חיים ודוד הם שני חברים שנפגשים כל יום על ספסל בפארק, כדי להאכיל ציפורים, לנוח ולשוחח על נושאים ברומו של עולם.
יום אחד חיים לא הגיע לספסל.
דוד לא ייחס לכך חשיבות והיה משוכנע שמדובר בהצטננות קלה. אחרי שבוע, חיים עדיין לא הופיע ודוד כבר החל לדאוג. אולם כיוון שהם היו חברים לספסל ולא מעבר לכך, דוד לא ידע היכן חיים מתגורר או איך אפשר לאתר אותו. חודש עבר ודוד המשיך לפקוד את הספסל בכל יום, מאמין שלא ישוב עוד לראות את חיים.
אך יום אחד, מה אתם יודעים? הנה זה חיים מתייצב בפארק כאילו כלום לא קרה!
דוד התרגש מאוד לראותו אך גם הסתקרן לדעת מה התרחש. "כפתור ופרח! איפה היית? כבר חשבתי שזהו זה..."
"הייתי בכלא..." אמר חיים בחיוך.
"בכלא?!" התפלא דוד"איך לכל הרוחות הגעת לכלא??"
"ובכן, אתה מכיר את המלצרית הבלונדה החמודה בבית הקפה שאני הולך אליו לעיתים?" אמר חיים.
"מכיר. איך היא קשורה לעניין?" שאל דוד.
"יום אחד" המשיך חיים, "היא הגישה נגדי תלונה על אונס ואני בגיל 89 המופלג, לקחתי את זה כמחמאה וכל כך התגאיתי בכך, שבמשפט נשבעתי שזה אכן קרה".
"נו..." הסתקרן דוד.
"השופט נתן לי 30 יום על שבועת שקר..."
