פיזור סיכונים - אלטשולר שחם

האם כל הביצים שלכם בסל אחד???

כל ילד מכיר את האמרה שלא מניחים את כל הביצים בסל אחד, האם גם מנהלי ההשקעות מכירים את האמרה, ואם כן מדוע ממוצע תמהיל ההשקעות בישראל רחוק מלהעיד על כך?
לפעמים ההרגל מוביל אותנו להיות מעט רדומים, מידי פעם כדאי לקרוא תיגר על ההרגלים שלנו אפילו אם רק לצורך בדיקה שהם אכן ראויים. באו נתנתק רגע מהקיבעון המחשבתי וננסה לבחון את אחד מהרגלי ההשקעות שלנו.
נגיד והיו מספרים לכם על מדינה קסומה, מדינה זבת חלב ודבש שבה ניתן להוציא מים מאבן וגז מהים, אשר תושביה הם מתקדמים טכנולוגית, שוחרי שלום ואיכות הסביבה, האם הייתם משקיעים כמעט את כל כספכם במדינה זו? נשמע טוב, ייתכן שאכן רבים מאיתנו היו מתפתים, הרי כולנו רוצים חלק מהצלחות.
ואם לאחר מכן היו אומרים לכם שמדינה זו אולי קסומה אך בסה"כ נקודה פצפונת על הגלובוס הענק, האם עדיין הייתם מותירים שם את כל כספכם? מתחיל להישמע קצת מסוכן, לא? בכל זאת מדינה קטנה ומדובר ברוב החסכונות שלנו, וחוץ מזה, אם האזור ייפגע מאסון טבע?

מאוחר יותר הייתם מגלים שבגלל שהמדינה כה קסומה, שכניה צרי העין אינם מרפים לרגע משאיפתם לכבוש אותה ומאז היווסדה של המדינה הקסומה לא היה בה עשור אחד של שלווה ושקט.

מה אז?
הכלל הראשון בניהול השקעות שהוא פיזור, אינו מצדיק השקעת מרבית הנכסים במקום אחד, לא באזור גיאוגרפי אחד לא באפיק השקעה אחד וודאי לא בענף ספציפי. מרבית מנהלי ההשקעות מתהדרים בפיזור סיכונים, אך האם הם באמת עומדים בקריטריונים אלו? הם אומנם מפזרים היטב את הנכסים בין האפיקים השונים (אג"ח, מניות ומט"ח) אך מה בנוגע לפיזור הגיאוגרפי?

כיום, בתעשיית הגמל הישראלית החשיפה לחו"ל הינה נמוכה מ-7%!!!
להערכתנו, מדובר בהרגל, הרגל שנותר מאותם ימים (לא רחוקים) בהם רווחי הון על השקעות בישראל לא היו חייבות במס בעוד המס על השקעות מחוץ לגבולות מדינת ישראל היה גבוה במיוחד, כ- 35%. כיום שיעורי המס הושוו אך ההרגלים נותרו. אומנם קל הרבה יותר להשקיע בישראל, וישנה גם תחושה שככל שקרובים יותר לאירועים קל יותר להתאים את ההשקעות. זו אכן יכולה להיות סיבה להשקיע חלק גדול מהתיק במחוזותינו אך בהחלט אינה סיבה מספקת להשקיע מעל 90% מתיק ההשקעות בישראל.
מדוע כל כך קל למנהלי השקעות לקנות אחוז מהתיק בחברות בנות מספר שנים או עשורים בישראל ולא כאלו בנות מאה או מאתיים שנה באירופה או ארה"ב. מדוע קל כל כך לקנות מניות של חברה מקומית במכפילי רווח והון גבוהים יותר מחברה דומה וגדולה יותר בחו"ל?
מנהלי השקעות צריכים להתאים את עצמם לעידן הגלובלי, עידן בו המידע במדינות מפותחות נגיש וזמין לכל אחד. אולי צריך להתאמץ מעט יותר ולקרוא חומר באנגלית, אולי צריך לפתח מערכת יחסים עם ברוקרים ובנקים זרים אך המאמץ בהחלט מתבקש, בעיקר כדי לעמוד בכללי ההשקעות הבסיסים ביותר עבור הלקוחות, פיזור, פיזור, פיזור.

כיום, למעלה משליש מהשקעות קופות הגמל שלנו הם בנכסי חו"ל וזאת לעומת פחות כ-7% בלבד של החשיפה הממוצעת לחו"ל של כל תעשיית הגמל הישראלית. הגדלת החשיפה לנכסי חו"ל היא מגמה עולמית בתעשיית הפנסיה והגמל ברוב ארצות העולם כולל ישראל, אלא שבישראל התהליך איטי למדי. בעוד שבהרבה מהארצות המפותחות קרנות הפנסיה והגמל כבר חשופות מאד לנכסים בינלאומיים, בישראל התהליך עדיין בחיתוליו. למשל, בארצות כמו הולנד ודנמרק קרנות הפנסיה וקופות הגמל משקיעים כבר למעלה מ70% בנכסי חו"ל.

מתחילת השנה ישראל הייתה מקום מצוין להשקיע בו, מדדי המניות והאג"ח עלו בשיעורים חדים ואף פנומנליים. עובדה זו אינה מעידה דבר על העתיד, נכסים פיננסיים ישראליים מהווים רק כ-0.5% משווי הנכסים הפיננסיים בעולם. לכן, טבעי ורצוי שלמשקיע הישראלי תהיה חשיפה מתאימה לנכסים בינלאומיים.