הפטנטים של ברננקי להורדת ריבית אפסית. מגדל.

נגיד הפד האמריקני, בן ברננקי, מתמחה לאחרונה בלייצר אין מאין.בפגישה האחרונה של הבנק המרכזי הצליח ברננקי, מבלי שיהיו ברשותו כלים מוניטאריים אמיתיים, להשטיח את עקום התשואות ולהוריד את הריבית הארוכה. ההצהרה החד משמעית של הפד, לפיה הוא מתכוון להותיר את הריבית נמוכה עד סוף שנת 2014 הביאה לכך שבמהלך השבוע האחרון ירדה הריבית על האג"ח הממשלתית האמריקנית לעשר שנים מתחת ל 1.85% והריבית ל-30 שנה ביקרה מתחת ל- 3%. כל זאת בשעה ששוק המניות דווקא מאותת לנו שתמונת המאקרו מתבהרת.
לכאורה ניתן לומר שברננקי צלח עוד קרב, השאלה היא אם הוא איננו מסכן את המלחמה כולה ומכניס את ארה"ב למלכודת נזילות קלאסית תוך שהוא מאותת על עומק המשבר והייאוש?


התבטאות הפד היא בעייתית ביותר משלושה טעמים מרכזיים.
ראשית, היא מלמדת שהפד לא מאמין שבשנתיים הקרובות הכלכלה האמריקנית תתאושש באמת. הפסימיות הזאת של הפד מתכתבת היטב עם נתוני התוצר החלשים שהתפרסמו השבוע. מהנתונים עולה שהתוצר אומנם התרחב ברבעון האחרון של 2011 ב 2.8% אך מתוך כך 1.94% משויך לייצור למלאים. למעשה, הצמיחה במונחי צריכה אמיתית עלתה בשיעור אנמי של 0.8% בלבד. הוסיפו לזה את שוק העבודה המאתגר ואת הירידה בשיעור החיסכון השולי ותקבלו צרכן שכוחו מוגבל מאוד והוא נמצא בקצה גבול היכולת.
הטעם השני לפגם בהצהרת הפד הוא המסר שהיא משדרת לסקטור הפרטי והעסקי, שאין כל סיבה לרוץ ולנצל את ההזדמנות הגלומה בריבית כל כך נמוכה מאחר שהיא צפויה להישאר כך לאורך זמן רב.
עם זאת, הסכנה הגדולה ביותר שטמונה בעודף השקיפות בהתבטאויות הפד היא אובדן האמון בדולר. עליית תשואות שתוביל להתייקרות משמעותית בגלגול החוב האמריקאי ( בדומה למתרחש באיטליה ובמדינות אחרות בדרום אירופה ) תביא, בסופו של דבר, ללחצים אינפלציוניים.
בעצם מצבו של הבנק המרכזי בארה"ב מזכיר את זה של הבנק המרכזי היפני. דהיינו, מלכודת נזילות קלאסית. הדפסות כסף נוספות והמשך הורדת הריבית לא מצליחות לשקם את הכלכלה הריאלית להפך, הן מייצרות בועות פיננסיות ומעלות את מחירי הסחורות.
על רקע חוסר הודאות באירופה והחולשה בסין החשש הגדול של הפד הוא מהתחזקות נמשכת של הדולר שתפגע בסקטור היצרני, שמהווה נקודת האור היחידה בכלכלה האמריקנית. המטבע האמריקני נתפס כיום כאלטרנטיבה הפחות גרועה מבין שאר המטבעות ובראשם היורו, ומטרתו העיקרית של הפד היא להחליש את המטבע כדי לסייע ליצרנים האמריקנים להישאר תחרותיים. השאלה היא אם בסופו של דבר מדיניות כזו לא תתגלה למקבלי ההחלטות בוושינגטון כחרב פיפיות.