עצבים | עולמית יומית 26 בפברואר 2012. כלל פיננסים.

מחיר הנפט טיפס ל-109 דולר לחבית, גם על רקע השיפור בנתוני המקרו וגם על רקע אי
הוודאות הנמשכת מכיוון אספקת הנפט דרך אירן. עליית מחיר הנפט מעלה חששות להתגברות
האינפלציה העולמית, בעיקר דרך מחיר הדלק. ציפיות האינפלציה ל-5 שנים בארה"ב, כפי
שמגולמות בשוק האג"ח, זינקו מרמה של 1.5% לפני כחודשים וחצי לרמה של 2.1% היום.
אומנם, הבנק המרכזי בארה"ב לא מנהל את מדיניות הריבית שלו בהתאם למדד המחירים
הכללי, אלא למדד הליבה, המנוכה סעיפי אנרגיה ומזון, אך אם אלה יישארו גבוהים לאורך
זמן סביר שיחלחלו גם לסעיפי הליבה. כבר כעת המשקיעים לא משתכנעים כי הפד יעמוד
בהבטחתו להותיר את הריבית ברמה אפסית עד לסוף 2014 והחוזים העתידיים עליה צופים
העלאת ריבית ראשונה כבר באמצע 2014. בקצב הנוכחי של עליית מחיר הדלק, עשויים
המשקיעים להטיל יותר ויותר ספק ביכולתו של הפד להימנע מהעלאת ריבית. מה שיפגע באפיק
האג"ח הממשלתי... (ראו הרחבה)
קובץ מצורף 24
החברות עצבניות? – יופי!
עונת הדו"חות הרבעוניים בוול-סטריט
מתקרב לסיומה, ומתוך 438 החברות הנכללות במדד S&P 500 שפרסמו עד כה את
תוצאותיהן הכספיות לרבעון הרביעי של 2011, דיווחו 297 על רווח למניה גבוה מתחזיות
האנליסטים המוקדמות.
אתם עוד תקועים בדו"חות של הרבעון הרביעי? יש כבר תחזיות
רווחים של החברות לרבעון הראשון. אלא שעליות השערים בשוקי המניות בעת האחרונה לא
מנעו מרוב החברות האמריקאיות שעדכנו תחזיות הרווח שלהן לרבעון הראשון, לעדכן אותן
כלפי מטה ובשיעור החד ביותר מאז תחילת 2009. זאת על רקע עצבים מאירופה ועליית מחירי
הסחורות, ששוחקת את שולי הרווח שלהן. למעשה, חמישים ושמונה חברות ששחררו אומדנים
לרבעון הראשון צופות רווח נמוך מציפיות קונצנזוס האנליסטים, לעומת 23 בלבד שצופות
רווחים גבוהים יותר. זהו היחס הגדול ביותר של הודעות שליליות לחיובית מאז הרבעון
הראשון של 2009, כאשר ה-S&P500 היה בדרכו לשפל של 700 בחודש מרץ. אז זה דבר טוב
הפסימיות הזאת, כי מהרבעון השני של 2009 התחיל רצף עליות חד וארוך.
"תמיד תכתוב מכתבי כעס לאויבים שלך. לעולם
אל תשלח אותם"– ג'יימס פאלוס
מילת הקסם שמושכת את שוקי המניות
לעליות
לאחר שתוכנית הבנק המרכזי באירופה להגברת נזילות המערכת הבנקאית
(תוכנית LTRO) יצאה לדרך ב-21 בדצמבר 2011. ביום רביעי הקרוב (29 לפברואר)
יתחיל החלק השני של התוכנית.
למרות שפעולות נזילות דומות מתבצעות על
ידי הבנק המרכזי של אירופה על בסיס קבוע, הייחוד של הלוואות ה-LTRO הוא במשך שלהן.
בזמן שפעולות שגרתיות נמשכות בד"כ שלושה חודשים, תוכניות LTRO משתרעות על פני שלוש
שנים.
התוכנית על רגל אחת: בנקים אירופיים יכולים ללוות כמות בלתי מוגבלת כל
עוד הם מספקים בטחונות כנגד ההלוואה. בעבר, ניירות ערך בדירוג AAA היו הביטחונות
המקובלים, אבל כיום ישנה הקלה מסוימת. חשוב להבין כי לא מדובר ביצירה של כסף חדש,
אלא החלפה של נכסים. בפועל לא מעט מבקרים טוענים שמדובר בתוכנית Cash For Trash. את
המשקיעים זה לא מעניין, העיקר שהשוק עולה מהתוכניות המוניטארית האלה:
קובץ מצורף 25
"נזילות היא בחלקה מצב נפשי"
חמשת הבנקים הגדולים בישראל
מזהירים כי הדרישות הגוברות מהם עשויות להוביל למחנק אשראי במשק. זוהי תענה הגיונית
לגמרי ובמיוחד לאור מצוקת הנזילות בארה"ב ב-2008 ובאירופה ב-2011. אלא שהשימוש
הפופולארי במילה "נזילות" מביא עליו גם מבקרים. ראשי דסק המניות בחברת
Themis Trading טוענים כי "נזילות" משמשת בנקים כדי להגן על
המודלים העסקיים הרווחיים ביותר שלהם. "כמה פעמים שמעתם בנקאים אומרים יש לנו מספיק
נזילות?" כמה נזילות בעצם נדרשת? ג'ון בוגל, מייסד קבוצת ואנגארד מוסיף וטוען כי
"נזילות היא בחלקה מצב נפשי". "יותר מדי נזילות מטעה את האנשים ואת התנהגות
ההשקעה". לורד אדייר טרנר, יו"ר ה-FSA, טוען שלנזילות יש תועלת שולית פוחתת שיוצרת
סכנה גוברת להתנהגות עדר ולפעילות פיננסית טהורה שאיננה בבסיס הפעילות הריאלית של
המשק". כלומר, כולם רוצים נזילות, אבל השאלה כמה?
"מי שכועס, כועס שוב על עצמו, כאשר הוא
חושב בהיגיון" - פובליליוס
חיים מבועה לבועה
בועת
האינטרנט החלה בשנת 1994 ונמשכה שבע שנים מהשיא לתחתית. 7 טריליון $ נמחקו משווי
השוק בעולם. באופן טבעי נשלחה הכלכלה האמריקנית למיתון. אלא שמפתיע שמיתון 2001 היה
קצר מאד. האם הסיבה היחידה לכך שארה"ב לא החליקה למיתון ארוך הייתה הופעתה של בועה
אחרת, בועת הדיור? הורדות הריבית האגרסיביות גרמו לצרכן האמריקאי לראות את ערך הבית
שלו מזנק ולהשתמש בו ככספומט.
יש משפט טוב מאותה תקופה שמתאר את ההתנהלות:
"במשק בית אמריקאי יש שלושה מפרנסים, האימא, האבא והבית."
בועת הנדל"ן/אשראי אמריקאית החלה להתנפח בסביבות
1997 ונמשכה 10 שנים. כאשר התפוצצה נמחק מעושר משקי הבית האמריקאים 16.4 טריליון$.
באופן טבעי נשלחה הכלכלה האמריקאית למיתון. אלא שמפתיעה העובדה שמיתון 2008/9 נמשך
רק 5 רבעונים. האם הסיבה היחידה לכך שארה"ב לא החליקה גם הפעם למיתון ארוך יותר היא
שוב הופעתה של בועה אחרת, בועת אג"ח ממשלתיות?
האם המשקיעי אג"ח מדינה הם אנשים תאבי
בצע?
אג"ח ממשלתיות נתפסות כאפיק השקעה סולידי שמתאים לכאלה שמסתפקים
במועט. אלא שאותו אפיק, כבר לא מתנהג בכל כך סולידיות בתקופה האחרונה. אג"ח
ממשלתיות אמריקאיות ארוכות עשו בשנת 2011 תשואה של יותר מ-30%! האם יתכן שלאור
התשואות הפנומנאליות הללו המשקיעים שפונים כיום לאפיק הם כבר לא אותם משקיעים
סולידיים רגועים, אלא משקעים עצבניים שכועסים על עצמם שלא היו בעליות ומנסים כעת
"לעשות סיבוב"? האם זו לא אותה אמונה עיוורת ותאוות בצע שאפיינו את בועת האינטרנט
ואת בועת הנדל"ן?
"עצבים זאת לא אסטרטגיית השקעה"
"כל אחד יכול להתרגז – אין קל מזה. אבל
להתרגז על האדם הנכון בעיתוי הנכון- כלל אינו דבר קל" (אריסטו)