סוחרים על תקווה? | עולמית יומית 05 ביוני 2012. כלל פיננסים.

היום יקיימו שרי האוצר והנגידים של שבע המדינות המתועשות (G7)
שיחת התייעצות בכדי לדון בהתדרדרות משבר החובות באירופה, זאת לפני מפגש ה-G20
המתוכנן ל: 18-19 ליוני.

כשאתה קונה נייר ערך אתה קונה ציפיות, ספקות, חששות, תקוות... תיק ההשקעות שלך הופך במהרה לפרוטפוליו של דילמות נפשיות, עם אגו, איד, האני העליון ומכניס אותך למאבק מתמיד עם המציאות" משכך, "האם ייתכן שמשקיעים חשים הכי בנוח דווקא כשהם בהפסד? הרי משקיע טיפוסי בטוח שלא יממש בהפסד ובעיניו המחיר הנמוך הוא רק זמני ומגוחך. לכן, אין לו למעשה ממה לדאוג, המאבק על כל החלטה נעלם והוא יכול לשבת
בנוחות. לעומתו, "ברווח, המשקיע נכנס לדילמות קשות, שהרי אז זה תפקידו להחליט אם לממש או להגדיל סיכון. הדילמות האלה יוצרות חרדה וקושי נפשי. כאשר בהפסדים, הוא לא היה צריך להחליט כלום, יכל לשבת לו בשקט ולהרגע..."
היום יקיימו שרי האוצר והנגידים של שבע המדינות המתועשות (G7) שיחת התייעצות בכדי לדון בהתדרדרות משבר החובות באירופה, זאת לפני מפגש ה-G20 המתוכנן ל: 18-19 ליוני. ברקע, קריאתה של ספרד לאיחוד לעזור למערכת הבנקאית שלה (ראו הרחבה) ועל רקע נתוני המשרות החלשים בארה"ב בסוף השבוע (הרחבנו בסקירה). מה כבר יוכלו מדינות ה-G7 לעשות שיעזור לאירופה? הכלי העיקרי שלהן הוא קרן המטבע. נכון, הן יוכלו לתת למדינות הפריפריה באיחוד מעט אויר, אבל מהניסיון קרן המטבע לא נותנת לעולם כסף בחינם אלא רק עבור רפורמות או עבור בכירות בחוב. כלומר, שבמקרה של תספורת הקרן רוצה לקבל עוד לפני הפנסיונרים הספרדיים. מה שאומר שגם אם מדינות ה-G7 יהיו סופר נחמדים ואדיבים, השוק אולי יעלה, אבל לאחר מכן שוב נגלה שחזרנו לנקודת ההתחלה – שהרי הקושי להעביר רפורמות וקונסלידציה פיסקלית מסויימת הן עיקר הבעיות. מצד שני, אולי אם הפיתוי החיצוני יהיה כל כך גדול ומפתה, אירופה בכל זאת תתחיל לזוז. ואז מי שמכר בירידות עלול להרגיש שיצא טיפש, כמו שהרגיש בשני גלי הירידות הקודמים.
"תקוו. אם אתם מתחילים לחשוש ששום דבר לא יסתדר תקוו יותר" – (אנונימי)
כשנתוני המאקרו בארה"ב ממשיכים לאכזב (ראו הרחבה), יש לפחות את סין שמפיחה מעט תקווה כשסקר מנהלי הרכש בתעשייה של HSBC הצביע על האצת קצב ההתרחבות (עליה ל-54.7 נק') ואת אוסטרליה שחוזרת להוריד ריבית, צעד שמאותת עבורנו על המדיניות הצפויה של בנק ישראל, שעשוי להשוות את עצמו לאחת הכלכלות היחידות בעולם שנמצאת כיום עם מאפיינים דומים לכלכלה הישראלית. בינתיים, השווקים יכולים לעלות על התקוות הללו...
איך קורא שספרד צועקת "הצילו" ושוק המניות שלה מזנק ב-4%?
לפעמים קשה להבין את השוק הזה, אתמול למשל (4 ביוני) קראה יו"ר ראש מפלגת הימין בספרד לעזרה של האיחוד למדינה והצטרף אליה שוב ראש ממשלת ספרד, רחאווי, שקרא גם הוא למוסדות האיחוד לעזור ולבנק המרכזי לתמוך באג"ח הספרדיות. היום הגיע תורו של שר האוצר הספרדי לבקש סיוע ואם המצב באמת כ"כ חמור, איך קורה שהבורסה הספרדית דווקא טיפסה ביומיים האחרונים ביותר מ-4%? האם זאת רק התקווה שהקריאות יזכו למענה? כבר כתבנו פעם שהשווקים רוצים לראות שספרד מכירה בבעיות שלה. שלב ראשוני בכל טיפול. כך הם עלו גם לאחר שזאת נאלצה להלאים בזמנו את הבנק הרביעי בגודלו במדינה (Bankia), מה שהכניס באותו זמן תקווה ולא פחד. ואולי באמת התקוות של המשקיעים לסיוע עזר גם הוא... מקווה שלא יתאכזבו, אני שונא שוק שעולה על תקוות גבוהות...
בנקים באירופה – אנחנו על זמן שאול?
הסיפור של הלאמת Bankia (כאמור, הבנק הרביעי בגודלו בספרד) בחודש שעבר, הגדיל את החששות שזאת רק ההתחלה של שרשרת נפילות בנקים באירופה ובטח כשברקע, ספרד קוראת, כאמור, לסיוע לבנקים שלה. אבל קודם צריך לשים לב להבדל בין Bankia לשאר הבנקים – בנקייה הוא איחוד של שבעה בנקים ספרדים לחיסכון בדצמבר 2010. כשכעת ברור כי מדובר היה באיחוד שגוי כלכלית ללא הכרה במצב קשה של תיקי ההלוואות של הבנקים המאוגדים. האם אותו מהלך עיסקי שגוי מעיד על חוסר יציבות במערכת הבנקאית האירופאית כולה או שזהו מקרה יוצא מן הכלל ולא כזה שמעיד על הכלל? ראשית יש להבדיל בין שתי הסכנות הגדולות לבנקים:
1. בעיית נזילות
2. בעיית ערך הנכסים
בעיות נזילות קורות לרוב כאשר חוסכים מושכים את כספם ולבנק אין נזילות להמשיך את פעילותו. תופעה כזאת היא לרוב מערכתית ועלולה לגרום למשבר אשראי חמור. לעומתה, בעיית ירידה בערך הנכסים לרוב שונה בין בנק לבנק, תלוי במדיניות העסקית שלו. קובעי המדיניות באירופה מאמינים כי התמקדות בפתרון בעיית הנזילות יספיק. למרות שהבנקים יכולים ליפול גם מהפסדים שיגרמנו להם מירידת ערך הנכסים שלהם, כגון אגרות חוב ממשלתיות ומשכנתאות. כדי בכל זאת להרגיע במעט, נזכיר שבארה"ב מאז ה- 30 בספטמבר 2008, מספר המוסדות הבנקאיים המסחריים שפשטו רגל עמד על 884 בנקים! כל עוד יש בנקים שיזכו לנזילות מספקת יתכן ששוק האשראי האירופאי יוכל להישמר ולתפקד גם במקרה של סגירת לא מעט בנקים.
סין- יש לה תוכניות תמריצים נסתרות?
טוב, זה לא סוד שלממשלת סין יש כסף, נכון, הרבה כסף. בסדר, בסדר, היא שוחה בכסף! משקיעים מצפים כבר זמן רב ליום שבו תצהיר בפומבי על יעוד הכסף לעידוד הצמיחה. כמו שעשתה נניח ב-2008. לפני כשבועיים רמז ראש הממשלה הסיני, Wen Jiabao, על תוכניות תמריצים, שלאחר מכן הוכחשו ומשכו את השווקים לירידות, אבל מאחורי הקלעים משהו כנראה כן קורה שם, ולא רק על סמך נתוני מנהלי הרכש שכאמור פורסמו שם הבוקר והצביעו על האצת הצמיחה הצפויה. לפי מומחים, בתקופה האחרונה מזרזת הממשלה תהליכים ועוקפת בירוקרטיה בקידום פרוייקטי תשתית גדולים. היא יצאה בשורה של רפורמות מס וסובסידיות לעידוד צמיחה. אישורי בנייה חדשים ופרוייקטי תשתית הוכפלו מתחילת השנה. למעשה, הוצאות הממשלה כבר עלו ב-27% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. פרוייקטים מתחומי האנרגיה – מסולארי ועד אטומי הוזכרו כ"מועדים לעידוד". אך מה שמאפיין במיוחד את המדיניות החדשה הוא הנסיונות לשינוי מבנה הכלכלה למוטה צריכה. וכך, המדיניות החדשה כוללת סובסידיות לרכישת רכב ודירה. עם זאת, מהניסיון שלנו התמיכות של סין, אם בכלל עוזרות, עוזרות בעיקר לעצמה וגם אז לזמן קצר.
מאקרו מאכזב – די, מתי יהיה לזה סוף?
אמון הצרכנים, תביעות מחוסרי עבודה, התמ"ג ברבעון הראשון, מדד מנהלי הרכש בשיקגו, שכר, אבטלה, הכנסה אישית ומכירות בתים! כולם היו גרועים מהצפוי. כמובן שהשוק לא אהב את זה, במיוחד נוכח ההידרדרות המתמשכת ביוון, ספרד, ולמעשה באירופה בכלל. אלא שהניסיון מראה שהפתעות שליליות מרובות גוררות את הציפיות כלפי מטה ויחד עם תופעת המחזוריות הכלכלית מעלות משמעותית את הסיכוי שבשלב מסויים
ההפתעות יהפכו כיוון. בממוצע של 5 השנים האחרונות עומדות הפתעות המאקרו על 0.12. כלומר, שיעור ההפתעות לחיוב ולשלילה דומות מאד. לכן, הערך השלילי הנוכחי (52-) מעלה משמעותית את הסבירות לשינוי המגמה להפתעות כלפי מעלה. עם זאת, מניתוח גלי ההפתעות השליליות האחרונים עולה כי אלה הצליחו לא פעם להיות מאכזבים משמעותית.

"לפעמים מתוך ייאוש פורצת תקווה" – לאו שה (סופר סיני שנסיבות מותו לא ידועות)
קובץ מצורף 437
טעות שבכלל נותנים לתושבי יוון להצביע בבחירות
דמוקרטיה – האם זו זכותם של תושבי יוון להצביע אם להישאר או לצאת מהאיחוד? לכאורה כן, אבל האם אין להם אחריות גם כלפי האיחוד שאליו הצטרפו. הרי יציאה של יוון עלולה להוביל לאפקט דומניו שיתפשט לשאר היבשת ולנזקים הרבה מעבר לגבולותיה. אז איפה מתחילה ואיפה נגמרת
הזכות הדמוקרטית שלהם? היא אומנם מדינה ריבונית לא לגמרי, היא עשתה בעבר צעד לוויתור על חלק מהריבונות שלה כשהצטרפנה לאיחוד בעיקר זאת המוניטארית). בעוד ברור שזכותם הריבונית להצביע בנושאים שקשורים לחיים הפנימיים שלהם, בריאות, חינוך ורווחה למשל... אך קיים ספק האם זו דמוקרטיה שרק הם בלבד יצביעו על עתיד האיחוד... הם הרי יחשבו רק על טובת המיעוט... מה דמוקרטי בזה?
"כאשר בשלהי ימיהם יביטו מרבית האנשים לאחור, יגלו כי חייהם עברו עליהם כביכול בינתיים. הם יופתעו להיווכח כי הדבר שהניחו לו לחמוק מבין ידיהם, בלא הנאה, היה חייהם וכך מי שהלך שולל אחר התקווה, מחולל ישר אל זרועות המוות" -ארתור שופנהאואר (פילוסוף בן המאה ה-19 אשר תורתו שימשה שלב חשוב בהתפתחות הפילוסופיה האירציונלית).