פרשת מטות- מסירות נפש!

בס"ד
התורה מספרת לנו בפרשת מטות כי הקב"ה קורא למשה, ואומר לו שני דברים: 1) שמוטלת עליו משימה חדשה - לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים. 2) לאחר השלמת משימה זו הוא יאסף אל עמיו. דהיינו, ימות.
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. ג וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן. ד אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. ה וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
רש"י מסביר כי קיימת תלות בין השניים, במובן זה שהגיע, למעשה, זמן מיתתו של משה, ואין שום דבר שמעכב אותה מלבד הצורך שמשה ינהיג את המלחמה במדיינים.

ומשלימדנו רש"י שהייתה לקב"ה כוונה מיוחדת שדווקא משה הוא זה שילחם את המלחמה עם מדין, ולשם כך עיכב את מותו, מתבקשת השאלה:
מדוע היה כל כך חשוב שנקמת מדין תתבצע דוקא על ידי משה? מה "לא בסדר" ביהושוע? יהושוע מספיק טוב לכבוש את הארץ ולגרש את שבעת העממים, ולא מספיק טוב כדי לנקום במדיינים, עד כדי כך שהקב"ה צריך לעכב את מיתתו של משה?
מבאר הדבר ציון:
שכאשר המדיינים החליטו להזנות את בנותיהם כדי להחטיא את בני ישראל, הם עשו את זה מתוך מסירות נפש: והא עובדה, שבאמת קם קנאי שהרג את כזבי בת צור, אבל באותה מידה זה היה יכול להיות, מבחינה א-פריורית, קנאי אחר שהיה הורג מישהי אחרת, או קנאים הרבה שהיו הורגים בנות הרבה
ובמילים אחרות - העובדה שמישהו מבני ישראל קם והרג אחת מבנות מדין מוכיחה שפרנסי מדין כשקבלו את ההחלטה על דרך הפעולה הזו, וכל בנות מדין שהחליטו לצאת להזנות את ישראל היו צריכים להביא בחשבון את האפשרות שיהרגו בהן; ואף על פי כן לא נרתעו ויצאו "למשימה".
"העולם בנוי ממצב של חוק שימור החומר. בלשונו: "והדברים מובנים בפשטות בעלת אופי "מתימטי": נגרעה מישראל (לפחות) מסירות הנפש לקיום מצוות של אותם אנשים אשר זנו עם בנות מדיין."
המשחק הוא משחק סכום אפס, ואם יש בעולם גידול במסירות נפש מצד הרוע, נוצר בהכרח וכפועל יוצא, קיטון מקביל במסירות הנפש של הטוב: אם בני מדין מוסרים נפשם כדי להחטיא, זה בא על חשבון מסירות הנפש של בני ישראל לעשות מצוות.
כעת יובן מדוע דווקא משה. אומר הזוהר: אתפשטותא דמשה היא בכל שתין רבוא נשמתין דישראל". כלומר, שנשמת משה כוללת את כל עם ישראל. ומכאן כי את הקיטון הזה במסירות הנפש של עם ישראל צריך היה לתקן, ואת התיקון הזה צריך היה לעשות דווקא משה.
בעלי התוספות במסכת סוטה (דף י"ד עמ'' א'', דיבור המתחיל מפני):
"מפני מה נקבר משה מול בית פעור"? כדי לכפר על מעשה פעור.
ומדרש אגדה: בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו פרק, (חטא) בית פעור עולה למעלה (לשמים) כדי לקטרג ולהזכיר עוון, וכשהוא רואה קברו של משה, חוזר ושוקע; שמשה רבנו שקעו בקרקע עד חוטמו, וכל שעה שעולה, חוזר ונשקע למקום ששקעו משה רבנו."; כלומר: יש משהו מיוחד במשה, שיש בו כדי לתקן את הקלקול של חטא בית פעור.
מסקנה שמיתת משה לא הייתה רק המהלך הבא, מבחינה כרונולוגית, אחרי הנקמה במדיין, אלא שמיתת משה הייתה חלק בלתי נפרד מהתיקון: התיקון הארצי היה להרוג את המדיינים.
התיקון הרוחני היה חיזוק מסירות הנפש של עם ישראל, שנעשה בשני מישורים: עם ישראל מסר את נפשו לצאת למלחמה במדיין, ומשה מסר את נפשו, כפשוטו ממש, כלומר מת, כדי להיקבר מול בית פעור ו"להשתיק" מדי שנה בשנה את חטא בית פעור בעלותו לקטרג.
שבת שלום,
אודי כהן
חבר "תנועת תורה אחרי צבא"
ובית המדרש בחולון. אשמח לשמוע רעיונות ותגובות: udi6519@gmail.com