב גילו את האבן הנדירה. הם שברו אותה ולשמחתם הרבה גילו גוש זהב. בתקוות מחודשות ומצב רוח מרומם עמלו הגברים במרץ וגילו שפע זהב. הם החלו לחגוג את עושרם החדש ואיחלו ברכות איש לרעהו. "סוף סןף עשינו זאת! גילינו זהב! אנחנו עשירים!"
הם קטעו את החגיגה הנלהבת כדי לנסוע לכפר הסמוך ולקנות מצרכים שיספיקו להם להמשך מלאכתם. הם החליטו לא לומר דבר לאחרים על התגלית. כל אחד מהם עמד בהבטחתו. אולם, כאשר התכוננו לחזור למחנה, ראו כי כפריים אחדים אורזים את חפציהם ומתכוננים לחזור אתם. כעוסים ומאוכזבים פנו איש לרעהו כדי לברר מי גילה את התגלית. הקהל שליווה אותם ענה להם, "איש לא אמר מלה. ראינו זאת על פניכם."
הבעת הפנים ומעשיו של אדם יכולים לגלות יותר ממה שאומרות מילותיו. אנשים רואים על פנינו את גישתנו. מעשים ושפת הגוף מדברים בקול חזק יותר מאשר דיבורים.

תלונות! תלונות! תלונות!
כדי לשהות במנזר מון סרה בספרד אדם חייב להיות ממושמע. אחת מדרישות היסוד של מסדר דתי זה היא שהגברים הצעירים ישתקו. פעם בשנתיים יש להם הזדמנות לדבר וגם אז מותר להם לומר רק שתי מלים.
אחד החניכים במסדר הדתי הזה, אשר סיים שנתיים של הכשרה, הוזמן על ידי הממונה עליו לשאת את הנאום הראשון בן שתי המלים. "האוכל איום." הוא אמר. שנתיים לאחר מכן הוזמן שוב. "המיטה קשה." הוא שאג. שנתיים לאחר מכן בהגיעו למשרד הממונה הוא קרא, "אני פורש." הממונה הביט בנזיר הצעיר ואמר, "אתה יודע, אינני מופתע בכלל. מאז שהגעת לכאן אתה רק מתלונן, מתלונן, מתלונן."
מוגזם? אולי. מה היית אתה עושה לו התבקשת לתאר את חייך בשתי מלים? האם תתמקד במשוכות, מהמורות וחוסר ההגינות, או האם תתרכז בדברים הטובים, הנכונים והיפים?"

בידיים ריקות
את הסיפור הבא שמעתי מפי מרצה בסדנא לניהול משא ומתן בה השתתפתי:
איש עסקים ישב על סירה באגם ודג דגים. לפתע העלה בחכתו דג משונה. צבעו היה כחול מבריק והוא נצץ באור השמש כשהעלה אותו על הספינה. לפתע דיבר הדג אל האיש.
"אנא, החזר אותי לאגם," הפציר הדג. "אני אעניק לך שלוש משאלות."
איש העסקים חשב לרגע על הבקשה וענה, "חמש משאלות ועשינו עסק."
"אני יכול לתת לך רק שלוש," ענה הדג בשארית כוחו.
"ארבע וחצי," הציע האיש.
"שלוש," ענה הדג חלושות.
"טוב, נתפשר על ארבע," הסכים איש העסקים לוותר.
הדג לא השיב. הוא שכב מת על סיפון הסירה.

לסדר את העולם
האם הצעירה התכוננה לרגעים אחדים של התרגעות אחרי יום ארוך ומתיש. אולם, לילדתה הקטנה היו תכניות אחרות לגבי הזמן של אמה.
"קראי לי סיפור, אימא" בקשה הילדה הקטנה.
"תני לאימא כמה דקות להירגע ולאסוף כוח. לאחר מכן אשמח לקרוא לך סיפור," ביקשה האם.
אבל הילדה הקטנה התעקשה שאמה תקרא לה סיפור מייד. בהברקה פתאומית, קראה האם את העמוד האחורי של כתב עת שקראה. הייתה בו תמונה של העולם על עמוד אחד מלא. היא קרעה את התמונה לחלקים קטנים וביקשה מהילדה לחבר את התמונה. היא הבטיחה לה שאחרי זה תקרא לה סיפור. היא הייתה בטוחה שכך תקנה לה רגעים מספר להתרגעות.
שתי דקות אחר כך כבר הכריזה הילדה הקטנה על השלמת מלאכת הפאזל. לתדהמתה, התברר לאם כי הילדה הרכיבה את כל התמונה. כאשר שאלה את הילדה כיצד הצליחה לעשות זאת כה מהר, הסבירה הילדה כי בצד האחורי של הדף הייתה תמונה של ילדה קטנה, "את רואה אימא, כאשר הרכבתי את הילדה הקטנה, כל העולם הסתדר."
לכל אחד מאיתנו יש את היכולת "לסדר את העולם". הכל מתחיל מכך שאנחנו לוקחים עצמנו בידיים. בכל אחד מאיתנו טמונים כל היכולות והיצירתיות הדרושים לנו להצליח. התנאי היחיד הדרוש הוא לסגל את הגישה הנכונה.

כל העולם מסריח
אנשים חכמים ופילוסופים במרוצת הדורות היו חלוקים בנוגע לדברים רבים, אך רבים מהם מסכימים פה אחד בנוגע לנקודה אחת: "אנו הופכים למה שאנו חושבים."
רלף וואלדו אמרסון אמר, "האדם הוא מה שהוא חושב עליו כל היום."
הקיסר הרומאי מרקוס אאורליוס ניסח זאת כך: "חייו של אדם הם פרי מחשבותיו."
וגם בתנ"ך אנו מוצאים כי את אשר יחשוב האדם בלבו, כך הוא.
באחד הימים בשעות אחה"צ ביקר סבא זעפן את משפחתו. כאשר חטף תנומה, החליט נכדו להשתעשע מעט ופיזר גבינת רוקפור על שפמו של הסב. עד מהרה הוא הקיץ בנחירה, שעט מחוץ לחדר השינה ושאג: "החדר הזה מסריח." הוא עבר בכל הבית ומצא שבכל חדר יש אותו הריח. ביאושו פילס לו דרך החוצה ואז התברר לו ש"כל העולם מסריח."
כל אחד מאיתנו מביט אל העולם דרך המסך שאנו יוצרים במחשבותינו. אם ראשנו מלא במחשבות שליליות, העולם נראה מקום נורא. אם ראשנו מלא במחשבות חיוביות העולם נראה מקום נפלא לחיות בו. איך נראה לך העולם?

הכלב המופלא
מספרים על צייד ברווזים שחיפש כלב שיסייע לו בציד. לאחר הרבה חיפושים גילה כלב המסוגל להלך על המים כדי לשלוף ברווז - הוא רכש מייד את הכלב. כשהוא עדיין נדהם מתגליתו שאל עצמו האיש כיצד יספר את החדשות לחבריו הציידים. הרי אף אחד לא יאמין לו.
וכך הזמין הצייד חבר שיתלווה אליו לציד. הם צעדו לעבר האגם והמתינו. כאשר להקה של ברווזים התקרבה, הם דרכו רוביהם וירו. הכלב הגיב בריצה על פני המים ותפיסת הציפור. אולם, החבר שתק. הוא לא אמר מלה על הכלב המופלא.
במהלך הנסיעה הביתה, פנה הצייד לחברו ואמר, "האם שמת לב למשהו יוצא דופן אצל הכלב?"
"כן, וודאי," השיב החבר. "הוא לא יודע לשחות."


אני חוזר הביתה
אולי שמעתם את הסיפור על חברה ליצור נעליים ששלחה איש מכירות לאפריקה כדי לחפש את הפוטנציאל לשווק את מוצריה שם. לאחר מספר ימים דיווח איש המכירות: "אני חוזר הביתה. אין כאן שוק למוצר שלנו. כולם כאן הולכים יחפים."
החברה החליטה לשלוח איש מכירות בעל גישה חיובית יותר כדי שיבדוק את המצב. בתוך שעות מספר, דיווח איש המכירות בהתלהבות על ממצאיו לחברה. "השוק בשל כאן. יש הזדמנויות נהדרות. לאף אחד עוד אין נעליים."
שני בני-אדם שונים עם שתי דעות שונות. החיים הם שאלה של נקודת מבט. הכול תלוי במה שאתה בוחר לראות. מה אתה רואה?

להמשיך עם מה שיש
ניקולו פאגאניני היה כנר מפורסם מאוד ומוכשר שחי ופעל במאה התשע-עשרה. הקונצרט הבלתי-נשכח שלו נערך באיטליה בפני תזמורת מלאה. האולם היה מלא מפה לפה והנגינה שלו הייתה נפלאה, הצלילים שהפיק מן הכינור היו מדהימים וקהל השומעים ישב מוקסם. לקראת סוף הקונצרט, הדהים פאגאניני את הקהל ביצירה מופלאה כאשר פתאום פקע אחד ממיתרי הכינור והיה תלוי ברפיון מהכלי. פאגאניני עיווה את פניו, הניד בראשו והמשיך לנגן, באלתור נפלא.
לאחר מכן, להפתעת הכל, פקע המיתר השני. זמן קצר לאחר מכן, פקע השלישי. כמו בקומדיית סלפסטיק, פאגאניני נשאר עומד על כנו כששלושה מיתרים מידלדלים מהסטרדיבאריוס שלו. אולם, במקום לנטוש את הבימה, הוא עמד על מקומו והשלים בשלווה את הלחן הקשה על המיתר היחיד שנשאר.