השווקים מחכים לאירופה, אירופה מחכה לשווקים. פסגות.

המשקיעים בעולם מתאימים עצמם לתקופת החגים ומחכים שמרקל ודראגי יניחו חבילה של טריליון אירו מתחת לעץ האשוח. לצערנו, כפי שזה נראה כרגע, החבילה תהיה קטנה בהרבה והתקווה שהשווקים יעברו מאבדן אמון מוחלט לאופוריה תתנדף לאחר זמן קצר. מרקל ודראגי דואגים להסביר לכולם שלא מספיק להדפיס כסף וחייבים לטפל בבעיות המבניות של הגוש. באופן עקרוני הם צודקים אבל כל עוד הם עסוקים בלחנך ולא מספקים לשווקים את חבילת החילוץ הנחוצה, התועלת של צעדי הצנע למיניהם היא אפסית. למרות זאת השווקים שומרים על אופטימיות זהירה כאשר מדד ה-S&P 500 סגר בעלייה השבועית החדה ביותר (7.4%) מאז מרץ 2009 הזכור לנו לטובה. גם עקום התשואות האיטלקי נותר מתחת ל-7% אם כי ברור כי גם ברמת תשואות של 6.64% (התשואה ל-10 שנים) איטליה לא תוכל למחזר את חובה לאורך זמן.

שורה תחתונה: השוק מצפה לתוכנית גרנדיוזית שמשלבת הדפסת אירואים ורכישות אג"ח מצד ה-ECB, הגדלת הקרן מצד הממשלות וממתק בצורת הגדלת התמיכה של ה-IMF. כל דבר פחות מזה יאכזב את השווקים ויצריך תוכנית גדולה אף יותר בהמשך.

דו"ח התעסוקה – לא בשר לא חלב
• מצד אחד, למשק נוספו 120 אלף משרות לעומת צפי לתוספת של 125 אלף משרות.
• מצד שני, תוספת המשרות לחודשים אוקטובר וספטמבר עודכנו כלפי מעלה ב-72 אלף משרות (סה"כ)
• מצד אחד, יותר ממחצית המשרות שנוספו בנובמבר הן זמניות או בסקטור הקמעונאות שגייס עובדים לרגל תקופת החגים כך שסביר להניח שחלק ממשרות אלו זמניות גם הן.
• מצד שני, עצם גיוס העובדים הרחב בקרב קמעונאים מלמד על צפי להיקף מכירות רחב בעונת החגים.
• מצד אחד, שיעור האבטלה ירד מ-9% ל-8.6%, הרמה הנמוכה ביותר בשנתיים וחצי האחרונות.
• מצד שני, כח העבודה קטן ב-315 אלף איש כך ששיעור ההשתתפות ירד מ-64.2% ל-64% בלבד.
• מצד אחד, מורגש בחודשים האחרונים שיפור בשוק העבודה האמריקאי.
• מצד שני, קצב השיפור איטי מאוד ולא מספיק על מנת לייצר צמיחה מהירה ובת קיימא במשק.

גם שאר הנתונים בארה"ב ממשיכים להיות טובים מהצפוי אבל נמוכים ברמתם האבסולוטית
• מדד בטחון הצרכנים של ה- Conference Board עלה מ-40.9 נק' לרמה של 56.0 נק' (הרבה מעל הצפי ל-44 נק'). הרמה הממוצעת ערב המשבר: 103 נק'
• מדד מנהלי הרכש לתעשיה עלה לרמה של 52.7 נק' (מעל הצפי ל-51.8 נק')
• מכירות כלי רכב עלו ב-2.8% - הקצב הטוב מאז תוכנית "cash for clunkers" באפריל 2009
• מדד מחירי הבתים של Case-Shiller ירד ב-0.6% (יותר מהצפי לירידה של 0.1%) ומלמד ששוק הנדל"ן רחוק מהתאוששות.

אירופה – מחכים לתוכנית
הציפייה לוועידת הפסגה שתיערך בבריסל בסוף השבוע הקרוב מפריחה כאמור גל של אופטימיות בשווקים. המהלך של הבנקים המרכזיים בשבוע שעבר תרם רבות לגל זה כדי לטפל בבעיות באירופה נדרשת תוכנית של שלושה שלבים:

שלב ראשון: הזרמת כספים מאסיבית (בעזרת ה-ECB) כדי להוריד את התשואות בשווקים או לאפשר למדינות המתקשות לגלגל את חובן מחוץ לשוק (בעזרת קרן סיוע מוגדלת).

שלב שני: כאשר עלות גלגול החוב סבירה, תוכניות הצנע הופכות להיות יעילות ומאפשרות להציג תוואי של ירידה בנטל החוב של המדינות המתקשות (ליוון וכנראה גם פורטוגל כלום לא יעזור חוץ מקיצוץ בחוב).

שלב שלישי: תיקון הבעיות המבניות של גוש האירו ובעיקר הפיכת הגוש למאוחד גם באופן פיסקאלי ומעבר לאירו-בונדס.
מרקל כאמור מדברת רק על שני השלבים האחרונים ומתעלמת מהעובדה שללא השלב הראשון השניים האחרים חסרי תועלת. נכון שבהדפסה ישנם סיכון אינפלציוני וסיכון מוסרי, שלא לדבר על מה יקרה אם השלב הזה לא יעבוד, אבל ללא הרגעת השווקים היכולת לשלוט במשבר ולהוביל את הגוש לעתיד טוב יותר לוקה בחסר. בנאומה בפני הפרלמנט הגרמני טענה מרקל כי יש לשקול שינויים חוקתיים שיעזרו להפוך את הגוש לאיחוד פיסקאלי וביניהן סנקציות אוטומטיות על מדינות שיחרגו מיעדים פיסקאליים שנקבעו מראש. הכל טוב ויפה ואפילו נכון אבל כשאיטליה משלמת על מחזור החוב 6.5%, אין לה שום דרך להוריד את יחס החוב/תוצר לרמה סבירה בעתיד הנראה לעין.

מספר המזל של הבנקים
הסיפור המעניין של השבוע הוא בזכות בלומברג שחשפו מסמכים המפרטים את כל הלוואות החרום שהפד נתן לבנקים האמריקאים במהלך המשבר. על פי המסמכים, שהיו עד כה סודיים מחשש שבנקים שקיבלו סיוע יסבלו מסטיגמה בשוק, סך ההלוואות שנתן הפד במהלך המשבר עמד על 7.77 טריליון $. בעקבות החשיפה עלו קולות מחאה בקונגרס האמריקאי על כך שהם לא היו מודעים להיקף ההלוואות. הפד בתגובה טוען כי כמעט כל ההלוואות חזרו ובכל מקרה לא נרשמו הפסדים בעקבות תוכנית החירום שכנראה הצילה את המערכת הפיננסית ואת המשק האמריקאי. באופן עקרוני הפד צודק אבל צריך לזכור שבזכות ההלוואות שניתנו בריבית אפסית הבנקים רשמו רווחיות אדירה. לא צריך להיות אשף פיננסי כדי לקחת כסף ב-0% ריבית ולהלוות אותם בחזרה לממשלה בריבית של 3%. בעקבות הרווחיות שרשמו הבנקים קיבלו הבכירים במערכת הפיננסית בונוסים מנופחים ובזכות העובדה שהמידע היה חסוי יכלו הבנקים לעשות שרירים אל מול הניסיונות הרגולטוריים של הממשל שלא היה מודע שכך שהוא זה שמאפשר את הרווחיות של הבנקים.

אורי גרינפלד, מנהל מחלקת מאקרו - פסגות בית השקעות