כל אדם חייב לחשוב על עצמו כאילו יגיע לגיל 100
כל אדם חייב לחשוב על עצמו כאילו יגיע לגיל 100
מאת: טלי חרותי-סובר, TheMarker
יום ראשון, 13 במאי 2012, 12:11
http://iscWBE.walla.co.il/w9/v/items...share-item.gif http://iscWBE.walla.co.il/w9/v/items...em/twitter.gif
ד"ר ישראל דורון מודאג: ישראל מזדקנת והולכת, אבל המדינה אינה נערכת לכך כיאות. אנחנו חייבים לשנות תפישה: זקנה אינה מחלה, היא העתיד"
תגיות: זקנה
http://mscWBE.walla.co.il/w/w-248/1251959-41.jpg למה בגיל כזה כבר לא תורמים דם? שמעון פרס (צילום: AP)
לפני כשנה החליט ד"ר דוד כהן מחיפה למלא חובה אזרחית ולתרום דם. לא היתה זו הפעם הראשונה שתרם דם, שכן כאזרח טוב וכרופא בהכשרתו, הכיר לא רק בחשיבות החברתית, אלא גם בתרומה הבריאותית שיש לתרומת דם. כשהגיע לסניף מד"א הקרוב למקום מגוריו הופתע לגלות כי על אף המחסור התמידי שעליו מתלונן בנק הדם, לתרום דם זה לא כל כך פשוט. ד"ר כהן, איש בריא לגמרי, עבר את גיל 70 - סיבה מספקת כדי להודיע לו שאין עוד צורך בשירותיו. למה? ככה. המשמעות ברורה: הנשיא שמעון פרס לא יכול לתרום דם, גם הנשיאה לשעבר של בית המשפט העליון, דורית ביניש, ומבקר המדינה הנמרץ, מיכה לינדנשטראוס, פסולים. בצר לו פנה האיש למשרדי עמותת המשפט בשירות הזקנה. בהמשך לפנייתה החליטו אנשי מד"א לעשות צעד: הארגון ייעתר לקבל את דמו של אדם מבוגר אם יצטייד לא רק באישור מהרופא המטפל שלו - אלא גם באישור מרופא בנק הדם, וההתרמה תתבצע בנוכחות רופא. מאחר שבמרבית אתרי התרמת הדם בישראל אין רופא, תרומת הדם בפועל בלתי אפשרית. "זוהי דוגמה קלאסית לתפישה חברתית של הזקנה שאין לה שום בסיס במציאות", אומר ראש העמותה, ד"ר ישראל (איסי) דורון, 50, העומד בראש החוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה. "העובדה שאדם הגיע לגיל מסוים אומרת מעט מאוד על בריאותו, חיוניותו או יכולותיו. במד"א הראו אייג'יזם (אפליה על רקע גיל) שנובע מדעה קדומה, שכן מדעית הוכח שאין מניעה או סיכון יתר לאפשר לאנשים מבוגרים לתרום דם. בתקופה שבה תוחלת החיים מתארכת, וחלק נכבד מאוכלוסיית העולם יעבור את גיל 100, חייבים לנטוש את התפישה שלפיה אדם שעבר את גיל 65 הוא פג תוקף". לפי דורון, תפקידה של מד"א הוא פשוט: להכין טופס סטנדרטי ששואל אם אתה סובל ממחלות כאלה או אחרות, ולהחליט על פיו מי יתרום ומי לא. "גיל הוא לא מחלה", אומר דורון. "בני 80 רבים הם בריאים, במקביל, לא מעט צעירים חולים. הגיע הזמן להפסיק להתייחס לגיל כקריטריון מהותי או קטגורי, ולהתייחס ליכולת האישית. גיל בתעודת הזהות הוא עניין טכני. חשובה המהות". השיחה עם ד"ר דורון מגלה אדם שלא מסכים להתיפייף. מושגים כמו "קשיש" או "גיל הזהב" לא נמצאים אצלו בלקסיקון. אצלו יש זקנים, ומפיו זה לא נשמע כמו מילת גנאי. להיפך. "זקנה היא העתיד", הוא אומר. "וככל שנבין את זה מהר יותר - כך ייטב".פירמידת הגילים מתהפכת
http://mscWBE.walla.co.il/w/w-248/786545-18.jpg ביפן כל אדם רביעי עבר את גיל 65. זקנים יפנים (צילום: AP)
בעשורים האחרונים עובר העולם מהפכה שקטה ודרמטית שכמעט לא מקבלת ביטוי בשיח הישראלי - מהפכת הגיל. "במהלך רוב ההיסטוריה האנושית החיים היו קצרים ואכזריים", מסביר דורון. "אנשים נולדו, והרבה, חיו חיים לא בריאים ומתו מהר. לתפישה הרומנטית של החיים הבריאים של האיכר, שמתעורר עם הציפורים והולך לישון עם התרנגולות, מפעיל שרירים בעבודה ואוכל רק אוכל אורגני, אין אחיזה במציאות. עבור רוב המין האנושי, אם לא היית במעמד של אצולה, החיים היו קשים, ובהכללה סטטיסטית, רוב המין האנושי לא הגיע לגיל זקנה. מובן שתמיד היו אנשים שהפליגו בגילם, אבל בני ה-70 או ה-80 היו היוצאים מן הכלל. פירמידת הגילים האנושית היתה ברורה: הרבה מאוד ילדים, פחות אנשים בגיל הביניים ושפיץ קטן מאוד של זקנים". סוף המאה ה-19 היה קו פרשת המים. בתוך 100 שנה הוכפלה תוחלת החיים מגיל 40 וקצת לגיל 80. אם ניקח בחשבון את צמצום הילודה, נגלה כיום פירמידה שנראית לגמרי אחרת.
"זו סביבה אנושית שאף פעם לא חיינו בתוכה", אומר דורון. "ביפן כל אדם רביעי עבר את גיל 65, בעולם המערבי כל אדם חמישי, בישראל הקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר, באחוזים ובמספרים, הם בני 75 ובני ה-85 ומעלה. כבר כיום חייב אדם להתייחס לעצמו כמי שיגיע לגיל 100. מדובר בתפישה אישית וציבורית שמשנה לחלוטין את כללי המשחק". תן דוגמה. "התפישה החברתית המקובלת היא כזו: בגיל 20 היית בצבא, בגיל 30 למדת ורכשת מקצוע, בגיל 40 אתה הורה ומנהל, בגיל 60 יצאת מהמעגל, בגיל 70 הכל נגמר. תוחלת החיים המתארכת נותנת לכל אדם 'בונוס' של 20-30 שנים נוספות ומחייבת לחשוב שוב על כל מערך החיים. כשבני 100 יהיו הסטנדרט - וכבר כיום מספרם גדל והולך - קריירה תהיה בת 50-60 שנה, מערכות נישואים יהיו ארוכות יותר, ויתווספו עשרות שנים נוספות של פנאי שצריך לממן. כל תפישות העולם שלנו בתחומי עבודה, בריאות, חיסכון, זוגיות וכן הלאה צריכות להתעדכן. הטיפול בנושא דורש מעטפת שלמה, מכלול פתרונות ברובד האישי, המשפחתי, הקהילתי, וברובד של המדינה - הן ברמת המודעות והן ברמת המעשה.גישת 'מהעריסה לקבר'
http://mscWBE.walla.co.il/w/w-248/602059-18.jpg לחשוב על הגיל המתקדם כעל דבר חיובי. זקן באולימיפאדת אוסטרליה (צילום: AP)
"כשאדם מתכנן כיום את חייו, הוא חייב לחשוב קודם כל על חיסכון שיממן את שנותיו הנוספות. הוא צריך גם לדעת שמה שלמד בגיל 20 כבר לא תמיד יהיה רלוונטי 50 שנה אחרי, ולכן עליו להמשיך ללמוד כל הזמן ולהמשיך לרכוש כישורים מקצועיים. הוא צריך לחשוב על עתיד מקצועי שיאפשר לו להמשיך לעבוד גם בגיל מבוגר יותר, או להיות גמיש מספיק כדי לפתח קריירה שנייה או שלישית. אדם כיום צריך להיות פתוח ליותר מזוגיות אחת, למשל. זה לא פשוט כי נדרשת מודעות לנושא שפסיכולוגית אנו מעדיפים לא לחשוב עליו".
ברמה הציבורית מצבנו קשה עוד יותר. בעוד שבמדינות רבות בעולם כבר הבינו את המהפכה הדמוגרפית, ויוצרים רפורמות משמעותיות כדי להתכונן אליה, בישראל כמו בישראל, הדברים קורים תמיד מאוחר יותר, אם בכלל. דורון: "יפן היא מדינה שבה תוחלת החיים היא הגבוהה בעולם כיום. היא עברה תהליך הזדקנות מואץ אחרי מלחמת העולם השנייה, וב-15 השנים האחרונות הכינה כמה תוכניות אסטרטגיות שכללו את ההקשר הפנסיוני, הסיעודי והטיפולי. בסקנדינביה (שבדיה היא המדינה הרביעית בתוחלת החיים בעולם) תהליך ההזדקנות היה יותר הדרגתי, ומתקיימת בה תפישה סוציאליסטית ברורה הדוגלת בגישת 'מהעריסה לקבר' - הענקת מכלול שירותים על ידי המדינה במהלך כל חיי האזרח. בישראל, ברמת המדינה, לא מתקיים תהליך עמוק של חשיבה אסטרטגית, לא מהכיוון הטיפולי ולא מהכיוון החברתי". דווקא בישראל קיים משרד מיוחד לנושא, המשרד לאזרחים ותיקים. "המשרד אמנם קיים, וזה חשוב, אבל אין לו אפילו שר (הוא מנוהל על ידי סגנית שר - ד"ר לאה נס) ומשאביו דלים. כישלונו הגדול של המשרד הוא בקביעת עקרונות פעולה. אף שרפי איתן, שהקים אותו, הוא דוגמה לזקנה בריאה ופעילה, בחר המשרד להתמקד בהבניית הזקנים כקורבנות, כאנשים חסרי ישע. נכון שחלקם כאלה - אבל זו אינה חוויית הזקנה בישראל, שבה מספרם של הזקנים הבריאים והצלולים עולה ומהווה את חלק הארי של הזקנים. "זקנה, כאמור, היא העתיד, ומה עושה המשרד בנושא הזה? הפוליטיקה של הזקנה הולכת, באופן מצער, לכיוונים הלא נכונים, כי גופי הממשלה שאמורים לטפל בנושא
פועלים
בנפרד ולא משתפים פעולה. במקום להקים גורם אחד שמרכז את הטיפול בנושא תוחלת החיים בישראל והשלכותיה, כל גוף - אם זה משרד הרווחה או משרד התמ"ת או המשרד לאזרחים ותיקים - עובד במקרים רבים בגפו. אין תהליך חשיבה אסטרטגי משותף של ממשלת ישראל, כי לתפישתה לא מדובר בנושא מספיק חשוב. היא טועה". בהנחה שיוקם גוף אחד שמרכז את הנושא, במה היית ממליץ לו לדון? "ראשית, בכיוון הסוציאלי ובתחום הזכויות החברתיות. ישראל צריכה לתכנן ולהיערך לכך שהיא תהיה מסוגלת לקיים ולספק מעטפת בריאותית, ביטוחית, סיעודית וסיוע במשפחה או בקהילה לכל הזקנים שיזדקקו לזה. לדוגמה, המדינה צריכה להבטיח את הביטחון הסוציאלי בזקנה לא רק באמצעות שיפור הערך הריאלי של קצבאות הזקנה, אלא גם באמצעות חובת חיסכון לפנסיה מגיל צעיר - גם לשכירים וגם לעצמאים - כי אנשים בני 30 לא יכולים לחשוב על מה יקרה להם בעוד 30 או 40 שנה. "במקביל חייבים לנקוט צעדים אקטיביים נגד הסטיגמה והגילנות, דהיינו ההבניה החברתית השלילית של הזקנה. צעד חשוב יכול להיות ביטול גיל פרישת החובה, כמו שנעשה בארה"ב ובארצות מערביות רבות. צריך להפסיק להגיד לאנשים, 'הגעת לגיל מסוים -עכשיו תלך הביתה לחיות בחוסר מעש עוד 30 שנה'".
http://mscWBE.walla.co.il/w/w-248/1262907-18.jpg הגיע הזמן להפסיק עם האייג'יזם. ד"ר ישראל (איסי) דורון (צילום: יח"צ)
הטענה נגד ביטול גיל הפרישה אומרת שלא תהיה תחלופה ולא יהיה מקום לצעירים. "זו גם היתה הטענה נגד נשים פעם - אם הן ייכנסו לשוק העבודה, איפה יעבדו הגברים? ההיסטוריה מלמדת שכל שוק העבודה פשוט גדל - ומרוויח. חשוב גם לזכור שחלק מהמבוגרים ינצלו את האפשרות להמשיך לעבוד ולהרוויח כסף כדי להגדיל את הפנסיה, בעוד שחלק אחר ירצה לפרוש לשנות הפנאי. צריך לחשוב איך מאפשרים לשני המגזרים האלה להמשיך לחיות את חייהם בכבוד. זו לא רק שאלה ערכית אלא גם שאלה מעשית מאוד". דורון אינו משלה את עצמו. שינוי תפישה חברתית ומלחמה בסטיגמות מושרשות הם תהליך ארוך וקשה: "אנחנו צריכים תנועת שחרור חברתית", הוא אומר. "אנחנו צריכים פסק דין מכונן, משהו כמו בג"ץ אליס מילר בתחום שלנו. היחס לזקנים כיום דומה ליחס לנשים בעבר, או לשחורים או למוגבלים. כיום לאף אשה לא יגידו ללכת למטבח רק מפני שהיא אשה - אבל יגידו לזקן להפסיק לעבוד וללכת הביתה. גילנות באה מאותו מקום של תפישת עולם מסורתית שמשתנה, וכמו בנושא השוויון הנשי, גם כאן מדובר בתהליך ארוך של שינוי חברתי. עם זאת - צריך להתחיל אותו. ככל שיותר אנשים זקנים יתבעו את זכויותיהם ולא יעברו לסדר היום על אפלייתם, ככל שיגיעו לבתי משפט יותר זקנים בעקבות מקרים שבהם הושפלו, ככל שהצעקה נגד אפליה על רקע גיל תהיה גדולה יותר - כך תעלה המודעות, ובעקבותיה גם המציאות החברתית. הנושא הזה נוגע לכולנו. כולנו נהיה זקנים". מה שמחזיר אותנו לתרומת הדם במד"א. "בנושא הזה אנחנו בודקים אפשרות להגיש עתירה לבג"ץ נגד מד"א כדי לשנות הנחיות שגויות. דם של מבוגרים בריאים לא פחות טוב משל צעירים מהם". למה דווקא 65? המספר 65 כגיל המעביר אדם לתחום הזקנה, נכנס לתודעה הציבורית במחצית המאה ה-19, כשבגרמניה של ביסמרק התחילו אזרחים בגיל זה לקבל קצבאות מהמדינה.
"בתנאי המאה ה-19, כשתוחלת החיים הגיעה לכ-40, היו מעטים שהגיעו לגיל הזה", אומר דורון. "אבל המספר הוא שרירותי. מדעית לא קורה בגיל 65 שום דבר שלא קורה בגיל 55 או 72. עם זאת, הנורמה השתרשה, ונעשה קשה יותר לשכנע את הציבור שגיל 65 הוא בעיקר מספר בתעודת הזהות". ביהדות אגב, בן 60 נחשב זקן. בפרקי אבות נאמר: "בן 60 לזקנה, בן 70 לשיבה, בן 80 לגבורה, בן 90 לשוח (להשתוחח), בן 100 כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". לדברי דורון, "כיום יותר מ-1,000 בני 100 ויותר חיים בישראל. רבים מתפקדים ועצמאיים. עצוב לחשוב שמבחינת היהדות הם נחשבים כאילו 'עברו מן העולם'. עם זאת, צריך לזכור שההגדרות האלה נקבעו לפני 2,000 שנה"
כתבה מקורית בוואלה
